כמצויין לעיל, מלאכות השבת נלמדו ממלאכות המשכן, ועל בסיס זה נקבע כי רק 'מלאכת מחשבת' ראויה להיכלל ברשימת המלאכות האסורות בשבת. 'מלאכת מחשבת' פירושה מלאכה הנעשית מתוך כוונה תחילה, וכמו־כן עליה להיות כ'מעשה אומן'.

כוונה תחילה בתוך ההגדרות הנזכרות יש כמה פרטים והַתניוֹת שרק בצירופם תיאסר אותה מלאכה בשבת:

כוונה: רק אם עושה המלאכה האסורה התכוון לעשותה בשבת יש בה משום חילול שבת. אם האדם עשה אותה שלא בכוונה, לא עבר איסור. לדוגמה, אסור בשבת לחרוץ חריצים באדמה, וזאת מדין 'חורש'. אך מי שגורר בשבת כיסא ממקום למקום, ואגב כך רגלֵי הכיסא יוצרות באדמה חריצים, אין הוא עובר על איסור 'חורש', מפני שכל כוונתו נתונה לכיסא עצמו ולא לחריצים שיוצרות רגליו בגרירתו על הקרקע.

בהקשר זה יצוין, כי על אף האמור, כאשר מדובר בפעולה מותרת שתוצאתה האסורה בלתי־נמנעת, אי־אפשר לפטור את האדם בטענה להעדר כוונה. לדוגמה, אדם החותך בשבת ראש של עוף אינו יכול לטעון שהוא מעוניין בראש עצמו ואין לו כל כוונה להרוג את העוף. אדם זה יעבור על איסור 'שוחט', מפני שאי־אפשר לחתוך ראש בלי להרוג את בעליו. את הרעיון הזה ביטאו חכמים במשפט, "פְּסִיק רֵישָׁא וְלא ימות?!". כלומר, וכי אפשר לחתוך את הראש ובעל החיים לא ימות?!

משפט זה נהפך הגדרה הלכתית, שבה משתמשים בסיטואציות רבות. לדוגמה, אדם המוציא צמר גפן ספוּג יין מפתחו של בקבוק, עובר על איסור 'סוחט' ואינו יכול להתגונן בטענה שכל רצונו ביין שבתוך הבקבוק. סחיטת צמר הגפן היא תוצאה בלתי־נמנעת מפעולתו, ועל כן הגדרתה היא 'פסיק רישא'.

אלא שגם ב'פסיק רישא' עצמו יש שני מצבים: מצב אחד הוא כאשר האדם אמנם לא התכוון לאותה תוצאה בלתי־נמנעת, אך בסופו של דבר הוא מעוניין בה. אם נחזור לדוגמה הנ"ל, הוא אכן התכוון להגיע ליין שבתוך הבקבוק, אך משנסחט צמר הגפן הוא שמֵח על התוצאה, כי יש לו תועלת גם מהיין שסחט. במקרה כזה, האיסור שיחול עליו יהיה איסור תורה. המצב השני הוא כאשר אותו אדם אינו מעוניין ביין שסחטו אצבעותיו, בלי כל כוונה, מצמר הגפן. במצב זה תוגדר פעולתו "פסיק רישא דְלָא נִיחָא לֵיה" — 'פסיק רישא' שתוצאתו אינה נוחה לאדם — ובמקרה כזה לא יחול עליו איסור 'סוחט' מן התורה. עם זה, חכמינו ז"ל אסרו גם מלאכות המוגדרות "פסיק רישא דלא ניחא ליה", מחשש שאנשים ישתמשו בטענה זו גם כאשר בתוך לבם ישמחו על התוצאה וירצו בה.

מטרת המלאכה לצורך: כדי שהמלאכה תהיה אסורה מהתורה, עליה להיעשות לצורך אותה תכלית שהיא אסורה. למשל, אסור לחפור בור באדמה וזאת מדין 'חורש'. אלא שאיסור זה חל רק כאשר חפירת הבור נעשית לצורך הבור עצמו, כשם שמלאכת החרישה נעשית לצורך החריש עצמו. אך אם אדם חופר בור מפני שהוא מעוניין בחול המוּצא מהבור ולא בחפירה עצמה, אין הוא עובר מהתורה על איסור 'חורש'. עם זה, חכמינו ז"ל אסרו עשיית מלאכה גם אם היא נעשית בדרך הזאת.

מהחל ועד כלה פעולה שלמה: איסור עשיית מלאכה מן התורה הוא רק כאשר אותו אדם עשה את כל המלאכה, מראשיתה ועד סופה. לדוגמה, איסור כתיבה הוא כאשר כותבים שתי אותיות לפחות זו לצד זו. אם אדם כתב אות אחת בלבד, אין בכך איסור 'כותב' מהתורה. כמו כן, אם אדם כתב אות אחת וחברו הוסיף לצדה אות שנייה, איש מהם לא עבר על איסור תורה. במקרה כזה יחול על שניהם הכלל התלמודי: "שניים שעשאוה — פטורים".

חשוב להדגיש כי ההיתר — מדין תורה — לעשות מלאכה בשניים, הוא אך ורק כאשר כל אחד ואחד מהשניים יכול היה לעשות את המלאכה לבדו. וכמו בדוגמה שצוינה לעיל, שכל אחד ואחד מהם לבדו היה יכול לכתוב שתי אותיות. במקרה כזה "שניים שעשאוה — פטורים". אך כאשר כל אחד משני השותפים אינו מסוגל לבצע את המלאכה בכוחות עצמו; למשל, שניים שהוציאו יחד ארון כבד מאוד מרשות היחיד לרשות הרבים — במקרה כזה עברו שניהם על איסור תורה.

ואף כי מדין תורה אין איסור מהתורה לעשות מלאכה על־ידי שני בני אדם, פעולות אלה נאסרו על ידי חכמינו ז"ל.

מלאכה כדרכה תקינוּת העשייה: איסור עשיית מלאכות בשבת חל רק כאשר המלאכה נעשתה בדרך שבני־אדם רגילים לעשותה. אך אם המלאכה נעשתה באופן חריג ומשונה, אין היא אסורה מן התורה. לדוגמה, אדם היוצא בשבת מביתו (רשות היחיד) לרחוב (רשות הרבים) ובפיו קיסם, עובר על איסור הוצאת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים. הסיבה היא שהחזקת קיסם בפה היא דבר מקובל ומצוי. לעומת זה, אדם שיצא בשבת מביתו לרחוב ובפיו מחט, לא יעבור על איסור תורה, מפני שאין דרכם של בני־אדם לאחוז מחטים בפיהם.

ואולם חכמינו ז"ל אסרו לעשות מלאכה גם שלא כדרכה.

עשייה ישירה פעולה ישירה: כשהתורה אוסרת לעשות מלאכה בשבת היא כותבת "לא תעשה כל מלאכה". התלמוד מדייק בלשונה של התורה ואומר: "כתוב 'לא תעשה' — עשייה הוא שאסור, גְרָמָא מותר" (בבלי, שבת קכ, ב). כלומר, עשייה ישירה היא האסורה, אך לא מלאכה הנגרמת ('גרמא') כתוצאה מפעולה אחרת של האדם.

אבל החכמים אסרו גם פעולת 'גרמא'.

לדוגמה, אדם שהחשמל בביתו מופעל בשבת על־ידי 'שעון שבת', וכרגע השעון הוא במצב שבו החשמל כבוי. האם מותר לו להזיז בשבת את שׁינֵי השעון ולגרום שהחשמל יידלק מוקדם מהמתוכנן? זה מקרה קלאסי של פעולת 'גרמא', שבו לא יצרה פעולת האדם מלאכה ישירה, אלא גרמה שבהמשך תיווצר הפעולה. מעשה כזה מותר מן התורה, אבל החכמים אסרו אותו.

חשוב להדגיש כי האיסור שהטילו חכמינו על פעולות שאין בהן עשייה ישירה אלא הן 'גרמא' בלבד אינו חל במקרים של צורך מיוחד, אשר נקבע כמובן על־פי אמות מידה הלכתיות. במקרים אלה לא גזרו החכמים לאסוֹר. על יסוד זה בנויים מכשירים שפותחו בשנים האחרונות כדי לסייע בשבת לחולים, לקשישים, לנכים וכדומה. כמו כן הקלו בפעולות מסוימות אחרות — שאינן אסורות מן התורה על־פי הכללים הנ"ל — במקרים של צורך רפואי או ביטחוני.