בימי המִשנָה והתלמוד נהגו לפצל את תהליך ההתקשרות הזוגית לשני אירועים, שבדרך כלל הפרידו ביניהם כמה חודשים ולעתים אף שנה שלמה: מעמד הקידושיןהנישואין אירוסין

תחילת ההתקשרות מסיבת ה'אירוסין' בזמננו היא הצהרת כוונות מצד החתן והכלה. יש בה גם ממד של הודיה לה' על שזיכה את בני הזוג למצוא את זיווגם, לקראת החתונה והקמת בית בישראל.

כדי להבדיל בין מעמד האירוסין המחייב בעבר ובין מסיבת ה'אירוסין' הבלתי מחייבת בזמננו, יש המקפידים להימנע מלהשתמש בכינוי 'אירוסין' למסיבה זו. תחת זאת מכנים את האירוע 'מסיבת תְּנָאים' וכיוצא בזה. יוצאי אירופה מכנים את המסיבה 'וואָרט', שמשמעותו 'נתינת מילה', כלומר הצהרת התחייבות להינשא שהצדדים נותנים זה לזה.

מתי עושים? מותר 'להתארס' ואף לערוך 'מסיבת אירוסין' בימי חול המועד של חג הסוכות ושל חג הפסח.

אף על פי ששלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב הם ימי אבל על חורבן שני בתי המקדש, מותר 'להתארס' בהם. עם זה, בתשעת הימים הראשונים של חודש אב (מראש חודש אב עד ט' בחודש) 'מתארסים' אך אין מקיימים 'מסיבת אירוסין', אלא דוחים אותה עד אחרי תשעה באב.

בין ה'אירוסין', כלומר מהכרזת בני הזוג על כוונתם להינשא, ועד לחתונה עצמה — יש להמתין לפחות שבעה ימים.

מה עושים בטקס במהלך 'מסיבת האירוסין' נהוג — בעיקר בקרב עדות אשכנז — לשבור צלחת. לשבירה זו שני טעמים עיקריים: א) זֵכר לחורבן בית המקדש (בדומה לשבירת הכוס תחת החופה, ראו להלן); ב. פעולה סימבולית שמשמעותה — כשם שהצלחת השבורה לא תוכל לחזור להיות שלמה כשהייתה, כך גם שני הצדדים לא יחזרו בהם מהחלטתם להתחתן.

מקובל שהאימהות של החתן והכלה אוחזות שתיהן בצלחת ויחד מטיחות אותה אל הקרקע ושוברות אותה.

יש ששוברים את הצלחת לא ב'מסיבת האירוסין' אלא בזמן החתימה על 'שטר התנאים', כדלהלן.

תְּנאים כאשר התקבל בקהילות ישראל הנוהג לאחֵד את הקידושין (מתן הטבעת לכלה) והנישואין (עמידה תחת החופה) לאירוע אחד, לא נותר בעצם שום גורם הלכתי/משפטי המחייב את הצדדים שלא לפרק את השידוך ולבטל את החתונה המתוכננת. מצב זה יצר חששות אצל הצדדים, שכן הדבר עלול היה לגרום הפסד כספי ועוגמת נפש לכל אחד ואחד מהם. לפיכך התקבל מנהג חדש — המשתמר עד היום אצל מקצת העדות — לכתוב 'שטר תנאים'. שטר זה הוא מעין התחייבות — שקנס כספי בצדה — שלא לבטל את ה'אירוסין'.

נוסף על ההתחייבות שלא לסגת מהכוונה להינשא, שהיא עיקרו של 'שטר התנאים', בשטר זה מתחייבים החתן והכלה והוריהם לקיים את הסיכומים הממוניים שעליהם החליטו.

יש הנוהגים לכתוב שטר זה במסיבת ה'אירוסין', יש הדוחים את כתיבתו ליום החתונה, לפני החופה, ויש שאינם כותבים אותו כלל. כאשר חותמים על 'שטר התנאים' ביום החתונה, אפשר להוסיף ולציין בו כי חוץ ממה שמופיע בשטר אין לשני הצדדים תביעות הדדיות נוספות כלשהן.

אם חלילה מחליטים בין ה'אירוסין' לחתונה לבטל את השידוך — ובמיוחד כאשר מדובר בשלב מתקדם ולצדדים היו הוצאות כספיות משמעותיות — כדאי להתייעץ בנדון עם רב, כדי שהתהליך ייעשה בהגינות ועל־פי דיני התורה, וכן להותיר 'דף חלק' מבחינה רגשית במערכת היחסים שהסתיימה בין הצדדים.