מי חייב במצוות לימוד תורה? התשובה גורפת: כל אדם חייב ללמוד תורה, אם הוא עני הטרוד בעוניו ואף מחזר על הפתחים ואם הוא עשיר הטרוד בנכסיו; אם הוא בריא ושלם בגופו ואם הוא חולה מיוסר; אם הוא בחור צעיר ואם הוא זקן מופלג. כל אחד, יהיה מי שיהיה, חייב לקבוע זמנים ללימוד תורה, ביום ובלילה, כנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח) (יהושע א, ח)

כמה ללמוד מצוות לימוד תורה נחלקת לשני חלקים: לימוד תורה וידיעת התורה.

לימוד תורה: חובה להקדיש כל רגע פנוי ללימוד תורה. היקף זמן הלימוד נגזר מהעיסוקים ההכרחיים המוטלים על כתפיו של כל אחד ואחד ומהזמן הפנוי שהם מותירים לו.

אדם שאינו עובד כלל או שעובד בחצי משרה, חייב להקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד תורה. מובן מאליו כי מותר לו להפסיק באמצע הלימוד כדי לאכול, לנוח ולאגור כוחות להמשך הלימוד, אך אסור לו לבזבז את זמנו שלא לתועלת.

מי שעובד לפרנסתו מבוקר עד ערב, צריך לקבוע לו זמן מסוים ללימוד תורה, או הספק לימודי מוגדר, בבוקר אחרי תפילת שחרית, וזמן מסוים ללימוד תורה או הספק לימודי מוגדר בשעות הערב.

מי שנסיבות חייו מאפשרות לו להקדיש ללימוד תורה זמן קצר בלבד, יוצא ידי חובתו גם בלימוד מועט ביותר בבוקר ובלימוד מועט ביותר בערב.

ידיעת התורה: כל אדם חייב לעשות מאמץ לדעת ולזכור כמה שיותר פרטים ממכלול התורה. כדי לעמוד באתגר הזה מוכרחים לחזור כל העת על הלימוד ולשנן אותו.

תורה שבכתב ותורה שבעל פה סדר הלימוד המומלץ: יש ללמוד את חמשת חומשי התורה ואת תשעה־עשר הספרים הנוספים שב'נביאים' וב'כתובים', הנקראים כולם תורה שבכתב. במקביל חובה לרכוש שליטה בכל התורה שבעל פה, שבמרכזה ההלכות והדינים הנוגעים לחיי המעשה. מומלץ מאוד ללמוד את ספר 'יד החזקה' (נקרא גם 'מִשנה תורה') של הרמב"ם, שכן הוא החיבור היחיד הכולל את כל דיני התורה, ולמעשה מקיף את כל התורה שבעל פה.

הלכות מעשיות חשוב לציין כי לא בכל הדברים אנחנו נוהגים כדעת הרמב"ם, ולכן צריך ללמוד מספריהם של פוסקי הלכה בדורות מאוחרים יותר, והמפורסמים שבהם הם 'שולחן ערוך' של רבי יוסף קארו, 'שולחן ערוך הרב', 'משנה ברורה', 'קיצור שולחן ערוך' ו'בן איש חי' ו'ילקוט יוסף' (לספרדים). את ההלכות המעשיות יש ללמוד עם סיבותיהן, ולפחות בקצרה.

יסודות האמונה במקביל חובה ללמוד ולהכיר את יסודות האמונה וההשקפה היהודיות, מתוך המדרשים של חכמי המשנה והתלמוד או מספרים של שאר גדולי ישראל לדורותיהם.

עיון ופלפול מי שכבר צבר ידיעות מקיפות בתחומים הבסיסיים הנזכרים — ישקיע את עיקר זמנו בהבנה עמוקה יותר של טעמי ההלכות ובלימוד עיוני, הכולל פלפול והעמקה. מתוך לימוד זה יחדש חידושים בתורה, שהלוא התורה אין לה סוף.

פנימיוּת התורה יש ללמוד גם את הצדדים הנקראים 'פנימיוּת התורה'. זו תורת החסידות, שספריה מנגישים חלקים מ'תורת הסוד', מביאים לידי הבנה בגדולת הבורא ובמעמקי התורה והמצוות, ונוסכים באדם כוחות נפש להתגבר על ניסיונות החיים ועל אתגרי הזמן.

סדר הלימוד סדר הלימוד תלוי בגיל האדם. הדרך הנכונה והישרה היא לדאוג שילד קטן ילמד ויזכור את התורה שבכתב, ולאחר שיתבגר קצת ילמד ויזכור את התורה שבעל פה בדרך מסודרת, שלב אחרי שלב. אדם מבוגר, שלא זכה ללמוד כך בקטנותו, צריך להשלים את החסר ולחלק את זמנו הפנוי בין חלקיה השונים של התורה, וטוב שיתייעץ עם רב המכיר אותו מקרוב.

לימוד נשים נשים וילדות אינן חייבות בלימוד תורה כמצווה לעצמה. עם זה עליהן ללמוד ולדעת את כל ההלכות הנוגעות לחיי היום־יום, וכן את החלקים בתורה הנוגעים ליסודות האמונה בה' ולעיצוב השקפת עולם יהודית מסודרת ויציבה.

ומה באשר ללימוד חלקים נוספים בתורה, דוגמת התלמוד, שבמרכזו ענייני פלפול והיגיון? ובכן, בדורות עברו — שבהן הנשים התמקדו בניהול ענייני הבית בלבד — העדיפו חכמינו כי הנשים לא יעסקו בכך. אולם בדור הזה, שבו הנשים משכילות ומלומדות לא פחות מהגברים — ראוי כי אף הן ירחיבו את דעתן גם במבחר תחומים תורניים שבעבר היו נחלת הגברים בלבד.

אפילו ילדים אף כי ילד קטן מתחת לגיל 13 פטור מקיום מצוות (אף כי אביו חייב לחנכו במצוות לפי גילו ויכולותיו), מְצווה התורה על כל אבא ללמד את בנו תורה או לדאוג שמישהו אחר ילמד אותו, כפי שנאמר: "ולִמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא, יט).