מותר לחמם אוכל בשבת עצמה בתנאים מסוימים בלבד.

תחילה הערה חשובה: בכל פעם שיֵאמר כי מותר להניח מאכל מסויים על גבי מקור חום בשבת עצמה, יהיה הבדל בין אשכנזים לספרדים: לדעת רבים מהאשכנזים גם כאשר מותר להניח בשבת דבר מאכל על גבי מקור חום, ההנחה חייבת להיות על גבי דבר החוצץ בין האוכל למקור החום; למשל, סיר הפוך שיונח על הפלטה ורק מעל הסיר יונח המזון שאותו מבקשים לחמם. לעומתם, רבים מהספרדים סבורים כי בדרכים המותרות אפשר להניח את דבר המאכל ישירות על מקור החום.

ועוד הערה חשובה: גם כאשר מתירים להניח בשבת מזון על מקור חום, כדי לחממו, אין הכוונה לכירה בעלת אש גלויה. דבר זה אסור, כשם שאסור להניח גם לפני השבת תבשיל על גבי אש גלויה.

בין יבש לנוזל דבר יבש שכבר בושל כל צורכו: דברים יבשים, כגון חלה קפואה, שאין עליה פירורי קרח, או פיצוחים קלויים, אפשר להניחם בשבת על מקור חום כדי להפשירם ולחממם, ואפילו יתחממו יותר מחום ש'היד סולדת בו'. כאמור לעיל, לדעת האשכנזים חובה להניחם על דבר שיחצוץ בינם ובין מקור החום ואילו לפי הספרדים אפשר להניחם על מקור החום עצמו.

כמו כן, כל דבר מאכל יבש שבושל כל צורכו, כגון שניצל או פשטידה, אפילו הוא קר לגמרי, אפשר להניחו בשבת על מקור חום. ויש המחמירים גם בזה.

נוזל: מאכלים נוזליים אשר התקררו לגמרי, ואין רגילים לאכלם קרים, אין לחממם בשבת ואין להניחם במקום שיוכלו להתחמם בו יותר מחום ש'היד סולדת בו' (45 מעלות צלסיוס).

אלא שבדברים נוזליים עצמם יש להבחין בין תבשיל שכולו נוזל, כמו מרק, ובין תבשיל מוצק, כמו דג, שבושל ברוטב. במקרה של דג וכדומה, מותר להניחו על מקור חום ולחממו אף יותר מחום ש'היד סולדת בו'. זאת מפני שהדג עצמו יבש ואילו את הרוטב שלו יש האוכלים גם קר. במקרים שבהם רוטב התבשיל אינו נאכל אף פעם קר, יש הבדל הלכתי בין העדות: האשכנזים אוסרים לחמם תבשיל כזה בשבת ואילו הספרדים מתירים לחממו ובתנאי שהרוטב אינו רוב התבשיל.