חכמינו הנהיגו להדליק נרות קודם כניסת השבת. הסיבות לכך הן שלוש: תוספת האור בבית מכבדתעונגשלום הבית

תקנה זו חשובה כל כך, עד שמי שאין בידיו די כסף לקניית נרות לשבת, מצוּוה לבקש עזרה מאחרים כדי שיוכל לקיים את המצווה.

זמן ההדלקה שעת כניסת השבת, שבה נאסרת עשיית מלאכה, ובכלל זה הדלקת אש, היא סמוך לשקיעת השמש. אך יש מצווה להוסיף מקדושת השבת על ימי החול, ולפיכך מקדימים ו'מכניסים' את השבת שעה קלה קודם לכן. מועד הדלקת הנרות המופיע בלוחות כולל כבר תוספת זמן של כ־18 דקות.

בירושלים נוהגים להדליק נרות 40 דקות לפני שקיעת השמש, ולכן זמן הדלקת הנרות בירושלים מוקדם יותר מבשאר חלקי הארץ.

יש להקפיד על זמן ההדלקה ולא להדליק אחרי הזמן.

אפשר להקדים ולקבל את השבת בהדלקת נרות ובתפילת 'קבלת שבת', לפני הזמן הקבוע של כניסת השבת. בחורף אפשר להקדים כשעה לפני שקיעת השמש, ובקיץ כשעה ועשרים דקות לפני השקיעה.

מי מדליק מצוות הדלקת נרות שבת נמסרה בעיקר לאישה, ויש לכך שני טעמים: האישה היא זו שמנהלת בפועל את ענייני הבית; הדלקת נרות שבת היא תיקון ל'חטא עץ הדעת' שבא על־ידי חווה, ש"כיבתה נרו של עולם".

כאשר אין אישה שתדליק נרות שבת, על הגבר לעשות זאת.

חובת הדלקת נרות שבת חלה על נשים נשואות. יש נוהגים שגם בנות בוגרות מדליקות ומברכות. בבתים רבים נהוג שילדות מגיל שלוש ומעלה מדליקות אף הן ומברכות.

הנרות נרות השבת הנמכרים בחנויות, טובים וראויים, שכן אורם בהיר. יש המהדרים ומקפידים להדליק בשמן זית דווקא.

הנרות צריכים להיות גדולים, כדי שידלקו אל תוך ליל השבת.

יש להציב את הנרות ולהדליקם במקום המאפשר לראותם משולחן הסעודה.

כמה נרות החיוב המקורי היה להדליק נר אחד בלבד. במרוצת הדורות הנהיגו חכמינו להדליק שני נרות — אחד כנגד הפסוק "זכור את יום השבת", ושני כנגד הפסוק "שמור את יום השבת".

על שני הנרות האלה אפשר להוסיף ולהדליק כמה נרות שרוצים. רבים נוהגים להוסיף נרות כמספר הילדים. לדוגמה, אֵם לארבעה ילדים מוסיפה (על שני הנרות שכל אישה נשואה מדליקה) עוד ארבעה נרות — כלומר, שישה נרות.

בנות שאינן נשואות מדליקות נר אחד בלבד.

מי ששכחה אישה המדליקה נרות שבת בדרך כלל ומסיבה כלשהי לא הדליקה (אפילו פעם אחת) נרות בערב שבת, תתקן זאת על ידי שמכאן והלאה תדליק עוד נר אחד. לדוגמה, אם עד עתה נהגה להדליק שישה נרות, מכאן והלאה תדליק בקביעוּת שבעה.

כיצד מדליקים מנהג יפה לתת מטבע לצדקה קודם הדלקת הנרות.

יש הבדלי מנהגים בשאלה מתי מברכים את הברכה. בקהילות אשכנז נהוג שהאישה מדליקה תחילה את הנרות, לאחר מכן היא מכסה את עיניה בכפות ידיה, ורק אז אומרת את הברכה. לאחר הסרת הידיים מהעיניים היא מתבוננת רגע קל בנרות. בקהילות רבות של עדות ספרד מברכים תחילה את הברכה ורק לאחר מכן מדליקים נרות.

נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת" (ויש האומרים: "...שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ").

אישה המתארחת בבית שבו כבר מדליקים נרות מדליקה גם היא נרות. בקהילות אשכנז ובחלק מקהילות ספרד נהגו שתדליק בברכה, ובקהילות אחרות של עדות ספרד — נהגו שתדליק אך לא תברך.

תפילה אישית יש שנהגו להוסיף תפילה אישית לאחר הדלקת הנרות. הנה דוגמה לתפילה כזו: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בָּנַי וְאֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי) וְאֶת כָּל קְרוֹבַי. וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה. וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים וּתְבָרְכֵנוּ בְּרָכוֹת גְּדוֹלוֹת, וְתַשְׁלִים בָּתֵּינוּ, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ. וְזַכֵּנִי לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. אוֹהֲבֵי אֲדֹנָי, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּאֲדֹנָי דְּבֵקִים, וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בָּעֵת הַזֹּאת, בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ. וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן".