על פי תורת הקבלה, ב'יום השנה' מתעלה נשמת הנפטר/ת למדרגה רוחנית גבוהה יותר בגן עדן. זו הסיבה שביום זה עושים צאצאיהם ומכריהם של הנפטרים מאמץ מיוחד לסייע לנשמותיהם להוסיף ולהתעלות. לפנינו שורה של מנהגים הנוגעים ל'יום השנה' (יארצייט):

לעילוי הנשמות בשבת שלפני 'יום השנה' לפטירת האבא או האימא נהוג שהבנים עולים לתורה.

ב'יום השנה' עצמו מדליקים בבית או בבית הכנסת 'נר נשמה', קודם השקיעה של היום הקודם.

ביום זה אומרים 'קדיש' על הנפטר/ת, ואם מתאפשר, ראוי שהבנים ישמשו 'שליחי ציבור' (חזנים) בשלוש תפילות היום בבית הכנסת. המנהג לשמש 'שליח ציבור' ו/או להגיד 'קדיש' תקף גם כאשר 'יום השנה' חל בשבת.

ב'יום השנה' ראוי שצאצאי הנפטר יתנו כסף לצדקה, לעילוי נשמת יקירם.

יש הנוהגים לערוך ביום זה סעודה לעילוי נשמת הנפטר, ויש המסתפקים בהבאת עוגה ו'משקה' (משקה חריף או יין) לבית הכנסת, כדי שהנוכחים יברכו ברכות ויאמרו 'לחיים' לעילוי נשמת הנפטר/ת.

ב'יום השנה' ראוי ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר/ת. הלימוד הוא במסכת מקוואות פרק ז, משניות ד-ז. ארבע המשניות הללו מתחילות באותיות נ־ש־מ־ה. נוסף על כך, יש הלומדים משניות שאותיותיהן הראשונות מרכיבות את השם — או השמות — של הנפטר/ת.

יש שאף מהדרים ונוהגים לערוך בכל 'יום שנה' סיום של לימוד חטיבה שלמה בתורה, דוגמת מסכת בתלמוד או 'סדר' במשניות (המשניות כולן בנויות מ־63 מסכתות הנחלקות לשישה 'סדרים' — סדר זרעים, סדר מועד, סדר נשים, סדר נזיקין, סדר קודשים וסדר טהרות).