המונח 'גוי של שבת' נתפס לפעמים כדרך קלה לעשות כל מלאכה האסורה בשבת, על־ידי מתן הוראה ללא יהודי. למעשה אין הדבר פשוט כלל, והוראה ישירה לגוי יכולה להיות איסור גמור. אסור ליהודי לצוות גוי לעשות למענו עבודה בשבת, ואף אסור לו ליהנות ממלאכה שהגוי עשה לצורכו של היהודי. זאת למדים מהפסוק: "כל מלאכה לא יֵעשה בהם" (שמות יב, טז). משמעות הדברים היא ששום מלאכה לא תיעשה בעבור יהודי ביום השבת.

סיבות האיסור שלושה נימוקים ניתנו לאיסור לצוות על גוי לעשות למעננו מלאכה, וכמו כן ליהנות ממלאכה שעשה הגוי בעבורנו:

מכיוון שבכך נעשה הגוי שליחו של היהודי לעשיית המלאכה ו"שלוּחוֹ של אדם — כְּמותו".

מכיוון שעשיית מלאכות האסורות בשבת, גם אם על־ידי גוי, תפגע באווירת הקדוּשה והמנוחה של השבת.

יש חשש שעשיית מלאכות על־ידי גוי תביא לזילוּת השבת, ובסופו של דבר תגרום לעשיית מלאכות על־ידי יהודים.

מתי מותר ובכל זאת, יש מקרים ומצבים שבהם מותר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת. דיני 'אמירה לנכרי בשבת' מורכבים וסבוכים ולכן לפני כל מקרה שבו מתעורר צורך מיוחד לעשות זאת, מומלץ לשאול רב לגופו של אותו מקרה.

נציג כאן אי־אלו דוגמאות למקרים ולמצבים שבהם מותר לבקש מגוי לעשות בשבת מלאכה האסורה עלינו:

כאשר המלאכה תאפשר קיום של מִצווה. לדוגמה, אם האור בבית כבה ואין אפשרות לקיים סעודת שבת (דין זה שנוי במחלוקת).

כאשר אדם חולה ברמת חולי המונעת ממנו לתפקד בכוחות עצמו, והוא זקוק לאוכל מחומם.

כאשר יש הפסד ממוני גדול.

בדומה לכך מותר לבקש מגוי לעשות מלאכה שאם לא תיעשה ייגרם ליהודי צער רב. לדוגמה, אדם שדרכו התארכה מעבר למצופה והוא תקוע עם חפציו מחוץ למקום יישוב. מותר לו לבקש מגוי לטלטל את חפציו למקום מבטחים.

מקרה נוסף שבו מותר לבקש מגוי לעשות בשבת מלאכה הוא כאשר יש בכך למנוע צער בעלי חיים. דוגמה לכך, חליבת פרות בשבת.

רמיזה לגוי הדינים שפירטנו לעיל מתייחסים לאמירה מפורשת לגוי. ואולם כאשר אין מדובר באמירה אלא ברמיזה בלבד, הדין קל יותר ובשעת הצורך הדבר מותר. הנה שתי דוגמאות: אם שכחו לכבות אור לפני שבת או להפעיל 'שעון שבת' שיכבה את האור, מותר לרמוז לגוי על־ידי שמספרים לו ש"האור דולק" והוא מבין לבד מה עליו לעשות. כמו־כן מותר לומר לגוי באחד מימי השבוע "מדוע לא עשית כך וכך בשבת שעברה", ומתוך כך ידע מה מצפים ממנו בשבתות הבאות.

עם זה, כאשר אין בדבר צורך אמתי, אסור גם לרמוז לגוי לעשות בשבת מלאכה.

מלאכות מרעישות אין לאפשר לגוי לעשות בתוך שטחו של יהודי מלאכה אסורה בשבת, ובוודאי אם המלאכה גורמת רעש הנשמע באוזני האנשים סביב. איסור זה חל גם במקרה שהגוי עושה את הדברים מעצמו. סיבת האיסור היא — 'מראית עין' (עוד על כך ראו בפרק העוסק בנושא זה, עמ' 312).

אמירה ל'מחלל שבת' יהודי שעשה בשגגה בשבת מלאכה אסורה, אסור לו להשתמש בתוצר של אותה מלאכה במהלך אותה שבת. ואם נכשל ועשה את המלאכה במזיד, אסור לו ליהנות מתוצאות המלאכה גם אחרי השבת.

ודאי שאסור לנו לומר ליהודי אחר — גם כזה המגדיר עצמו 'לא דתי' — לעשות בשבת מלאכה אסורה. אסור לומר וגם לא לרמוז.

לפני כניסת שבת אדם שקיבל עליו את השבת מוקדם יותר מהשעה הנקובה בלוח, מותר לו לומר לאנשים אחרים שטרם קיבלו עליהם את השבת לעשות מלאכות שהוא עצמו כבר אינו רשאי לעשותן. כמו כן, אישה שהדליקה נרות ובבית יש אנשים או נשים שעוד לא הכניסו שבת, רשאית לומר להם לעשות מלאכות שהיא אישית כבר אינה יכולה לעשות.

אמירה לילדים משלב שבו ילד מסוגל להבין את משמעות המצוות, על הוריו לחנכו לשמור שבת ובוודאי שֶאל להם לעודדו לבצע למענם פעולות מחללות שבת. ככלל מדובר על גילאי שש־שבע. הוראה זו מתייחסת לא רק לאיסורים המפורשים בתורה, אלא גם לדברים שנאסרו מאוחר יותר, על ידי חכמינו ז"ל. בגילים אלה ראוי למנוע מהילדים לעשות מלאכות האסורות בשבת, גם אם הם עושים זאת מעצמם. מכל מקום, גם מילדים צעירים יותר אין לבקש ואפילו אסור לרמוז להם שיבצעו דברים האסורים בשבת.

(שמות טז, כט)