סוגיה קשה העולה לא פעם לדיון היא קיצור ימיו או שעותיו של חולה אנוש. יש לדעת, כי כל עוד האדם חי — אסור באיסור חמור לקרב את מיתתו. ההלכה מזהירה אפילו מפני הזזת הגוסס או עצימת עיניו, מפני שבכך עלולים לקרב את מותו. התורה אינה מבדילה בין רצח של תינוק, הריגת אדם בשיא שנותיו או פעולה לסיום חייו של גוסס הנאבק על נשימותיו האחרונות. חיי אדם אינם נמדדים במונחים איכותיים, אלא הם קדושים במושגים מוחלטים, ואסור באיסור חמור לגדוע חיי אדם. ואולם יש להבחין בין קיצור חייםהארכה מלאכותית

התייעצות מוקדמת התפתחות הרפואה בימינו מאפשרת להאריך חיי אדם באמצעים מלאכותיים, ומובן שיש לברך על כך. אלא שלעתים הארכה זו כרוכה בסבל לאדם הנוטה למות ולמשפחתו. בכל מקרה שבו אדם נוטה למות והוא או משפחתו — כאשר החולה עצמו אינו מסוגל להגיב ולקבל החלטות — מבקשים שלא להאריך עוד את חייו, יש להתייעץ בדבר בכובד ראש עם רופא ועם סמכות רבנית הלכתית הבקיאה בתחום זה, ורק לאחר מכן לקבל החלטות.