כל מי שמוצא אבֵדה מצוּוה להחזירה לבעליה. וכך נאמר: "לא תִראה את שור אחיך או את שֵׂיוֹ נדָּחים וְהִתְעַלַּמְתָּ מהם, השב תשיבם לאחיך" (דברים כב, א)(דברים כב, א)

סימנים מובהקים אם מוצא האבֵדה מכיר את בעליה, מחובתו להשיבה לידיו או לביתו.

אם אין הוא מכיר אותו, עליו לקחת את האבֵדה עמו ולאחסנה ברשותו עד איתור הבעלים. על המוצא לפעול בעניין ולפרסם ברבים על האבֵדה שמצא. בַּפרסום ייתן מידע כללי בלבד. כך יוכל המאבד לפנות אליו ולקבל את אבֵדתו על־פי סימנים מובהקים.

אם האדם הטוען שהחפץ שלו נותן סימנים כלליים בלבד ("צבע שחור"), לא די בכך, כי ייתכן שזה ניחוש בלבד.

ציון המיקום המדויק שבו הונח החפץ ונשכח נחשב סימן מובהק.

המוצא כסף המוצא כסף ברחוב פטור מלהכריז עליו והכסף שלו. הסיבה לכך היא שמאבד הכסף התייאש ממנו, ביודעו כי כל השטרות והמטבעות זהים וכי אין באפשרותו להציג סימנים מובהקים ולקבלם בחזרה.

גם אם על השטר האבוד מופיע שם או מספר טלפון, אין לראות בכך סימן מובהק המחייב את החזרתו לבעל הפרטים האלה, שכן כסף עובר מיד ליד ואין לדעת באיזה שלב ועל־ידי מי נכתבו פרטים אלה.

אולם אם יש סימן זיהוי מובהק, צדדי, שאיננו קשור לכסף עצמו, חובה להכריז על מציאת הכסף ולהחזירו למי שידע למסור סימן מובהק זה. למשל, כסף שנמצא במעטפה שיש בה סימן מובהק; או שזו חבילת שטרות או צרור מטבעות, והמאבד יודע לנקוב במספרם המדויק; או ששטרות הכסף אגודים בגומייה בעלת מאפיינים ברורים.

כסף בתוך חנות אדם שמצא כסף בתוך חנות ולא ראה ממי נפל הכסף — אם הכסף נמצא תחת הקופה הרושמת או במקום אחר שסביר להניח כי נפל מידי המוכר, עליו למסור את הכסף למוכר. אולם אם מצא את הכסף במקום אחר בחנות, אינו צריך להכריז על מציאתו והוא רשאי לקחתו לעצמו.

לא לגעת מי שהולך ברחוב או בכל מקום ציבורי ומבחין בחפץ עזוב, אך למיטב שיפוטו והבנתו החפץ לא אבד לבעליו אלא הונח שם על־ידו בכוונה תחילה — עליו להשאיר את החפץ במקומו.

כאשר המוצא מסופק אם החפץ אבד או הונח במתכוון, והחפץ נמצא במקום מוצנע שהדעת נותנת כי לא ייגנב משם — ישאיר את החפץ במקומו.

המוצא אבֵדה והוא מתבייש לנושאה עמו, מפני שהוא אדם מכובד או מפני שאין הוא רגיל לסחוב חפצים מסוג זה ברחוב, עליו להשיב לעצמו ביושר על השאלה: כיצד היה נוהג אילו החפץ שמצא היה שלו. אם היה מתגבר על אי הנעימות ונוטל את החפץ עמו, עליו לנהוג כך גם כשמדובר באבֵדת חברו; אך אם היה משאיר אותו במקומו וממשיך הלאה בלעדיו, הוא פטור גם עכשיו מנשיאת החפץ לביתו ומהמשך הטיפול בהחזרתו לבעליו.

חובה להציל מי שרואה את רכוש חברו ניזוק (עולה באש, נסחף למים, נגנב על־ידי מישהו), עליו להשתדל להציל רכוש זה, והדבר דומה לחובת 'השבת אבֵדה'.