עד כה עסקנו ב'חולה שיש בו סכנה', שמותר לו ליטול כל תרופה ומותר לאחרים לחלל בעבורו את השבת. אולם ברוב מצבי החולי מוגדר האדם 'חולה שאין בו סכנה'. במצב כזה אסור לחלל בעבורו את השבת, ויש גם מגבלות על נטילת תרופות על־ידי החולה עצמו. להלן נפרט את דרגות החולי השונות ואת המותר והאסור בכל מצב ומצב.

רצוי לפני שבת הדין הבסיסי קובע שכשאין סכנת חיים, אסור ליטול תרופות בשבת. גם דברים שאינם מוגדרים תרופה ממש אבל בני־אדם בריאים אינם רגילים לצרוך, אסורים בשבת. לדוגמה, אין למצוץ בשבת סוכריות להקלה על כאבי גרון. בדומה לכך, כל פעולה שניכר בה כי היא נעשית לצורכי רפואה — גם אם בה עצמה אין משום חילול שבת — אסורה בשבת.

סיבת האיסור ליטול תרופות בשבת היא החשש מפני 'שׁחיקת סממנים' [=כתישת חומרים] בשבת. לאור זאת, העובדה שבימינו בני־אדם אינם מייצרים עוד בעצמם את תרופותיהם, אלא קונים אותן מוכנות בבית המרקחת, מקלה במעט מחומרת האיסור, כפי שנפרט בהמשך.

חולה שאין בו סכנה (ראו הגדרתו להלן) הזקוק לטיפול תרופתי כלשהו בשבת, ויכול לקחת את התרופה לפני השבת או אחריה — מוטב שיעשה זאת.

להלן יפורטו מצבי חולי שונים — מן הקל אל הכבד — ואת המותר והאסור בכל אחד מהם.

מיחוש בהגדרה זו נכלל כל אדם בריא המתהלך ומתפקד כרגיל, אלא שיש לו הפרעה כלשהי, דוגמת הצטננות קלה, שיעול קל, מחלת עור קלה. במקרים מהסוג הזה אסור לו לקחת תרופות או לעשות פעולות שיש בהן משום חילול שבת להקלת מיחושיו. כמו כן אסור לו לעשות כל פעולה אשר ניכר עליה כי מטרתה רפואית, כגון גרגור מי מלח. מובן שמנוחה, שתייה מרובה, שתייה חמה וכיוצא באלה — מותרות.

חולה שאין בו סכנה כאשר אדם מוגדר בבירור חולה, אלא שמצבו אינו כרוך בסכנת נפשות, מותר לו לקחת תרופות וגם לעשות דברים שיש בהם מעין רפואה — ובמצבים מסוימים (ראו להלן) אפילו כאשר הדבר כרוך בחילול שבת — מכיוון שחוששים להתפתחות המחלה.

בהגדרה 'חולה שאין בו סכנה' — או הביטוי ההלכתי המקביל 'מי שרוב גופו חולה' — כלולים המקרים הבאים:

מי שנפל למשכב מחמת חוליו, אך אין נשקפת סכנה לחייו.

הסובל מכאבים עד שכל גופו כואב אפילו אם הוא מסוגל ללכת על רגליו. דוגמה: מי שסובל ממיגרנה.

אדם המתנהג כבריא, אך אם לא יקבל טיפול ייפול למשכב או מצבו יהפוך למסוכן. דוגמאות, חולי אסטמה, סכרת או דלקת פרקים.

אדם שקיבל מכה פנימית או שאחד מאיבריו נתון בסכנה, גם אם אין בכך סכנת חיים בהווה או בעתיד. דוגמה: מי שנשברה לו עצם.

יולדת, מהיום השמיני עד היום השלושים ללידה (קודם לכן היא מוגדרת 'חולה שיש בה סכנה').

אצל ילדים קטנים כל חולי קטן מוגדר חולי שיש בו לפחות ספק פיקוח נפש (כפי שמצוין בפרק הבא העוסק בדיני 'ילדים בשבת').

אדם המוגדר 'חולה שאין בו סכנה', מותר לו לקחת בשבת תרופות הקשורות ישירות למחלתו.

כאשר אדם נפצע ויש חשש לזיהום, יש לטפל בפציעה כנדרש. במקרים קלים יותר יש לנקות את מקום הפציעה ולחטא אותו.

שונות ההלכה קובעת כי "הכול חולים אצל הצינה". פירוש הדבר שבמצבים של קור התייחסות לאדם המוגדר הלכתית 'בריא' היא כאל חולה. לכן אם שכחו להפעיל לפני שבת את החימום ביום קר במיוחד, ובני הבית סובלים מהקור — על אחת כמה וכמה אם יש בבית חולה או ילדים קטנים — מותר לבקש מגוי להדליק את החימום בשבת.

יש מקרים שבהם אין האדם מוגדר חולה, ובכל־זאת מותר לו ליטול תרופות בשבת, משום שהחל לקחתן לפני שבת ועליו להתמיד בנטילתן לאורך תקופה. לדוגמה, אם החל לקחת אנטיביוטיקה או תרופות פריון.

בשבת אסור להתעמל.

אדם הנזקק למכשיר שמיעה רשאי להשתמש בו בשבת, בתנאי שהמכשיר הופעל קודם כניסת השבת. מותר לשנות את עוצמת הקול.