תפילת 'עמידה' היא שיאה של התפילה. במהלכה אנו משולים לאדם שהוכנס לתוך ארמון המלוכה והוא עומד ביראת כבוד לפני המלך. אסור לקטוע את הרצף שלה, אין לדבֵּר, לזוז מהמקום, לרמוז בתנועת גוף וכיוצא בזה.

דיני ה'עמידה' 'עמידה' מתפללים בעמידה, בהצמדת שתי הרגליים זו לזו. את הפָּנים יש להפנות לעבר ירושלים. מי שנמצא בתוך ירושלים עצמה יכוון את פניו לעבר הר הבית. מי שנמצא בחוץ לארץ, יכוון את פניו לעבר ארץ ישראל.

'עמידה' מכוּנה גם 'תפילת לחש', וזאת מפני שיש לאמרה בלחישה, כך שקולו של המתפלל לא יישמע באוזני העומדים סמוך לו.

הפסקה בדיבור (שאינו קשור לתפילה) באמצע 'עמידה' מותרת במקרה של 'פיקוח נפש' בלבד.

רמיזה באמצעות תנועת גוף או הליכה ממקום למקום מותרות רק כאשר יש בכך צורך גדול, כגון כאשר תינוק החל לבכות והוא מפריע לכוונת התפילה, או אם אדם התפלל בלי סידור ואינו זוכר איך להמשיך את התפילה והוא זקוק עתה לסידור.

סדר ה'עמידה' התפילה נפתחת בשלוש ברכות של שבח לבורא, נמשכת בשלוש־עשרה ברכות של בקשות מגוּונות, ומסתיימת בשלוש ברכות של הודיה.

במהלך תפילת 'עמידה' משתחווים ארבע פעמים: 1) באמירת "ברוך אתה ה'" שבתחילת התפילה, 2) באמירת "ברוך אתה ה'" שבסיום הברכה הראשונה ("מגן אברהם"), 3) באמירת "מודים אנחנו לך שאתה הוא ה'", 4) באמירת "ברוך אתה ה'" שבסיום ברכת 'מודים' ("הטוב שמך ולך נאה להודות").

אסור להשתחוות במקומות אחרים ב'עמידה'.

אופן ההשתחוויה: באמירת המילה "ברוך" מכופפים מעט את הברכיים; באמירת המילה "אתה" מרכינים בבת אחת ובמהירות את כל פלג הגוף העליון (מהבטן ומעלה, עד שהגוף נראה כצורת האות ר' או קרוב לכך); ובאמירת שם ה' שבים ומזדקפים אט אט.

גם בהשתחוויה של "מודים אנחנו לך", כשמגיעים לאמירת שם ה', במילים "שאתה הוא ה'" — מזדקפים.

בברכה השנייה של תפילת 'עמידה' (המתחילה במילים "אתה גיבור"), וכן בברכה התשיעית (המסתיימת במילים "מברך השנים"), יש הבדלים בין הנוסח הנאמר בימות החורף לבין הנוסח הנאמר בימות הקיץ, כמופיע בסידורים.

סיום 'עמידה' בסיום תפילת 'עמידה' מתנהגים כמו בפרידה מלפני מלך:

קודם אמירת "עושה שלום במרומיו…" מרכינים את פלג הגוף העליון ופוסעים שלוש פסיעות קטנות לאחור, בעוד הגוף מוסיף להיות מורכן. בסוף שלוש הפסיעות עוצרים; מפנים את הראש המורכן שמאלה ואומרים "עושה שלום במרומיו"; לאחר מכן מפנים את הראש המורכן ימינה ואומרים "הוא יעשה שלום עלינו"; מסיימים בהפניית הראש המורכן קדימה ואומרים "ועל כל ישראל ואִמרו אמן".

בסיום תפילת 'עמידה' נשארים לעמוד במקום שבו הסתיימו שלוש הפסיעות לאחור. ממתינים עד ששליח הציבור יגיע ל'קדוּשה', או לפחות עד שיתחיל 'חזרת הש"ץ' (להסבר מושגים אלה ראו בהמשך), ואז חוזרים שלוש פסיעות קדימה. מי שמתפלל ביחידוּת ימתין כמה שניות בעמדו במקום שנסתיימו שלוש הפסיעות לאחור, ולאחר מכן יחזור למקומו.

חזרת הש"ץ אחרי שהציבור סיים את תפילת ה'עמידה' בלחש חוזר שליח הציבור על תפילה זו בקול רם. זו נקראת 'חזרת השַׁ"ץ' (שליח ציבור), והיא נעשית רק כאשר מתפללים במניין. בזמן 'חזרת הש"ץ' על הנוכחים להקשיב היטב לשליח הציבור. בכל פעם שהוא מזכיר לקראת סיום הברכה את שם ה', אומרים השומעים "ברוך הוא וברוך שמו", וכשהוא מסיים את הברכה עונים "אמן".

עניית "אמן" משמעה: 'אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בתוכנהּ'. כאשר יש בברכה תפילה ובקשה, כמו הברכות שב'חזרת הש"ץ', יש לעניית "אמן" משמעות נוספת: העונה "אמן" מצטרף לתפילה ולבקשה ומוסיף להן חיזוק וקיום. לכן אמרו חכמינו, "גדול העונה אמן יותר מהמברך".

בסיום הברכה השנייה של 'חזרת הש"ץ', ברכת "מחיה המתים", עומד הציבור ברגליים ישרות וצמודות ואומר את נוסח ה'קדוּשה'. בסיום ה'קדוּשה' רשאי הציבור לשבת.

אתחנוןחרי תפילת 'עמידה' אומרים 'תחנון' — פרקי תחינה ובקשה ומזמורים ופסוקים שונים. בימים שני וחמישי אומרים 'תחנון' במתכונת נרחבת יותר.