כאמור, האיסור על הלוואה בריבית איננו טבעי לאדם. להפך, מי שזקוק לכסף ישמח לשלם ריבית תמורת ההלוואה. כמו כן המלווה יכול לטעון שביכולתו להשקיע את הכסף ולהרוויח ממנו, ומדוע עליו להלוותו בלי לקבל תשואה כלשהי, ובמיוחד כאשר הלווה משתמש בכסף לצורך עסקיו ומרוויח באמצעותו. לנוכח הפיתוי הזה, וכדי לקַבֵּע בתודעה את חומרת האיסור, הוסיפו החכמים שורה של דינים ואיסורים הנקראים 'ריבית דרבנן' (איסור ריבית שעליו גזרו רבותינו) ו'אבק ריבית'.

מצבים בעייתיים יש עסקות רבות שחכמינו ז"ל אסרו לעשותן מפני שיש בהן 'אבק ריבית':

א. הקדמת תשלום: אסור למוכר לומר לקונה: "המוצר עולה 100 ₪, אבל אם תסכים לשלם לי כעת ואני אספק לך אותו רק בעוד חודש, תקבל אותו ב־90 ₪". לעומת זה, הוזלת מוצר תמורת תשלום במזומן מותרת, בתנאים האלה: א) המוצר קיים במלאי. ב) אין לו מחיר קבוע מראש. ג) המוכר אינו אומר במפורש לקונה, כי ההנחה תלויה בדרך התשלום.

ב. איחור בתשלום: אסור למוכר להציע לקונה לשלם באיחור סכום גבוה יותר. למשל, "אם תשלם לי במזומן על סחורה שאספק לך עכשיו המחיר יהיה 100 ₪, אך אם תשלם לי עליה רק בעוד חודש — יהיה המחיר 110 ₪". בעיה זו נפוצה כיום בעסקות בתשלומים, שבהן המוכר מעלה את מחיר העסקה מפני שהיא מתבצעת בתשלומים (קרדיט). ואולם אם אין למוצר ערך נקוב וברור (הכוונה היא לא רק לתווית מחיר על המוצר אלא למחיר אחיד בחתך רחב של חנויות), והמוכר אינו אומר זאת במפורש לקונה, מותר לו לחשב את חישוביו בינו לבין עצמו ולבקש על תשלום דחוי מחיר גבוה יותר.

ג. הלוואות שלא במטבע המדינה: הלוואות יש לבצע רק במטבע הנסחר במדינה. מטבע שאינו נסחר במדינה משנֶה כל העת את ערכוֹ ויש בכך חשש ל'אבק ריבית'. לדוגמה, אדם המלווה לחברו 100 דולר, בשעה ששער הדולר הוא ארבעה שקלים, ובשעת הפירעון יטפס שער הדולר ויעמוד על ארבעה שקלים וחצי — נמצא שהלוֹוה משלם יותר שקלים מכפי שלווה.

(אמנם גם שער השקל משתנה ביחס למדדים אחרים בשוק, אך מבחינת הלכות ריבית, המטבע המקומי מתפקד כעוגן יציב שאינו משתנה, ואילו שאר המטבעות הם המשתנים. בעבר, כאשר מחירי הקנייה והשכירוּת של בתים היו נקבעים בדולרים, ניתן היה להתייחס גם לדולר כאל מטבע הנסחר בארץ. אך כיום, כאשר השקל יציב והמחירים נקבעים בשקלים, ספק רב אם אפשר להתייחס לדולר כאל מטבע הנסחר בארץ).

ואולם, הלוואה של מטבע זר שמוחזרת באותו מטבע עצמו — ולא בשוויו — מותרת.

ד. הלוואה ופירעון שלא באותו מטבע: בדומה לסעיף הקודם, אסור ללוות סוג אחד של מטבע ולהחזיר בסוג אחר של מטבע, כגון ללוות שקלים ולהחזיר דולרים, אלא אם כן מחשבים את ההלוואה על פי ערכו של השקל נכון ליום הפירעון ובעצם יש כאן הלוואה שקלית.

ה. ריבית בשותפוּת: יש איסורי ריבית הנוגעים לשותפות עסקית. הרעיון המרכזי הוא שעל כל השותפים בעסק להיות חשופים במידה שווה לסיכויי הרווח וההפסד. כאשר מבקשים לבצע עסקה בשותפות יש לוודא שהעסקה נערכת על־פי עקרונות ההלכה.

ו. קנסות: בחוזים רבים מוכנס סעיף של קנסות על פיגור בתשלומים. קנס זה עלול להיות בעייתי מבחינת הלכות ריבית. האפשרות להכניס סעיפי קנס לחוזה בהחלט קיימת, אך צריך לעשות זאת על־פי כללי ההלכה.

ז. ריבית דברים, מתנות והקדמת ריבית: עוון ריבית כולל איסור לשנות את מערכת היחסים שבין המלווה ללוֹוה. משמעות הדבר היא שעל המלווה והלווה לשמור על אותה רמה של קשר ויחסים כמו זו ששררה ביניהם קודם מתן ההלוואה. אסור ללוֹוה להשמיע באוזני המלווה דברי שבח וחנופה או להעניק לו יחס ושירות שקודם לכן לא נהג בהם.

אסור ללוֹוה להעניק למלווה מתנות עד לאחר שיפרע את ההלוואה.

אסור לאדם לתת מתנה לחברו מפני שהוא מתכנן ללוות ממנו כסף בעתיד.

ח. ניצוּל המצב על ידי המלווה: אף המלווה צריך להקפיד על שמירת מערכת היחסים כפי שהייתה לפני ההלוואה ולא לנצל את המצב ולבקש מהלווה בקשות שונות שקודם לכן לא נהג לבקשן. לדוגמה, מלווה שקודם ההלוואה לא הרגיש נוח לשאול מחברו הלוֹוה את מכוניתו, לא יעשה כן לאחר שהִלווה לו כסף.

בכל הסעיפים הנ"ל יש משום 'אבק ריבית'.