Back
Zevahim
Daf 90aמַאי לָאו דְּחַג? לָא, לִנְדָבָה; פָּרִים קוֹדְמִין לְאֵילִים – שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בִּנְסָכִים, וְכֵן אֵילִים לִכְבָשִׂים; כְּבָשִׂים לִשְׂעִירִים – שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בְּאַלְיָה.
What, is it not referring to the additional offerings of the festival of Sukkot ? If so, the baraita is teaching that bulls, rams, and sheep, which are burnt offerings, precede the sin offerings of male goats. The Gemara answers: No, with regard to all these animals the baraita is referring to gift offerings. The Gemara interprets the baraita in accordance with this explanation: Bulls precede rams,
RASHI
מאי לאו דמוספי החג דשעירים הוי חטאת וכבשים עולה וקתני כבשים קודמין:
לא נדבה ושניהם עולה:
וטעמא מאי קדמו פרים לאילים כו' שכן נתרבו בנסכים פר שלשה עשרונים ואיל שני עשרונים וכבש עשרון:
שכן נתרבו באליה לענין אימוריו ואע"ג דהשתא בעולה קיימינן שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת:
TOSAFOT
מאי לאו דחג תימה מאי קשיא דלמא לא מיירי בדם אלא באברי עולה דקודמין לאימורי חטאת כדתנן:
תָּא שְׁמַע: פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה,
The Gemara suggests: Come and hear a baraita which seems to contradict the principle that a sin offering always precedes a burnt offering: The bull of the anointed priest, i.e., the High Priest, which he sacrifices if he issues and then acts upon an erroneous halakhic ruling, precedes the bull for an unwitting communal sin,
RASHI
פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר מפורש טעם בהוריות פ"ב (דף יג.) כאשר שרף הפר הראשון ראשון יהא לפר העדה לכל מעשיו:
פר העלם דבר קודם לפר עבודת כוכבים שזה חטאת וזה עולה ואמרן לעיל חטאת קודמת:
פַּר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. דְּאַף עַל גַּב דְּפַר עֲבוֹדָה זָרָה – עוֹלָה, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה – חַטָּאת!
The baraita continues: The bull sacrificed as atonement for communal idol worship precedes the male goats that atone for idol worship, i.e., the goat sacrificed together with the bull. This is the halakha even though the bull that atones for idol worship is a burnt offering, and the male goats sacrificed as atonement for idol worship are sin offerings. This baraita seems to contradict the statement of the previous baraita that a sin offering always precedes a burnt offering.
RASHI
פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים אלמא יש עולה קודמת לחטאת:
וְאֵימָא מֵרֵישָׁא: פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה!
The Gemara responds: But you can say that the opposite conclusion is derived from the first clause of that baraita , as at least the first clause supports the principle that sin offerings take precedence: The bull for an unwitting communal sin, which is a sin offering, precedes the bull sacrificed to atone for an unwitting communal sin involving idol worship, which is a burnt offering.
RASHI
ואימא מרישא כלומר אדמותבת מסיפא סייען מרישא דקתני פר העלם דבר [קודם] לפר עבודת כוכבים:
בְּחַד מִינָא מִיהָא לָא קָאָמְרִינַן, דְּחַטָּאת קָדְמָה. כִּי קָאָמְרִינַן – בִּתְרֵי מִינֵי, אַשְׁכְּחַן עוֹלָה דְּקָדְמָה לְחַטָּאת!
The Gemara dismisses this answer: In any event, with regard to offerings that are both of one species of animal, we did not say there is any doubt that a sin offering takes precedence. When we say there is a contradiction between the rulings of the baraitot , it is with regard to offerings of two species. According to the earlier baraita , even a bird sin offering precedes an animal burnt offering, whereas here we find a burnt offering that precedes a sin offering.
RASHI
ומשני לה בחד מינא לא קאמרי' דהא ודאי ניחא לי דבחד מינא חטאת קדמה:
כי אמרי' בתרי מיני קשיא לן דקאמרת מין קטן של חטאת קודם למין גדול של עולה כדקאמרת ואפי' חטאת העוף לעולת בהמה והא הכא דפר עולה קודם לשעיר חטאת:
אָמְרִי בְּמַעֲרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר מָרִי: חַטַּאת עֲבוֹדָה זָרָה חָסֵר א׳, ״לְחַטָּת״ כְּתִיב. רָבִינָא אָמַר: ״כַּמִּשְׁפָּט״ כְּתִיב בְּהוּ.
The Gemara answers: They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rava bar Mari: The sin offering sacrificed to atone for idol worship is written without an alef (see Numbers 15:24). It is written lamed , ḥet , tet , tav . This indicates that it is different from other sin offerings in that it does not precede the burnt offering. Ravina says that the term “according to the ordinance” is written with regard to the offerings sacrificed to atone for idol- worship, in the verse: “The congregation shall offer one young bull…according to the ordinance, and one goat for a sin offering” (Numbers 15:24). This mention of an ordinance indicates that they must be sacrificed in the precise order stated by the verse.
RASHI
לחטת כתיב בפרשת שלח לך והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה וגו' [וכתיב התם ושעיר אחד לחטת חסר א' לומר שאינו כשאר חטאות שכל חטאת שבתורה הבאה עם עולה חטאת קודמת וזו עולה קודמת]:
כמשפט כתיב בההוא קרא ומנחתו ונסכו כמשפט משמע כמשפט סדר מקראו כך סדר עבודתו ופר ברישא כתיב:
הָשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא פָּרִים דְּחַג נַמִי – ״כְּמִשְׁפָּטָם״ כְּתִיב בְּהוּ.
The Gemara comments: Now that you have arrived at this explanation, the previous baraita can be explained in a similar manner: Even if you say that the baraita is referring to the bulls and other offerings of the festival of Sukkot ,
RASHI
אפילו תימא פרים וכבשים דמוספי החג הך מתניתין דתניא לעיל כבשים קודמין לשעירים לא תקשה דכמשפט כתיב בהו ומשמע כסדר האמור בענין ושעירי' כתובים אחרונים:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֶם? תִּיקְדּוֹם חַטַּאת הָעוֹף – אִיכָּא מַעֲשֵׂר דְּקָדֵים לָהּ, לִיקְדִּים מַעֲשֵׂר – אִיכָּא עוֹלַת בְּהֵמָה דְּקָדְמָה לֵיהּ, תִּיקְדּוֹם עוֹלַת בְּהֵמָה – אִיכָּא חַטַּאת הָעוֹף דְּקָדְמָה לָהּ!
A dilemma ensuing from the conclusion of the previous discussion was raised before the Sages: If there is a bird sin offering, and an animal burnt offering, and an animal tithe
RASHI
חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה שלשתן עומדין:
TOSAFOT
חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהן קודם וכעין בעיא זו איכא למיבעי אבדתו ואבדת חבירו וכיבוד אב ואם למ"ד משל בן בפ"ק דקדושין (דף לב.) איזה מהן קודם תקדום אבדתו איכא כיבוד אב ואם [דקודם] למ"ד דמשל בן תקדום אב ואם איכא אבדת חבירו דאמר באלו מציאות (ב"מ דף לב.) אפילו אמר ליה אביו אל תחזיר לא ישמע לו כו' תקדום אבידת חבירו איכא אבידתו דקודמת לאבידת חבירו:
תקדום חטאת העוף איכא מעשר דקדים ליה תימה תקדום חטאת העוף מק"ו ומה עולת בהמה שהיא חמורה וכולה כליל ומין זבח קודמת למעשר חטאת העוף קודם לה מעשר שאינו כליל ועולת בהמה קודמת לו אינו דין שחטאת העוף קודם לה וכי האי ק"ו אמרי' סנהדרין (דף לה:) דרציחה דוחה שבת מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שבת שנידחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה וי"ל דחידוש הוא הא דחטאת העוף קודם לעולה ולא גמרי' מיניה:
הָכָא תַּרְגִּימוּ: מִין זֶבַח עָדִיף. בְּמַעֲרָבָא אָמְרִי: עַיְילָא בָּהּ עוֹלַת בְּהֵמָה בְּחַטַּאת הָעוֹף, וְאַגְבַּהֲתָהּ מִמַּעֲשֵׂר.
The Gemara answers: Here, in Babylonia, they explained that the fact that the animal tithe offering is a type of offering that requires slaughtering is of greater importance than the other factors. Therefore, the animal tithe offering is sacrificed first, followed by the bird sin offering, and finally the animal burnt offering. In the West, Eretz Yisrael, they say: The animal burnt offering has an effect on the bird sin offering sacrificed with it and raises its importance above that of the animal tithe
RASHI
הכא תרגימו בבבל:
מין זבח עדיף ויקדים מעשר ואח"כ חטאת ועולה דאילו עולת בהמה לא מצי קדמה לחטאת העוף מגזירת הכתוב:
עיילא בה חשיבות דעולת בהמה שבאה עמה והיא חשובה ממעשר שהיא קדש קדשים וכליל ומגזירת הכתוב החטאת קודמת ואף על פי שזו מין זבח:
ואגבהתה ממעשר לבטל חשיבות שם מין זבח שבו דהא בעולה נמי איתיה לאותה חשיבות ובטיל ליה מגזירת הכתוב הלכך יקדים חטאת העוף לעולה ועולה למעשר:
מתני׳ כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצוֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל הֶכְשֵׁר.
All the sin offerings mandated by the Torah take precedence over the guilt offerings,
RASHI
מתני' קודמות לאשמות אם היה מקריב חטאת ואשם והביאן חטאת קודמת כדתנן שדמה ניתן על ד' קרנות ועל היסוד:
מפני שהוא בא להכשיר את המצורע לקדשים ולביאת מקדש הלכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו:
TOSAFOT
חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא להכשיר ואם תאמר אדרבה חטאת מצורע עדיף דאכשורי ומכפר וי"ל כיון דמתן בהונות מדם האשם הוה חשיב ליה מכשיר טפי א"נ האי כל חטאות שבתורה דקתני לאו בחטאת הבאה עם האשם קאמר אלא בשאר חטאות:
כָּל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּאִין בְּנֵי שְׁתַּיִם, וּבָאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵי שְׁנָתָן וְאֵין בָּאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים.
All the guilt offerings mandated by the Torah come as rams in their second year,
RASHI
ובאין בכסף שקלים דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) בערכך כסף שקלים באשם מעילות ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בג"ש בערכך בערכך ואשם שפחה חרופה גמר באיל באיל כדאמר באיזהו מוקמן (לעיל זבחים דף מח.) חוץ מאשם נזיר דכתיב כבש בן שנתו ומדאיל בן ב' שנים בשתי סלעים כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא:
כְּשֵׁם שֶׁקּוֹדְמִין בְּהֶקְרֵבָן – קוֹדְמִין בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל יוֹם – שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין לְשֶׁל יוֹם. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ, חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל הַיּוֹם – שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חַטָּאת קוֹדֶמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים.
Just as the more sacred offerings precede other offerings with regard to their sacrifice,
RASHI
כך קודמין באכילתן אכולהו דבני אכילה קאי כגון חטאת לאשם אשם לתודה ותודה לשלמים ושלמים לבכור:
שלמים שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום ושחטן:
וחטאת ואשם של יום עומדין להקריב:
שלמים של אמש קודמין דזלזול להשהותן כל כך והואיל ובאו ראשון יקרבו ראשון וכן מפרש בתוספתא דזבחים:
TOSAFOT
שלמים של אמש וחטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמין פי' בקונטרס דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת ועל חנם דחק אלא היינו טעמא דשלמים של אמש אין להם היתר (אנינות) אלא עד הלילה וחטאת ואשם של יום עד הבקר דנאכלין ליום ולילה:
וחכמים אומרים חטאת קודמת והוא הדין אשם דקדש קדשים:
וְכוּלָּן, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן: לְאָכְלָן צְלוּיִן, וּשְׁלוּקִין, וּמְבוּשָּׁלִין, לָתֵת לְתוֹכוֹ תִּבְלֵי חוּלִּין וְתִבְלֵי תְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ תִּבְלֵי תְרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיא הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל.
And with regard to all of the offerings that are eaten, the priests are permitted to alter
RASHI
ובכולן בכל הנאכלין רשאין הכהנים לשנות באכילתן כגון לאוכלן צלוין שלוקין ומבושלין:
לידי פסול שטעם קדשים הנעשה נותר אוסרה:
TOSAFOT
צלויין שלוקין ומבושלין אף על גב דקתני שלוקין והדר תני מבושלין מ"מ שלוקה הוי טפי מבישול כדמוכח בפרק כל הבשר (חולין דף קיא.) גבי כבד דקאמר שלוקה אוסרת ונאסרת:
גמ׳ אִיבַּעֲיָא לְהוּ: תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? תָּדִיר קוֹדֵם – מִשּׁוּם דְּתָדִיר, אוֹ דִּלְמָא מְקוּדָּשׁ קָדֵים – דְּקָדֵישׁ? תָּא שְׁמַע: תְּמִידִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין,
A dilemma was raised before the Sages: The mishnayot (89a) taught that a frequent offering precedes other offerings, and also that an offering of greater sanctity precedes others. If there is a frequent offering and an offering of greater sanctity
RASHI
גמ' תדיר ומקודש כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדין זה תדיר וזה מקודש ממנו כדאמרן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה אי נמי עולות מוספי ראש חדש ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש:
TOSAFOT
תדיר ומקודש איזה מהן קודם פירש בקונטרס כגון דם עולת תמיד ודם חטאת וקשה דבריש פירקין פרשינן דמלבד עולת הבוקר בעבודת הדם איירי ונראה כלשון אחר שפי' בקונטרס עולת מוספי ר"ח ופר העדה וא"ת תפשוט ממתניתין דתנא מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח דמשמע אפילו עולת מוסף של שבת לחטאת מוסף של שבת ר"ח וי"ל כיון דעולת מוסף דשבת קודמת לעולת מוסף דר"ח משום דתדירה קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת: