במהלך ה'שבעה', שבה האבלים יושבים בבית, מצווה גדולה לבוא לנחם אותם. שעת ניחום האבלים היא זמן מתאים לדבֵּר על הנפטר ועל מעשיו.

כללי התנהגות בבית האבֵל אין אומרים ברכת 'שלום', לא המנחמים את האבֵל ולא האבֵל את המנחמים. כמו־כן אין פותחים בדברים עם האבֵל, אלא ממתינים עד שהוא יפתח בשיחה. אם רואים שקשה לאבֵל לפתוח שיחה, אפשר לפתוח עמו בדברים שיש בהם משום עיסוק בנפטר ובאבלוּת.

יש קהילות הנוהגות שלא לאכול כלל בבית האבל. לעומת זה אצל הספרדים נוהגים בדיוק להפך, לערוך סעודות גדולות, וכל מי שבא לנחם מברך — קודם אכילתו — בקול רם והנוכחים עונים 'אמן', לעילוי נשמת הנפטר.

כשהמנחמים קמים ללכת הם נוהגים לומר נוסח מיוחד של ניחום אבלים. האשכנזים אומרים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", ויש המוסיפים גם "ולא תוסיפו לדאבה עוד". ואצל הספרדים נהוג לומר "תנוחמו מן השמים" או "מן השמים תנוחמו".