את הקריאה בתורה תיקן משה רבנו, כדי שהעם יחזור וישנן את דברי התורה וכך לא ישכח אותם.

כמה עולים? הקריאה בתורה מתחלקת לשמונה מִקטעים ('ראשון', 'שני'... 'שביעי', 'מפטיר'). לכל מקטע עולה אדם אחר, ומכאן השם 'עלייה', 'עליות'. העולה הראשון לתורה הוא כוהן (אם יש בין המתפללים כוהן), אחריו עולה לוי (אם יש), ולאחר מכן עולים מי שאינם כוהנים או לוויים. המקטע השביעי מסיים את הפרשה, אלא שאז חוזרים וקוראים שוב את פסוקי הפרשה האחרונים, הנקראים 'מפטיר'. העולה ל'מפטיר' קורא לאחר מכן את ה'הפטרה'.

הגבהת התורה הספרדים נוהגים להגביה את ספר התורה קודם הקריאה. לעומתם, האשכנזים נוהגים להגביה את הספר רק בתום הקריאה.

עושים זאת כדי שהציבור יראה את הכתוב בספר התורה.

בסיום הקריאה גוללים את הספר, חוגרים אותו באבנט ומכסים אותו במעיל המיוחד לו. אצל הספרדים ספר התורה נסגר ונשמר בתוך נרתיק קשיח, מעוטר.

ההפטרה בשלב הזה קוראים את ההפטרה — קטע מתוך אחד מספרי הנביאים. בכל שבוע קוראים הפטרה אחרת. פסוקי ההפטרה נבחרו על־פי זיקה עניינית שיש להן לתוכנה של 'פרשת השבוע'.

בעוד את הפרשה קוראים מתוך ספר תורה שנכתב על־ידי סופר סת"ם על קלף, את ההפטרה אפשר לקרוא גם מתוך ספר מודפס ומנוקד.

מי שהוזמן לעלות ל'מפטיר' והוא מתקשה בקריאת ההפטרה או במנגינתה, רשאי לברך את הברכה שלפני ההפטרה, ובתום ההפטרה יברך את הברכות שאחריה, ואילו את ההפטרה עצמה יקרא אדם אחר, הבקי בקריאתה.

תפילת מוסף לאחר קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף. תפילה חגיגית זו ייחודית לשבתות, חגים וראשי חודשים. היא תוקנה על־ידי חכמינו כתחליף לקרבן מוסף שהוקרב בבית המקדש בשבתות ובמועדים. גם בתפילה זו שבע ברכות.

בגמר תפילת מוסף יש הנוהגים לומר (ואף לשיר יחד) פיוטים מסוימים, דוגמת 'אנעים זמירות'.