נהוג לקיים בבית האבלים שלוש תפילות ביום, במהלך כל ה'שבעה' (חוץ מבשבת), כדי לאפשר לאבלים להתפלל ב'מניין' ולומר קדיש בלי שיצטרכו לצאת מהבית.

שינויים בנוסח תפילה בבית האבל שונה בכמה פרטים מתפילה בבית הכנסת.

אם האבל יכול, כדאי שישמש 'שליח ציבור' (חזן).

אין אומרים 'תחנון'.

אין אומרים את מזמור 'למנצח' (תהילים פרק כ) שנהוג לומר בתפילת שחרית, בין 'אשרי' ל'ובא לציון'.

בתפילת 'ובא לציון' מדלגים על הפסוק: "ואני זאת בריתי".

בסוף התפילה נהוג לומר את פרק מ"ט בתהילים, העוסק במוות בכללותו. בימים שבהם אין אומרים 'תחנון' מוסיפים בבית האבל — במקום מזמור מ"ט בתהילים — את מזמור ט"ז בתהילים, מזמור המזכיר שהקב"ה משגיח עלינו ושומר עלינו ממוות.

באשר ל'ברכת כוהנים' בבית האבל יש כמה מנהגים. יש נוהגים שכוהנים כלל אינם מברכים את הציבור בבית האבלים. ויש הנוהגים שכוהנים מברכים בבית האבל כמו בבית הכנסת ושאפילו אם האבל עצמו כוהן, פורשׂ הוא כפיים ומברך 'ברכת כוהנים'.

מקובל להביא לבית האבלים ספר תורה, כדי לאפשר קריאה בתורה בתפילות שחרית של ימי שני וחמישי (וכן בימים אחרים בשנה שבהם יושבים 'שבעה' ויש קריאת התורה). יש ארונות קודש קטנים המיועדים לבתי אבלים וכיוצא בזה. חשוב מאוד להיזהר זהירות יתרה בקדושת ספר התורה; להובילו בדרך מכובדת ולהניחו בבית האבל בצורה מכובדת. אם הדבר אינו מתאפשר, יש לשקול שלא להביא כלל ספר תורה לבית האבלים, ובימים שבהם קוראים בתורה להתפלל בבית הכנסת.

יש נוהג שלא לנייד ספר תורה ממקום למקום אלא אם כן יקראו בו במקום היעד לפחות שלוש פעמים. לכן גם בבית האבלים יש להשתדל לקרוא בספר התורה לפחות שלוש פעמים. בדרך כלל זה קורה במהלך ה'שבעה': פעמיים קוראים בו בימים שני וחמישי ועוד פעם אחת בשבת בצהריים בזמן תפילת מנחה.