ראש השנה איננו רק היום הראשוןהראש

השְׁפעוֹת לכל השנה נהוג לאכול בראש השנה מאכלים מתוקים ולהימנע ממאכלים חריפים או חמוצים, כדי שהשנה תהיה 'מתוקה'. כמו כן נהוג לאכול מאכלים שטעמיהם או שמותיהם רומזים לחיי שפע ושגשוג.

בראש השנה אין אוכלים אגוזים, שכן הערך הגימטרי של 'אגוז' זהה לגימטרייה של המילה 'חטא' (בלי האות א', שאינה נשמעת). לַהימנעות מאכילת אגוזים בראש השנה יש עוד טעם, פרקטי מאוד: אכילת האגוזים מרבה לחה, המקשה על התפילות הרבות ביום זה.

כמו כן, וזה כבר לא קשור לאוכל, בראש השנה נמנעים ככל האפשר מלכעוס ולריב — כדי שלא לעורר עלינו כעס ורוגז כל השנה. משתדלים גם שלא לישון בשעות היום של ראש השנה — כדי שהמזל בשנה הקרובה לא 'יישן'.

סימני החג למאכלים המיוחדים הנאכלים בראש השנה, כדי שהשנה הבאה תעמוד בסימן שפע וברכה, קוראים 'סימנים' או 'סימני החג'.

בהרבה קהילות נהוג לומר לפני כל 'סימן' נוסח תפילה המתחיל במילים הכלליות:

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ (אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ) שֶׁ..."

ומסתיים באיחול ייחודי השייך לאותו מאכל. את האיחול יש שנוהגים לומר לפני הברכה, כלומר, אומרים "יהי רצון...", מברכים ברכה על המאכל עצמו ('העץ', 'האדמה' או 'שהכול'. ברכה אחת בלבד לכל משפחת מאכלים הכלולה באותה ברכה, ראו עמ' 357) ואוכלים. יש הנוהגים לומר את האיחול אחרי אמירת הברכה וטעימה ראשונה מן המאכל. ויש הנוהגים (חב"ד) לומר את האיחול בין הברכה לאכילה.

להלן ה'סימנים' העיקריים הנהוגים בקהילות ישראל, ובהם כאלה המופיעים כבר בתלמוד:

תפוח טבול בדבש או בסוכר:

"...שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה (ויש מוסיפים: מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִיתָהּ)"

קרא (סוג של דלעת או קישוא):

"...שֶׁתִּקְרַע רוֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ וְיִקָּרְאוּ לְפָנֶיךָ זְכֻיּוֹתֵינוּ"

רוביא (יש אומרים שהוא סוג של שעועית הקרויה גם לוביה ויש הטוענים כי זה החִלבֶּה):

"...שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ (והאוכלים לוביה מוסיפים: וּתְלַבְּבֵינוּ)"

כרתי (כרֵשה):

"...שֶׁיִּכָּרְתוּ אוֹיְבֵינוּ (ויש מוסיפים: שׂוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְּשֵׁי רָעָתֵנוּ)"

סִלקא (יש מפרשים שזה התרד ויש מפרשים שאלה עלי הסלק או שורשו):

"...שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ אוֹיְבֵינוּ (ויש מוסיפים: שׂוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְּשֵׁי רָעָתֵנוּ)"

תמרים:

"...שֶׁיִּתַּמּוּ אוֹיְבֵינוּ (ויש מוסיפים: שׂוֹנְאֵינוּ וְכָל מְבַקְּשֵׁי רָעָתֵנוּ)"

רימון (האיחול קשור לגרגיריו הרבים של הרימון):

"...שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ כָּרִמּוֹן"

ראש של דג או של כבש:

"...שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב".

המקפידים לאכול ראש כבש דווקא עושים זאת כדי להזכיר לפני הקב"ה את זכותו של אברהם אבינו, שלאחר עמידתו בגבורת נפש עילאית בניסיון עקדת יצחק בנו, הקריב איל (כבש זכר) על המזבח.

דג:

"...שֶׁנִּפְרֶה וְנִרְבֶּה כַּדָּגִים"

מועד אכילת ה'סימנים' הוא בשני לילות ראש השנה, אך יש הנוהגים לאכלם בליל החג הראשון בלבד. אף בעניין עיתוי האכילה המדויק יש מנהגים שונים. יש העושים זאת בין ה'קידוש' לנטילת הידיים לסעודה. אחרים נוהגים לאכול את ה'סימנים' אחרי נטילת הידיים והטעימה מן הלחם. ויש המפזרים את אכילת ה'סימנים' על פני הסעודה, כאשר המתוקים שבהם נשמרים לסוף הסעודה ונאכלים כקינוח.

כאשר אוכלים את ה'סימנים' אחרי ה'קידוש' ולפני תחילת הסעודה יש לברך על כל אחד ואחד מהם את ברכתו המתאימה, אלא אם כן אוכלים ברצף שני 'סימנים' שברכתם זהה, על־פי הסדר העקרוני הבא: פירות מ'שבעת המינים' קודמים לכל שאר הפירות. נקדים את התמר לרימון ואחריהם התפוח. לאחר מכן פירות האדמה, הגזר ושאר הירקות. לבסוף בא תור המאכלים שברכתם 'שהכול', דוגמת הדגים והראש של הדג או הכבש. אך אם יש העדפה אישית לאחד מן המאכלים, אפשר לשנות את הסדר ולהקדימו למאכל אחר, אהוב פחות. לכן נוהגים רבים לפתוח באכילת התפוח בדבש ולהקדימו לכל שאר ה'סימנים'.

אך אם אוכלים את ה'סימנים' אחרי נטילת הידיים והטעימה מהלחם, יש לברך רק על המאכלים שאינם עשויים להיחשב חלק ממנות הסעודה, כלומר, רק על הפירות, ולא על הירקות, הדגים והבשר.

דינים נוספים כמו בכל שבת וחג, גם בסעודות ראש השנה יש להכין על השולחן שני לחמים שלמים ('לחם מִשְׁנֶה'). אלא שבשונה מיתר השבתות והחגים, שבהם טובלים את פרוסת הלחם או החלה במלח, בראש השנה טובלים את הפרוסה הראשונה שאוכלים אחרי הבציעה — בדבש, ויש נוהגים — בסוכר. יש נוהגים להניח על השולחן — נוסף על צלוחית הדבש — גם מִלחייה. ויש מי שלאחר הטבילה בדבש טובלים את הפרוסה גם במעט מלח. בקהילות מסוימות נהוג לטבול את פרוסת הלחם בדבש גם בשבתות ובחגים שבין ראש השנה לחג שמחת תורה.

בברכת המזון שאחרי הסעודה, מוסיפים אמירת 'יעלה ויבוא' ומציינים "את יום הזיכרון הזה". בסוף ברכת המזון מוסיפים שניים מתוך סדרת ה'הרחמן': "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב" כמו בכל חג, ו"הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה".

כאשר ראש השנה חל בשבת, מוסיפים לפני 'יעלה ויבוא' את בקשת 'רצֵה והחליצנו'. ולבסוף, גם את "הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".

יש הנוהגים ללמוד אחר כל אחת מארבע סעודות החג (של שני הימים) פרק משניות אחד של מסכת ראש השנה, וכך לסיים במהלך החג את לימוד כל המסכת שיש בה ארבעה פרקים.