טקס החתונה הוא אחד המשמעותיים בחיי האדם. הוא מסמן את הפיכתם של שני אנשים פרטיים ליחידה אחת, עם כל המשתמע מכך. יש בטקס צדדים רבים ומגוּונים — קדוּשה ומִצווה, היבטים ממוניים ומוטיבים היסטוריים ולאומיים. מתכונת החתונה היהודית עתיקת יומין, גדושה בפרטים קטנים וגדולים, הלכות ומנהגים. טעמיהם של מקצת המנהגים ידועים, וטעמי מקצתם אינם ברורים לציבור. להלן ננסה להציג את סדר הדברים ואת הרעיונות שמאחוריהם.

המרכיבים העיקריים רכיבי הטקס הבסיסיים:

כיסוי הכלה בהינומה: קודם החופה מכסה החתן את פני הכלה בהינומה, חוץ מבנישואין שניים של הכלה.

חופה: עמידה משותפת של החתן והכלה תחת החופה.

קידושין: החתן נותן לכלה טבעת ומקדש אותה.

כתובּה: במהלך החופה מקריאים את הכתוב בשטר הכתובּה, ויש שאף נוהגים להחתים עליה את העדים, תחת לחופה. בסיום ההקראה נמסרת הכתובּה לידי הכלה.

שבע ברכות: במהלך החופה נאמרות שבע ברכות לכבוד החתן והכלה. הברכות נאמרות על־ידי הרב שעורך את החופה או על־ידי המוזמנים.

חדר ייחוד: חדר נעול שבו שוהים החתן והכלה ביחידוּת לפרק זמן מסוים.

הנישואין מהו בעצם הרגע שהופך איש ואישה לזוג נשוי? — זה מעמד ה'חופה'. מרגע זה מוגדרים בני הזוג נשואים. ואולם, בהגדרתה של 'חופה', שנזכרה במקורות חז"ל, יש דעות שונות בקרב פוסקי ההלכה. יש הסבורים כי זה הרגע שבו החתן מכסה את הכלה בהינומה. אחרים אומרים כי העמידה המשותפת תחת החופה היא הרגע הקובע. לפי דעה שלישית, כניסת החתן והכלה לחדר הייחוד ושהייתם בו, היא העושה אותם זוג נשוי. ויש הטוענים כי כניסת החתן והכלה לבית מגוריהם, בסוף כל הערב, היא המכרעת לעניין זה. בני עדות אשכנז מקפידים לקיים את כל ארבעת הפרטים הנזכרים. אצל הספרדים אין מקפידים על כך, וכל עדה ועדה תנהג כמנהגה.

המשתתפים נוסף על החתן והכלה — גיבורי השמחה הראשיים — יש במעמד החופה עוד כמה ממלאי תפקידים חיוניים:

הרב העורך את החופה: כל חתונה חייבת להתקיים בנוכחות רב, המנצח על מעמד החופה והקידושין ומפקח על תקינותו. הרב נדרש למלא את הפרטים המדויקים בשטר הכתובּה, להחתים עדים כשרים על השטר, ולאחר מכן לנהל את החופה עצמה, שתתבצע 'כדת משה וישראל'.

בטרם בוחרים רב שינהל את החופה חשוב מאוד לוודא שני דברים: א) שהרב אכן מוסמך מטעם הרבנות הראשית לניהול טקסי חופה וקידושין; ב) שהרב מודע לסגנונם ולציפיותיהם של החתן והכלה, ויודע לנווט את הטקס בדרך נעימה ומכובדת. יש רבנים המסבירים לנוכחים את פִּשרן של הפעולות השונות הנעשות תחת החופה.

עדֵי כתובּה: שני עדים כשרים שתפקידם לחתום על שטר הכתובּה ובכך לאשרר את התחייבויותיו של הבעל כלפי אשתו. החתימה על שטר הכתובּה נעשית לפני החופה או במהלכה.

עדֵי קידושין: בכל חתונה בוחרים מתוך קהל המוזמנים שני עדים כשרים, שתפקידם לעמוד צמוד לחופה ולראות בעיניהם את כל מהלך הטקס. נוכחות העדים מעניקה תוקף הלכתי לפעולת הנישואין. עליהם לראות את כיסוי הכלה בהינומה, את עמידת החתן והכלה תחת החופה, את נתינת הטבעת מיד החתן ליד הכלה לשם קידושין, מסירת הכתובה לכלה וכניסת החתן והכלה לחדר ייחוד (לנוהגים בכך).

חשוב לדעת כי בלי עדים כשרים הנישואין אינם תופסים. עדים כשרים הם שני גברים בוגרים, שומרי מצוות, שאינם קרובי משפחה של החתן או הכלה וכמו־כן אינם קרובי משפחה האחד של רעהו.

אין כל מניעה ששני עדֵי הכתובּה יהיו גם עדי הקידושין. כמו כן, הרב המסדר את החופה יכול בעצמו לשמש אחד העדים. במקרים רבים הרב מגיע לחופה מלוּוה בעוזר. שניהם יכולים להיות העדים.

שושבינים: אלה מלווי החתן והכלה אל החופה.

עשרה נוכחים: בטקס החופה צריכים להיות נוכחים עשרה ('מניין') גברים. גם החתן עצמו הוא חלק ממניין זה.