חכמי התלמוד למדו מפסוקי התורה כי בחגים — יותר מבשבתות — יש דגש מיוחד על הצורך שבני אדם ייהנו מהחג גם במובן הפיזי הפשוט של אכילה ושתייה. לרעיון זה השלכות הלכתיות רבות, כפי שנראה בהמשך.

בין חג לשבת בעניין עשיית מלאכה בחג קבעו החכמים, כי "אין בין יום טוב לשַׁבָּת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד" (משנה ביצה ה, ב). פירוש הדבר, שבאופן כללי איסור עשיית מלאכה תקֵף במידה שווה הן בשבת הן בחג, חוץ מתחום אחד שבו יש ביניהם הבדל, והוא מלאכות הנדרשות לשם הכנת אוכל לאותו יום, שבשבת הדבר אסור ובחג — מותר. דין זה נאמר מפורשות בתורה: "אך אשר יֵאכל לכל נפש, הוא לבדו יֵעשה לכם" (שמות יב, טז).

מלאכות אלה, המותרות בעשייה, מכוּנות בספרות ההלכה 'לצורך אוכל נפש'.

נוסף על כך — האיסור להוציא מרשות לרשות הקיים בשבת (ראו בפרק העוסק בדיני עירוב, עמ' 317), אינו קיים ביום טוב.

מלבד ההבדל בעניינים אלה דינו של החג הוא כדין השבת וכל המלאכות האסורות בשבת — אסורות בו.

הערה חשובה: כאשר החג חל בשבת, ההקלה בעניין בישול אוכל בחג בטלה, וכל דיני השבת חלים על החג.

בישולים בחג מותר לבשל בחג, אך זאת בשני תנאים: א) האוכל מבושל בעבור החג עצמו. ב) האש המשמשת לבישול לא נוצרה בחג עצמו אלא הודלקה קודם החג או בהעברה מאש אחרת שהודלקה לפני החג.

למעשה, אם רוצים לבשל בחג מותר לפתוח את ברז הגז ואז להעביר אש מנר דולק או מכל מקור אחר של אש קיימת, ולהדליק באמצעותה את הלהבה הרצויה. כדי לאפשר בישולים רבים בחג, מקובל להשאיר מערב החג 'נר נשמה' דולק הבוער 24 שעות, ובכך יש לכל אורך החג אש זמינה.

התורה מתירה העברה מאש לאש 'לצורך אוכל נפש', אך בשום פנים ואופן אין היא מתירה כיבוי של אש. לכן כאשר מעבירים אש אל הכיריים, באמצעות גפרור, למשל, יש להימנע מכיבוי הגפרור, אלא יש להניחו בזהירות במקום שאינו דליק ולהניח לגפרור לכבות מעצמו. כמו כן, כאשר להבת הכיריים סיימה את פעולתה ואין זקוקים לה עוד, אסור באיסור מוחלט לכבות את האש.

כשם שאסור לכבות את האש בכיריים, כך אסור להקטין את הלהבה. כיבוי שלם או כיבוי חלקי אסורים במידה שווה.

אחד הפתרונות הוא להניח לנוזלים בסיר לגלוש החוצה ולכבות את האש. פתרון נוסף הוא לחבר לצינור הגז הפנימי שעון מיוחד, הקוצב מראש את משך הזמן שבמהלכו יוזרם גז לכיריים. לאחר הזמן שנקבע זרם הגז פוסק והלהבה כבה מעצמה. אחרי שהאש כבתה, כתוצאה מגלישת התבשיל או מהפעלת שעון הגז, מותר לסובב את כפתור הכיריים למניעת דליפת גז.

אש וחשמל יש המתירים עישון בחג, כמובן בהצתת הסיגריה מאש קיימת, ויש האוסרים זאת.

הערה חשובה: על אף ההיתר להשתמש באש בוערת בחג, אין להתיר בחג הדלקה או כיבוי של מכשירים חשמליים, והשימוש בהם אסור לחלוטין!

מלאכות מטבח מותר לנפות בחג קמח המשמש לצורך החג מחרקים ושאר פסולת.

קילוף פירות וירקות בחג מותר, אפילו בעזרת מקלף המיוחד לכך.

מותר להקציף ביצה, להכין קצפת משמנת מתוקה או לעשות מיונז — ואפילו במכשיר ידני המיועד לכך (מובן שלא מכשיר חשמלי).

מותר לרסק או לטחון בחג אגוזים, שקדים וכדומה, ובכלל זה במגרדת, במגבלה אחת: אין לרסק או לטחון לתוך כלי, כפי שמקובל לעשות בימי החול, אלא רק על גבי השולחן עצמו או על מפה הפרושה מעליו.

ירקות שאם יחתכו או ירסקו אותם בערב החג יאבדו עד הסעודה מטעמם, מותר לחתכם ולרסקם כרגיל בימי החול, כל עוד אין משתמשים בכלים חשמליים.

מותר לגרד גבינה קשה או ביצים קשות בחג, ויש הנוהגים לעשות זאת בשינוי מעט מדרך הרגיל. 'שינוי' יכול להיחשב אם מגרדים אותם לא על־ידי הכלי הרגיל לכך (פומפייה).

מותר לסנן אטריות לאחר בישולן במסננת המיוחדת לכך.

לסיכום: מותר לבשל בחג. מי שמעוניין לבשל בחג, אין בכך כל בעיה והדבר אף משובח. עם זה, מלאכות שיכולות להיעשות קודם החג בלי לפגוע באיכות האוכל, אסרו חכמינו ז"ל להשאירן לחג ולעשותן דווקא בו, בלי שיהיה בדבר צורך אמתי.

בסעודה בשונה משבת, בחג מותר לברוֹר ולהוציא פסולת מתוך אוכל, אם כתוצאה מכך המזון ישמור טוב יותר על טריותו, ניקיונו ואיכותו. לפיכך מותר להוציא — תוך כדי סעודה — עצמות מתוך הדג או הבשר, גרעינים מתוך פלחי האבטיח וכיוצא בזה. בשבת וגם בחג שחל בשבת מלאכות אלה אסורות.