התורה אוסרת עלינו לשנוא את הזולת, כנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז)(ויקרא יט, יז)

לא לשמור בלב אם אדם חש פגוע מפעולה או אמירה של הזולת, עליו לגשת לאותו אדם, לשתף אותו בתחושתו ואף לשאול אותו: "מדוע עשית לי או אמרת עליי כך וכך". חיוב זה נלמד מהפסוק "הוכֵח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז). כלומר, היֵה גלוי עם חברך והעמד אותו על חומרת מעשיו.

אם הפוגע מביע התנצלות ומבקש סליחה, על הנפגע להיות רך כלפיו ולקבל את התנצלותו.

מי שביקש טובה מחברו וסורב, וכעבור זמן התהפכו היוצרות והחבר המסרב נזקק לעזרתו שלו — אל לו לשמור בלבו טינה לחבר ולהזכיר לו ש"בפעם שעברה, כשאני ביקשתי את עזרתך, דחית אותי".

לדון לכף זכות מי שרואה את חברו עושה פעולה הניתנת לשתי פרשנויות, חיובית ושלילית, עליו לדון את חברו לכף זכות ולאמץ את הפרשנות החיובית.