לאחר שסיימנו את קריאת הכתובּה עברנו לשלב הנישואים. כעת מברכים את שבע הברכות. הן משלבות הודיה לה' על שמחת הנישואין ואיחולי כל טוב לחתן והכלה.

מי מברך את שבע הברכות מברכים על כוס מלאה יין, שהמברך מחזיק בידו. נוהגים להשתמש בכוס יין נוספת, ולא באותה כוס שעליה בירכו קודם לכן את ברכת "בורא פרי הגפן" ואת ברכת האירוסין.

מי מברך את שבע הברכות?

הרב העורך את החופה או כל גבר אחר מהנוכחים. אפשר גם לפצל את הברכות ולכבד בהן בני משפחה, חברים ואורחים אחרים. את שתי הברכות הראשונות מברך אדם אחד, ובחמש הברכות הנוספות אפשר לכבד חמישה אנשים שונים. סך הכול שישה מברכים.

הברכות ותוכנן אלו הן שבע הברכות:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.

ברכת "בורא פרי הגפן" היא על היין עצמו. ברכת "שהכול ברא לכבודו" היא לכבודם של הבאים לשמוח עם החתן והכלה. הללו מכבדים בעצם נוכחותם את שמו של הקדוש ברוך הוא, שהיה השושבין בבריאת אדם הראשון ונישואיו עם חווה.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.

ברכה זו מכוונת ליצירתו של אדם הראשון אשר נברא יחידי, בלי בת זוג. זו הקדמה נאותה לברכה הבאה:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, יוֹצֵר הָאָדָם.

ברכה זו מזכירה לנו את יצירת אדם הראשון ואשתו. תחילה נברא האדם לבדו ורק לאחר מכן 'התקין' לו הקב"ה בת זוג, ויחד הקימו דורות של צאצאים ובנו "בניין עדֵי עַד".

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.

בברכה זו אנו זוכרים ומזכירים את חורבן בית המקדש וירושלים, כנהוג בין יהודים לעשות בכל אירוע של שמחה. בצד הצער על החורבן אנו מייחלים ל"קיבוץ בניה לתוכה בשמחה", בגאולה הקרובה.

שַׂמֵּחַ (או: שַׂמַּח) תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.

"רעים האהובים" אלה החתן והכלה ואנו מברכים אותם שהקב"ה ימלא את חייהם בשמחה ובטוּב לֵבב.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.

ברכה זו היא ברכה לכלל ישראל, שיזכה ונזכה כולנו במהרה לשמחת ה'נישואין' של עַם ישראל עִם הקב"ה, דבר אשר יקרה בגאולה השלמה והקרובה.

שבירת הכוס בסיום שבע הברכות, שובר החתן את הכוס — זֵכר לחורבן בית המקדש וירושלים. לפני שבירת הכוס נהוג לומר:

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (תהילים קלז, ה-ו).

פירוש הדברים: אם אשכח את ירושלים תאבד יד ימיני את כוחה; אאבד את יכולת הדיבור שלי אם לא אזכור את ירושלים ולא אזכיר אותה בכל אירוע משמח בחיי.

שבירת הכוס חותמת את מעמד החופה.

בקהילות מסוימות יש מנהגים אחרים באשר לזמן שבירת הכוס, וכיצד עושים זאת.