במהלך שבעת הימים שאחרי ליל החתונה נהוג לערוך עם החתן והכלה סעודות חגיגיות, ובסופן לברך ברכת המזון ואחריה שבע ברכות מיוחדות. אלה אותן ברכות שבירכו תחת החופה (אם כי בדרך שונה מעט, כפי שיפורט להלן). סעודות אלה אינן בגדר חובה אלא מִצווה שנועדה להוסיף בשמחת החתן והכלה ולהביע השתתפות בשמחתם.

איפה מברכים? סעודת שבע הברכות נוהגת כל השבוע אם לשני הצדדים או לפחות לאחד מהם אלה נישואין ראשונים. במקרה ששני הצדדים נישאים בשנית, מברכים את שבע הברכות תחת החופה ובסיום סעודת החתונה בלבד. בשלושת הימים הבאים, שהם ימי שמחה בעבורם, אין מברכים שבע ברכות בסיום הסעודה.

בעבר היה נהוג שהחתן והכלה נשארים כל 'שבעת ימי המשתה' בבית מיוחד שעשו לכבוד החתונה, והקרובים והידידים היו באים לבית הזה לשמוח אתם. כאשר זה היה המנהג, קבעה ההלכה כי רק בבית החתן והכלה עורכים סעודות שבע ברכות. אולם בימינו נוהגים לברך שבע ברכות בכל מקום שבו נערכת סעודה לכבוד החתן והכלה. עם זה, עדיין יש בין קהילות הספרדים שבהן מברכים שבע ברכות בבית החתן והכלה בלבד.

'פנים חדשות' כדי לברך שבע ברכות בסוף הסעודה צריכים להימצא במקום לפחות עשרה ('מניין') גברים מעל גיל שלוש־עשרה, ונוכחות של 'פנים חדשות'. בהגדרת 'פנים חדשות' נכלל כל מי שלא השתתף בסעודת החתונה ובסעודות שבע הברכות שאחריה. הסיבה לכך היא שהשתתפותו של אדם חדש בסעודה מגבירה את השמחה ומצדיקה אמירת שבע ברכות.

בימי שבת וחג אין צורך ב'פנים חדשות', וגם אם כל הנוכחים כבר השתתפו בסעודות קודמות, מברכים בסיום הסעודה שבע ברכות. הטעם לכך הוא שהשבת והחג עצמם מוסיפים בשמחה.

דבר זה אמור על סעודת ליל השבת וסעודת יום השבת. באשר ל'סעודה שלישית' בשבת אחר הצהריים, האשכנזים אינם מצריכים גם בה 'פנים חדשות' ואילו הספרדים מצריכים בה 'פנים חדשות' כדי שיתאפשר לברך שבע ברכות.

אם אין עשרה גברים או אין 'פנים חדשות' מברכים אך ורק את ברכת 'אשר ברא', האחרונה מבין שבע הברכות. ואף ברכה זו נאמרת רק אם הוזמנו לסעודה אורחים ויש לפחות שלושה גברים המאפשרים לברך ברכת המזון ב'זימון' (ראו בפרק העוסק בדיני ברכת המזון). אם לא הוזמנו אורחים מיוחדים לסעודה או שאין לפחות שלושה גברים המאפשרים 'זימון', אין מברכים גם את ברכת 'אשר ברא'.

גם כאשר מברכים ברכת 'אשר ברא' בלבד יש לברך על היין כדלהלן.

בין אם מברכים שבע ברכות ובין אם מברכים ברכת 'אשר ברא' לבדה, מוסיפים בנוסח ה'זימון' הקודם לברכת המזון את המילים "שהשמחה במעונו". כאשר 'מְזַמנים' בשלושה אומרים: 'ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו...". וכאשר 'מְזַמנים' בעשרה, אומרים: "ברוך א־לוהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו...".

סדר הדברים לברכת המזון ואמירת שבע הברכות משתמשים בשתי כוסות מלאות יין. על כוס אחת מברכים ברכת המזון ועל כוס שנייה מברכים את שבע הברכות.

וזה סדר הדברים: ה'מְזַמן' מרים בידו הימנית כוס יין, 'מְזַמן' ומברך ברכת המזון. לאחר מכן מברכים שש ברכות על כוס היין השנייה. אלה הן הברכות שבירכו תחת החופה, אלא שאז ברכת 'בורא פרי הגפן' פתחה את רצף הברכות וכעת היא חותמת אותו. באמירת הברכות מקובל לכבד את האורחים על־ידי שמעבירים ביניהם את הכוס, וכל אחד ואחד מהם אומר ברכה אחת. בסיום שש הברכות מברך ה'מְזַמן' את ברכת 'בורא פרי הגפן' על הכוס שבידו ושותה ממנה. אחרי ששתה, מערבבים את היין של ה'מְזַמן' עם היין שבכוס שעליה בירכו את שאר הברכות. כוס אחת מגישים לחתן ולגברים שסביבו ואת הכוס השנייה מגישים לכלה ולנשים שעמה.

השבת שאחרי החתונה השבת שאחרי החתונה נקראת אצל הספרדים 'שבת חתן', ואילו האשכנזים קוראים לה 'שבת שבע ברכות'. בשבת זו — נוסף על כך שבסיום הסעודות מברכים שבע ברכות כפי שפורט לעיל — נהוג להעלות את החתן לתורה, ובמידת האפשר לכבד אותו בקריאת ההפטרה. יש הנוהגים לערוך בסיום התפילה בבוקר 'קידוש' וסעודה לכל מתפללי בית הכנסת.

(אבות ד, טז)(שם ו, ט)