ביום השביעי, שבו מסתיימים ימי ה'שבעה', נהוג שהאבלים קמים על רגליהם כבר לאחר תפילת שחרית ומתנערים מאבלוֹ החמוּר של השבוע הראשון.

פסוקים וסעודה עם סיום תפילת שחרית יושבים האבלים על כיסאותיהם הנמוכים ושאר הנוכחים מורים להם לקום מאבלם, בהוסיפם: "המקום (הקב"ה) יִגדוֹר פִּרצוֹת עמו ישראל".

יש מוסיפים ואומרים פסוקי נחמה מנבואת ישעיהו: "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי אֲ־דֹנָי יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" (ישעיהו ס, כ).

בקרב עדוֹת המזרח נהוג לערוך בערב שלפני סוף השבעה (כלומר, בין היום השישי לשביעי) 'סעודת אזכרה' לכבוד הנפטר ולעילוי נשמתו. במהלך הסעודה יש נוסח לקריאה שאותו אפשר להשיג אצל גבאֵי בית כנסת. הנוסח כולל פסוקים, מִשניות וקטעי זוהר הנאמרים לעילוי נשמת הנפטר.

בעניין עלייה לקבר ביום הקימה מה'שבעה', ראו בהמשך.