חכמינו קבעו ברכות לפני כל אכילה ושתייה, והן תופסות מקום נכבד ב'ברכות הנהנין'. בהקשר לזה נאמר בתלמוד: "אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה — מָעַל" (בבלי ברכות לה, א)(בבלי ברכות לה, א)

אפילו על פירור ל'ברכה ראשונה' אין כמות מינימום. כלומר, גם אם אדם טועם פירור קטן של דבר מאכל או לוגם לגימה זעירה של משקה, עליו להקדים לכך את הברכה המתאימה.

סוגי הברכות יש כמה וכמה סוגי ברכות ראשונות שמברכים על מוצרי מזון לפני אכילתם: "ברוך אתה... בורא פרי העץ" על פירות האילן, "ברוך אתה... בורא פרי האדמה" על גידולי אדמה, "ברוך אתה... שהכול נהיה בדברו" על מים ועל מוצרי מזון שאינם משתייכים לשלוש הקבוצות הראשונות.

לברכות האלה נוספו שתי ברכות ייחודיות, אחת ללחם ושנייה ליין, וזאת מפני חשיבותם היתרה, כלשון הפסוק: "ויין ישמח לבב אנוש... ולחם לבב אנוש יסעד" (תהילים קד, טו). ומפני שהיין משמח את לב האדם והלחם סועד אותו, נקבעו להם ברכות מיוחדות — "ברוך אתה... המוציא לחם מן הארץ" על לחם, ו"ברוך אתה... בורא פרי הגפן" על יין.

מיני מאפה שאינם מוגדרים לחם יש להם בכל־זאת חשיבות, ולכן תיקנו להם ברכה מיוחדת: "ברוך אתה... בורא מיני מזונות".

ברכת 'המוציא' לפני אכילת כל סוגי הלחם, ובכלל זה לחמנייה, פיתה, בגט וכדומה, מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ".

אכילת לחם נקראת 'סעודה' (הדינים הקשורים במהלך הסעודה יפורטו בהמשך).

על ברכת הגפן יין וכן על תירוש ענבים מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן/ (לספרדים): הַגֶּפֶן".

ברכת 'מזונות' באופן כללי, כל המאפים העשויים ממיני דגן — חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון — נקראים 'פת'. אלא שבין אלה יש מאפים חשובים פחות, שאותם רגילים לאכול גם בין הארוחות, ואכילתם אינה נחשבת 'סעודה'. על מאפים אלה אין מברכים "המוציא לחם מן הארץ", כמו על לחם, אלא: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת".

"בורא מיני מזונות" מברכים על מיני מאפה העונים על אחד משלושת הקריטריונים הבאים: 1) המאפה ממולא במילוי כלשהו, כגון בורקס. 2) הוא נאכל בדרך של כסיסה, כדוגמת בייגלה או קרקרים. 3) הוא עשוי מעיסה שנילושה במיץ טבעי או עם סוכר, שמן, ביצים וכדומה; למשל עוגה (בניגוד לעיסה של לחם, שלשים אותה במים). על מאפה דגן שאינו נכלל באחד הקריטריונים הנ"ל מברכים "המוציא לחם מן הארץ".

מאפה העשוי מעיסה שיש בה תוספות, כמו סוכר, מיץ וכדומה, אך כמות המים שבעיסה גדולה מכמות התוספות האחרות, ייחשב אצל עדות אשכנז לחם, ואילו בקרב חלק מעדות ספרד, אם מרגישים את טעם התוספות — ייחשב המאפה למזונות. לדוגמה, חלה או לחמנייה שמרגישים בה מתיקות, אך היא נאפתה מעיסה שנוסף על הקמח יש בה שישים אחוזי מים וארבעים אחוזי מיץ פירות, שמן וסוכר — האשכנזים מברכים עליה "המוציא", והספרדים (מקצתם) יברכו עליה "מזונות".

תבשילים העשויים מדגן, דוגמת קוסקוס, פסטה ופתיתים, מברכים לפני אכילתם "בורא מיני מזונות".

ברכת 'העץ' לפני אכילת פירות האילן מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ".

ברכת 'האדמה' לפני אכילת ירקות, ובכלל זה פירות שגדלים על גזע שאינו רב שנתי, כגון בננה, תות שדה ואננס, מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".

אדם שבירך בטעות על פרי העץ "בורא פרי האדמה" — יצא ידי חובה, ולא יתקן עצמו ויברך "בורך פרי העץ". הסיבה היא שגם פירות העץ צמחו מן האדמה.

אולם במקרה הפוך, אם האדם בירך על פרי האדמה ברכת "בורא פרי העץ" — עליו לתקן את טעותו ולברך "בורא פרי האדמה".

לכן כאשר אדם מסתפק על מאכל מסוים אם ברכתו "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה" — יברך "בורא פרי האדמה", שכן בברכה זו יֵצא בכל מקרה ידי חובה.

ברכת 'שהכול' על שאר המאכלים והמשקאות — שאינם מיני מאפה וגם אינם צומחים באדמה או על האילן — כמו חלב ומוצריו, ביצים, בשר, דגים, משקאות וכדומה, מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".

ברכת 'שהכול' היא ברכה כללית, ולכן אדם שבירך בטעות או מחוסר ידע ברכת 'שהכול' על פרי או על מאפה או אפילו על לחם או יין — יצא ידי חובה, ולא יחזור ויברך.

סדר קדימויות מי שלפניו מאכלים ומשקאות מגוּונים, כגון עוגה, יין, פירות, ירקות, דגים, ורצונו לטעום מכולם — עליו להקדים ולברך על הדברים שברכתם חשובה ומיוחדת יותר ולאכול מהם מיד אחרי הברכה.

הברכה החשובה ביותר (מלבד ברכת 'המוציא' על לחם) היא "בורא מיני מזונות". לכן יש לפתוח באכילת העוגה. הברכה השנייה בחשיבותה היא "בורא פרי הגפן", ולכן לאחר העוגה יש לברך על היין. לאחר מכן מברכים על הפירות "בורך פרי העץ", עוברים לירקות ומברכים עליהם "בורא פרי האדמה", ולבסוף אוכלים מהדגים ומברכים עליהם "שהכול נהיה בדברו".

התורה מונה את שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש (=דבש המופק מהתמר)" (דברים ח, ח). פירות אלה יש להם חשיבות מיוחדת, ולכן אדם שלפניו פירות רגילים (תפוח, אגס, שזיף וכיוצא בזה) ופירות משבעת המינים, יקדים ויברך תחילה עליהם.

גם לסדר הופעת שבעת המינים בפסוק יש משמעות. הפרי המופיע קרוב יותר לאחת משתי הפעמים שבהן נזכרת המילה "ארץ" — הוא החשוב יותר ויש להקדימו לשאר הפירות שבפסוק. זה אם כן סדר החשיבות של פירות שבעת המינים: זית, תמר, עינב, תאנה ורימון.