במוצאי שבת נהוג לערוך סעודת 'מלווה מלכה'. מטרת סעודה זו היא לכבד את שבת המלכה ביציאתה, כפי שמכבדים אותה בכניסתה.

לכתחילה ראוי ליטול ידיים ולאכול לחם, גם אם מעט. ומי שהדבר קשה לו, מפני שעדיין הוא שבע מסעודות היום או מכל סיבה אחרת, יאכל לכל הפחות מיני מאפה או פירות.

אליהו הנביא מכיוון שסעודה זו נועדה לכבד את השבת ביציאתה, נהגו בה מנהגים שונים שיש בהם משום כבוד, ולדוגמה: פרישׂת מפה על השולחן, הדלקת נרות ואמירת (או שירת) פיוטים שבמרכזם דמותו של אליהו הנביא. על פי התלמוד, אליהו הנביא, שהוא 'מבשר הגאולה', אינו צפוי להופיע לא בליל שבת ולא בשבת עצמה, כדי שלא להפר את מנוחת השבת. לכן מיד בצאת השבת, כשאך מתאפשרת הופעת אליהו הנביא כ'מבשר הגאולה', אנו מצפים לו ולבשורתו, ומביעים זאת בשירה ובפיוט.

התורה המדריכה אותנו לעמול בימות החול למחייתנו, אוסרת עלינו לעשות מלאכה ביום השבת. וכך נאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך; ויום השביעי שבת לה' אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ, ח-ט ודברים ה, יב-יג)(שמות כ, ח-ט ודברים ה, יב-יג)

מה נכלל בהגדרה 'מלאכה' האסורה בשבת? ברור שאין הדבר יכול להיות פתוח לפרשנות אישית, כי אחד יגדיר 'מלאכה' עבודה בשדה, ושני יכליל גם חיתוך סלט בתוך הגדרת ה'מלאכה' האסורה בשבת. ברור שחייבות להיות הגדרות קבועות וברורות למלאכות האסורות בעשייה בשבת.

בתורה עצמה צוינו במפורש רק מקצת המלאכות האלה, ובהן הבערת אש, חרישה וקצירה. רוב המלאכות האסורות בשבת נרמזו בתורה על־ידי שילוב איסור המלאכה בשבת בתוך ציווי מלאכת המשכן (בית הא־לוהים ששימש את בני ישראל בטרם הוקם בית המקדש). התורה מפרטת את ההוראות לבניית המשכן, ובתוך הדברים מזהירה מעשיית מלאכה בשבת. הדבר בא ללמדנו שהמלאכות שנדרשו לצורך הקמת המשכן הן המלאכות האסורות בשבת.

על־פי זה פירטו חכמינו ז"ל במשנה ובתלמוד את המלאכות האסורות בשבת, כשהם מציבים שני עקרונות יסוד: א) מדובר ב"מלאכת מחשבת" (בהמשך הפרק יוסבר המונח), ב) המלאכות האלה נדרשו לצורך עשיית המשכן, דוגמת בנייה, אריגה וצביעה.

בפרק זה יפורטו המלאכות האסורות בשבת, וגם היסודות שמאחורי האיסורים.