מועד צאת השבת הוא כאשר אפשר להבחין ברקיע בשלושה כוכבים קטנים, קרובים זה לזה. כדי שלא לשגות בזיהוי הכוכבים וגם כדי 'להוסיף מחול על הקודש', ראוי לא 'להוציא' את השבת לפני השעה המצוינת בלוחות.

הבדלה כשם שמצווה לזכור את השבת בדיבור, בשעת הקידוש, בכניסתה, כך מצווה לזכור אותה ולדבר בשבחה בצאתה, וזו ה'הבדלה' שאנו עושים במוצאי שבת. ה'הבדלה', כשמהּ כן היא, מבדילה בין קדושת יום השבת, שזה עתה נסתיימה, לבין ששת ימי החולין שבפתח. נוסח ה'הבדלה' נאמר פעמיים — בתפילת 'עמידה' בערבית של מוצאי השבת מתחיל במילים "אתה חוננתנו") ולאחר מכן על כוס יין.

מי ששכח לומר 'אתה חוננתנו' בתפילת 'עמידה' של ערבית, אינו חוזר ומתפלל שוב, שהרי יבדיל בבית על כוס.

מלאכה ואכילה אמירת 'אתה חוננתנו' בתפילה מאפשרת לעשות מלאכות מיד אחרי התפילה (בין השאר, להדליק לקראת ההבדלה את הנר), ואין צורך להמתין עד ההבדלה על כוס יין בבית.

מי ששכח לומר 'אתה חוננתנו' בתפילה, יכול לומר אחרי התפילה את המילים "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובכך מותר לו לעשות מלאכה. כך עושות גם נשים שאינן מתפללות ערבית.

אמירת 'אתה חוננתנו' בתפילה או "ברוך המבדיל בין קודש לחול" מאפשרת לעשות מלאכה, אך לא לאכול ולשתות. כדי לאכול ולשתות יש להבדיל על כוס.

הכנות להבדלה לפני ההבדלה יש להכין כמה דברים:

יין יין הוא המשקה העיקרי והמועדף לעשיית הבדלה. אם אין בנמצא יין או ששתיית יין קשה למבדיל, הוא יכול לעשות הבדלה על 'משקה חשוב', כדוגמת בירה. בעניין משקאות חשובים אחרים יש חלוקי דעות בין הפוסקים.

שלא כמו קידוש, הבדלה אין עושים על לחם.

בשמים יש להכין בשמים להרחה בזמן ההבדלה. הטעם לנוהג זה הוא, שעם כניסת השבת מצטרפת לכל יהודי 'נשמה יתרה', והיא מסתלקת ממנו בצאת השבת. הרחת הבשמים מסייעת לנפש הנשארת בגוף האדם להתגבר על עצב הפרידה מאותה 'נשמה יתרה'.

לכתחילה, ראוי להריח בשמים מן הצומח, ומברכים עליהם 'בורא מיני בשמים' (ראו בפירוט בעמ' 364). אין מברכים על מי בושם.

נר יש להכין להבדלה נר בעל כמה פתילות (רצוי משעווה).

את הנר מדליקים קודם ההבדלה, ובמהלכה מברך המבדיל 'בורא מאורי האש'. הטעם לכך: בצאת השבת הראשונה לבריאת העולם גילה אדם הראשון את היכולת להפיק אש. הדלקת הנר וברכת 'בורא מאורי האש' מזכירות לנו את הרגע המכונן ההוא.

רצוי להדליק אבוקה, כלומר נר שיש לו לפחות שתי פתילות, וזאת כדי להרבות באור. אם אין נר קלוע, אפשר לקרב זה לזה שני נרות יחידים או אפילו שני גפרורים, וליצור מהם אבוקה. לאחר הברכה מקרבים את הידיים אל הנר, ומביטים בציפורניים, שכן כדי לברך על הנר יש ליהנות מאורו — באמצעות ההבחנה בין דברים דומים — כמו ההבדל שבין האצבעות והציפורניים.

הבשמים והנר אינם מעכבים את עשיית ההבדלה, וגם בהיעדרם אפשר לעשות הבדלה על כוס יין בלבד.

סדר ההבדלה תחילה מוזגים יין לכוס. יש נוהגים למזוג מהיין עד שהוא גולש משפת הכוס, שכן יש בכך 'סימן ברכה' לשבוע טוב.

את הכוס המלאה אוחזים ביד ימין ומגביהים אותה כמו בקידוש.

פותחים בפסוקים שונים (כל עדה לפי מנהגיה); מברכים על היין ('בורא פרי הגפן'); מברכים על הבשמים ('בורא מיני בשמים') ומריחים אותם; מברכים על הנר ('בורא מאורי האש') ואז מקרבים את האצבעות לנר ומביטים בציפורניים.

ההבדלה מסתיימת בברכת 'המבדיל בין קודש לחול'. בסיומה שותה המבדיל את רוב היין שבכוס.

בשׂמים ב'הבדלה' לפי מנהג הספרדים מברכים על הבשמים בהתאם לסוגם ('עצי בשמים', 'עשבי בשמים', 'הנותן ריח טוב בפירות' או 'מיני בשמים', ראו עמ' 364). אך לפי מנהג האשכנזים, על כל סוגי הבשמים ב'הבדלה' מברכים 'בורא מיני בשמים', גם אם הם עשב או עלים של עץ.

נוסח ההבדלה בנוסח ההבדלה יש הבדלים בין העדות.

אשכנזים הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ אֲדֹנָי, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן. מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. לַאֲדֹנָי הַיְשׁוּעָה. עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה. אֲדֹנָי צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. אֲדֹנָי צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר, כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם אֲדֹנָי אֶקְרָא. סַבְרִי מָרָנָן. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. מברך על הבשמים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים. מברך על הנר: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.ספרדים רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ אֲדֹנָי אוֹר לִי. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר. וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַאֲדֹנָי עִמּוֹ. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנָי. כֵּן נִמְצָא חֵן (וְתִמְצְאוּ חֵן) וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד אֲדֹנָי עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח אֲדֹנָי וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. ייקח את הכוס בידו ויאמר: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם אֲדֹנָי אֶקְרָא. אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא. הַצְלִיחֵנוּ, הַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ, הַצְלִיחַ לִמּוּדֵינוּ. וּשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. כְּדִכְתִיב: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר. וּכְתִיב וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל, וַאֲדֹנָי עִמּוֹ. כֵּן יִהְיֶה עִמָּנוּ. סַבְרִי מָרָנָן. הנוכחים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. מברך על הבשמים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים. מברך על הנר: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ אֲדֹנָי, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן. מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. לַאֲדֹנָי הַיְשׁוּעָה. עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה. אֲדֹנָי צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. אֲדֹנָי צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר, כֵּן תִּהְיֶה לָנוּ.

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם אֲדֹנָי אֶקְרָא.

סַבְרִי מָרָנָן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

מברך על הבשמים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים.

מברך על הנר: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ אֲדֹנָי אוֹר לִי. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר. וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַאֲדֹנָי עִמּוֹ. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנָי. כֵּן נִמְצָא חֵן (וְתִמְצְאוּ חֵן) וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד אֲדֹנָי עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח אֲדֹנָי וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.

ייקח את הכוס בידו ויאמר:

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם אֲדֹנָי אֶקְרָא. אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא. אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא. הַצְלִיחֵנוּ, הַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ, הַצְלִיחַ לִמּוּדֵינוּ. וּשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. כְּדִכְתִיב: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת אֲדֹנָי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר. וּכְתִיב וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל, וַאֲדֹנָי עִמּוֹ.

כֵּן יִהְיֶה עִמָּנוּ.

סַבְרִי מָרָנָן.

הנוכחים עונים: לְחַיִּים! בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

מברך על הבשמים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים.

מברך על הנר: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.

כיבוי הנר אחרי שתיית היין נוהגים לכבות את הנר בשארית היין שבכוס, כדי להדגיש שהנר הודלק אך ורק לצורך המצווה. יש נוהגים לטבול את אצבעותיהם ביין שבצלחת ולהרטיב בו את קצות העיניים, כסגולה.

ברכה אחרונה לאחר ההבדלה מברכים ברכה 'מעין שלוש' ('על הגפן ועל פרי הגפן', ראו עמ' 360).