כאשר אדם עומד לעזוב את העולם הזה ראוי לו להתוודות על מעשיו. וידוי הוא הבעת חרטה על החטאים ובקשה מהקב"ה כי המוות עצמו יהיה כפרה על חטאים אלה.

כפרה על חטאים כאשר אדם חולה שרוי במצב קריטי מתעוררת מטבע הדברים התלבטות איזה מסר רצוי להעביר לו: האם לעודד אותו ולשכנעו שיתגבר על המצב ויוסיף לחיות או שמא יש לראות את הדברים בדרך ריאלית ולסייע לו להתכונן כראוי לפטירתו, דבר שגם יעזור לנשמתו בהמשך דרכה. לכן גובש נוסח עדין מאוד שנכון להציע לומר לאדם: "הַרְבֵּה הִתְוַדּוּ וְלֹא מֵתוּ, וְהַרְבֵּה שֶׁלֹּא הִתְוַדּוּ מֵתוּ, וּבִשְׂכַר שֶׁאַתָּה מִתְוַדֶּה אַתָּה חַי, וְכָל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא".

נוסח הווידוי "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין אָנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ: אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. 

אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹפִי. הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר. יָעַצְנוּ רָע, כִּזַּבְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, נִאַצְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, צָרַרְנוּ, קִשִּׁינוּ עֹרֶף. רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתָּעְנוּ. 

סַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ, וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ."

אם אין אפשרות לומר את הנוסח הזה, ראוי שיאמר:

"מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁרְפוּאָתִי וּמִיתָתִי בְּיָדְךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַפְּאֵנִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְאִם אָמוּת תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְתֵן חֶלְקִי בְּגַן עֵדֶן, וְזַכֵּנִי לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים".

אם גם לזה אין יכולת וזמן, הנוסח הבסיסי של הווידוי הוא:

"מִיתָתִי תְּהֵא כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי".

ואולם אם החולה מסוגל, מומלץ לו לומר את כל נוסח הווידוי הארוך המופיע בתפילות יום הכיפורים.

בקרב עדות המזרח יש נוהגים לומר את הפיוט "לך א־לי תשוקתי" המכיל את כל נוסח הווידוי (הפיוט נמצא בסידורים בנוסח עדות המזרח).

יש כמה פרקי תהילים המתאימים לזמן זה: טז, כג, כה, נא, צא, קב, קג, קכא, קלט, קמב.

גוסס שאינו מסוגל להוציא את המילים בפיו, יאמרו אתו הסובבים את הנוסח והוא יהרהר בו בלבו.

יש להשתדל שבזמן שמציעים לחולה לומר וידוי לא יימצאו בחדר ילדים או אנשים רגישים במיוחד, העלולים לבכות ולגרום סבל לחולה.