כדאי מאוד שבעלייה לקבר יהיה 'מניין' (לפחות עשרה גברים), כדי שיהיה אפשר לומר שם 'קדיש'. אם אין דרך לקבץ ולהביא אל הקבר 'מניין', נוהגים לומר את כל התפילות הנהוגות, אך בלי 'קדיש'.

סדר התפילות בעלייה אל הקבר אומרים שבעה מזמורי תהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל.

פרק קיט בתהילים מסודר על־פי אותיות האלף־בית, שמונה פסוקים לכל אות. נוהגים להוסיף ולומר פסוקים מתוך מזמור קיט בתהילים, על־פי סדר אותיות שם הנפטר/ת. לאחר מכן ממשיכים ואומרים גם את מקבצי הפסוקים המתחילים באותיות נ־ש־מ־ה.

בסיום אמירת פרקי התהילים אומרים תפילה לעילוי נשמת הנפטר:

אָנָּא ה' מָלֵא רַחֲמִים, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ, יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת (שם פרטי מלא של הנפטר) בן/ת (שם פרטי מלא של שני הוריו), וּגְמֹל נָא עִמָּהּ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתֹּחַ לָהּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶד וְשַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, וּתְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה, וּשְׁלַח לָהּ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים לְהוֹלִיכָהּ וּלְהוֹשִׁיבָהּ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים, אֵצֶל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת, חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת, לֵיהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ, לְהַשְׂבִּיעָהּ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בַּקֶּבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה, בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב: "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ", וּכְתִיב: "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם", וּכְתִיב: "אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ". וְתִשְׁמֹר אוֹתוֹ / אוֹתָהּ מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְתִסְלַח וְתִמְחֹל לוֹ/לָהּ עַל כָּל פְּשָׁעָיו/פְּשָׁעֶיהָ, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, וּזְכֹר לוֹ/לָהּ זְכֻיּוֹתָיו/זְכֻיּוֹתֶיהָ וְצִדְקוֹתָיו/וְצִדְקוֹתֶיהָ אֲשֶׁר עָשָׂה/עָשְׂתָה, וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ/לָהּ מִנִּשְׁמָתוֹ/תָהּ לְדַשֵּׁן עַצְמוֹתָיו/עַצְמוֹתֶיהָ בַּקֶּבֶר מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". וּכְתִיב: "שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה". ותִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד, וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל תִּרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנּוֹם. וְנִשְׁמָתוֹ/וְנִשְׁמָתָהּ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ/תָהּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. אָמֵן.

תפילת אשכבה לאחר מכן אומרים 'קדיש שלם' ולאחריו 'תפילת אשכבה':

אשכנזים אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת (שם פרטי מלא של הנפטר) בן/ת (שם פרטי מלא של שני הוריו) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ/שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָה. בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ/תָהּ (ויש אומרים במקום: בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ/תָהּ), בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ/תָהּ. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ/רָהּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ/תָהּ, אֲדֹנָי הוּא נַחֲלָתוֹ/תָהּ וְיָנוּחַ/ וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ/בָהּ, וְנֹאמַר אָמֵן.ספרדים הַמְּרַחֵם עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחֹס וְיַחְמֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל (שם פרטי מלא של הנפטר) בן/ת (שם פרטי מלא של שני הוריו). רוּחַ אֲדֹנָי תְּנִיחֶנּוּ/נָּה בְּגַן עֵדֶן. הוּא/הִיא וְכָל יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים/וֹת עִמּוֹ/עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת (שם פרטי מלא של הנפטר) בן/ת (שם פרטי מלא של שני הוריו) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ/שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָה. בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ/תָהּ (ויש אומרים במקום: בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ/תָהּ), בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ/תָהּ. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ/רָהּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ/תָהּ, אֲדֹנָי הוּא נַחֲלָתוֹ/תָהּ וְיָנוּחַ/ וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ/בָהּ, וְנֹאמַר אָמֵן.

הַמְּרַחֵם עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחֹס וְיַחְמֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל (שם פרטי מלא של הנפטר) בן/ת (שם פרטי מלא של שני הוריו). רוּחַ אֲדֹנָי תְּנִיחֶנּוּ/נָּה בְּגַן עֵדֶן. הוּא/הִיא וְכָל יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים/וֹת עִמּוֹ/עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

דינים ומנהגים שונים בעת עזיבת הקבר נהוג להניח על המצבה אבן קטנה. יש בכך כעין השתתפות בקבורה ועדוּת שאנשים פוקדים את הקבר.

ביציאה מבית הקברות נוטלים ידיים (ויש הנוהגים ליטול ידיהם אף בכניסה לבית הקברות).

אין להתהלך בבית הקברות ופתילי הציציות גלויים, אלא יש להסתירם תחת הבגדים. הסיבה היא שהמתים אינם מסוגלים לקיים מצוות, וכאשר מתהלכים בין הקברים עם ציציות גלויות יש בכך משום "לעג לרשׁ".