כל מיני המאפה, הממותקים והמתובלים, מעוררים שאלה — במה המתיקו או תיבלו אותם, ואילו חומרים נוספים מצויים בהם. גם כשהיצרן חייב על־פי החוק לפרֵט את מרכיבי המזון במוצר, הפירוט ברוב המקרים לא יכלול מרכיבים שכמותם מזערית, והוא גם לא יכלול את דרך ההכנה של המוצרים. לכן כאשר קונים מיני מאפה מהסוג האמור, יש לוודא שהם נושאים חותמת כשרוּת אמינה.

חומרי גלם בעייתיים לחם הנאפה בארץ על־ידי יהודים, בדרך כלל אין בו בעיות כשרוּת. במיוחד נכון הדבר בתוצרת המאפיות הגדולות, העומדות תחת פיקוח. אם יש חשש של הפרשת תרומות ומעשרות וכדומה — אפשר להפרישם מן הלחם המוגמר (ואז אפשר להתכוון לצאת גם ידי חובת הפרשת חלה. לעניין זה, ראו להלן).

בפת נכריאשר ללחם הנקנה בחו"ל: חכמים הקלו וקבעו כי מותר לקנות לחם בסיסי, שאין בו תערובת של חומרים אחרים מלבד קמח, מים, ומלח, במאפייה של גוי. היתר זה איננו קיים כאשר אוכלים בבית פרטי של גוי, או שהלחם נאפה בבית פרטי. ויש מחמירים שלא לאכול גם לחם שנאפה במאפייה, אלא אם כן יהודי הדליק את התנור.

בעיה קשה היא הימצאות חרקים בקמח. אכילת חרקים כרוכה בכמה איסורים מן התורה, ולכן במאפיות המפוקחות על־ידי גופי כשרות רציניים תהליך הניפוי של הקמח הוא יסודי מאוד. גם מסיבה זאת מוטב לקנות לחם במאפייה בכשרות מהודרת.

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא הזהירות מפני עירוב חומרי גלם חלביים (חלב, ריבות חלב, חמאה וכיוצא בזה) בעוגות ובעוגיות. כדי למנוע מהציבור להתבלבל, מן הראוי לתת לעוגות המכילות מוצרי חלב (או לחלופין מוצרי בשר) צורה שונה, שתייחד אותם מכל השאר ולא תַטעה את ציבור הלקוחות. המלצה זו מכוּונת הן לבעלי המאפיות והקונדיטוריות הן לאפייה במטבח הביתי.