בעוד ה'טלית' קטן הוא בגד הנלבש על הגוף בין הבגדים, ה'טלית גדול' זו יריעת בד מרובעת, גדולה בהרבה מה'טלית קטן'. בטלית זו מתעטפים בשעת התפילה.

טלית קטן את ה'טלית קטן' לובש האדם בקומו משנתו. ואם כבר הגיע הזמן שבו אפשר ללבוש את הציצית, הוא מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית".

את הברכה על ה'טלית קטן' ("על מצוות ציצית") וכן את ברכת ההתעטפות ב'טלית גדול' ("להתעטף בציצית") יש לומר בעמידה, מפני כבוד המִצווה.

רבים אינם מברכים על לבישת 'טלית קטן' אם בהמשך היום יברכו על 'טלית גדול'.

כפי שצוין לעיל, אף שהמצווה מן התורה היא ביום דווקא, יש הנוהגים ללבוש את ה'טלית קטן' בכל שעות היממה, גם בלילה.

טלית גדול 'טלית גדול' היא הבגד שבו אדם מתעטף קודם תפילת שחרית. סיבת לבישת 'טלית גדול' היא לכבד את התפילה בבגד מיוחד.

מי ומתי ההתעטפות בטלית נעשית לפני הנחת התפילין. אצל בני עדות אשכנז מתעטפים בטלית רק גברים נשואים. לעומת זה, אצל בני עדות ספרד מקובל להתעטף בטלית כבר מגיל בר־מצווה. נשים פטורות מן הציצית, ככל מצווה התלויה בזמן מסוים.

סדר ההתעטפות דרך ההתעטפות בטלית משתנה מאוד מעדה לעדה ואף ממשפחה למשפחה באותה עדה עצמה. מי שהודרך על־ידי אביו או יודע כיצד הוא נוהג, יחזיק באותו מנהג. ומי שרבו הדריכו כיצד להתעטף בטלית, ינהג בהתאם לכך. אך ככלל אפשר לחלק את המנהגים בין אשכנזים לספרדים, כפי שיפורט להלן.

קודם ההתעטפות בטלית נהוג להפריד בין פתילות הציצית ולבדוק כי הן שלמוֹת ולא קרועות וחסרות. לשם נוחות אפשר לעשות זאת בעוד הטלית המקופלת למחצה מונחת על אחת הכתפיים וכל ציציותיה משתלשלות קדימה. במהלך הבדיקה יש הנוהגים — בעיקר מקרב האשכנזים — לומר את הפסוקים: "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי, אֲדֹנָי אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" (תהילים קד, א-ב).

יש הנוהגים לומר קודם ההתעטפות נוסח שתחילתו במילים "לְשֵׁם יִחוּד", כמפורט במקצת הסידורים.

לאחר מכן תופסים את הטלית בחלקה העליון, שברוב הטליתות מעוטר בפס רקום של משי או בעטרה מוכספת, בעוד הטלית כולה פרוסה מול הפנים כך שצִדה החיצוני (זה שנראה כלפי חוץ בזמן לבישת הטלית ופס המשי או העטרה תפורים עליו) נמצא מול הפנים, ובמצב זה מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית".

בשלב הבא מסובבים ומעבירים את הטלית אל מאחורי הגב, מגביהים אותה מעל הראש ומתעטפים בה.

כאמור, באשר לדרך ההתעטפות יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים:

מנהג הספרדים לדעת הספרדים מניחים את הטלית על הראש, כאשר שׂפתה העליונה (המעוטרת) מכסה את המצח עד גובה העיניים, ומעבירים את כל בד הטלית קדימה, כלומר ששני צִדיה משתלשלים מכיוון הכתפיים ומשני צדי הצוואר — שתי כנפות מימין ושתיים משמאל (ראו שלב 3 באיור). לאחר מכן לוקחים את חלק הטלית שמשתלשל מימין ומשליכים אותו לאחור מעל הכתף השמאלית, כך שיעטוף את הצוואר והסנטר, אך לא את העיניים ושאר הפָּנים (ראו שלב 4 באיור). עכשיו תופסים בכנפות הטלית המשתלשלות משמאל לצוואר ומשליכים גם אותן לאחור, מעל הכתף השמאלית (ראו שלב 5 באיור). כך עומדים כמה שניות, ולאחר מכן מסדרים את הטלית כפי שהיא אמורה להיות מונחת על הראש והכתפיים (ראו להלן) ואומרים את הפסוקים: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" (תהלים לו, ח-יא). ויש שמוסיפים עוד פסוקים, כמופיע בחלק מהסידורים.

מנהג האשכנזים האשכנזים גם הם מניחים את הטלית על ראשם, אך יש מהם המקפידים ששׂפתה העליונה תכסה את העיניים ואף את כל הפנים. לאחר מכן מעבירים את ארבע כנפות הטלית קדימה, אך לא מעל הכתפיים אלא מעל גובה המרפקים (ראו שלב 3 באיור), כאשר גם הכתפיים מכוסות עם הראש בטלית, עד קרוב למרפקים. או־אז מאחדים את ארבע הכנפות ומשליכים אותן לאחור, מעל הכתף השמאלית. בשלב הזה יש המקפידים שגם פניהם יכוסו בטלית ויש שהמקפידים כי יישארו גלויות דווקא (ראו שלב 4 באיור). כך עומדים כמה שניות ובתוך כך אומרים את הפסוקים: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן. יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" (תהלים לו, ח-יא).

לאחר ההתעטפות מסדרים את הטלית במקומה, על הראש והכתפיים.

גם על דרך הנחת הטלית וסידורה על הגוף יש כמה שיטות, וכל אדם יבחר בדרך הרצויה לו. אך רוב האנשים לובשים את הטלית בדרך זו: שתי הכנפות התחתונות, עם חלקה הגדול של הטלית, משתלשלים מאחור על הגב והרגליים. שתי הכנפות העליונות מונחות על הכתפיים ומלפנים, משני צִדי הצוואר, הימנית מימין והשמאלית משמאל.

יש נוהגים שהחלק העליון של הטלית מונח כל הזמן על הראש. לעומתם יש שרק בשעת תפילת 'עמידה' או גם ב'קריאת שמע' מניחים אותה על הראש. ויש הנוהגים שמי שטרם נישאו אינם מניחים כלל את הטלית על ראשם.

דינים שונים מי שהסיר מעליו את הטלית מתוך כוונה לחזור וללבשה; למשל, אם באמצע התפילה היה צריך להתפנות, חוזר לאחר מכן ולובש את הטלית בלי ברכה. אך אם עשה זאת שלא מתוך מחשבה לחזור וללבשה, או שהטלית נפלה בלי משים לגמרי מעל כתפיו — עליו לברך שנית כשהוא חוזר ומתעטף בה.

ההתעטפות בטלית נעשית לפני הנחת התפילין.

ציצית או טלית שבלוּ יש לשמור על כבודן ולא לתפור מהן בגדים אחרים. ואולם אין להניחן ב'גניזה' עם ספרי קודש בלים, אלא אפשר לעטפן בשתי עטיפות ולהשליכן לפח האשפה.