menu
small logo

Back

Zevahim

Daf 8b

חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה, דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם, וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ, מְנָלַן?

From where do we derive these halakhot with regard to a sin offering brought for idol worship, which has unique halakhot , as detailed in Numbers 15:27–31, and with regard to which the term: For a sin offering, is not written? Likewise, from where do we derive them with regard to the sin offerings that are brought for the hearing of the voice, and for an utterance of the lips, and for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, which also have unique halakhot (Leviticus 5:1–13), and with regard to which the term: For a sin offering, is not written either?

RASHI

חטאת דעבודת כוכבים דכתיב בפ' שלח לך ולא כתיב בהאי עניינא וכן חטאת דשמיעת הקול לא כתיב בההוא עניינא דההוא עניינא בחטאת דשגגת כרת קיימא כדילפינן בהוריות (דף ב.):

שמיעת הקול שבועת העדות ושמעה קול אלה (שמיעת הקול) ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו בחד עניינא כתיבי בקרבן עולה ויורד ושמעה קול אלה או נפש כי תשבע לבטא או נפש אשר תגע וגו' ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו:

TOSAFOT

חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה יש ספרים שכתוב בהן חטאת דעבודת כוכבים וטומאת מקדש וקדשיו ואינו נראה דאע"ג דכרת כמותה מכל מקום איכא למיפרך מה לחטאת חלב שכן אינה באה בדלות כדפרכינן לעיל גבי חטאת מצורע:

שמיעת קול דלא כתיב לחטאתו גבי עבודה מנלן עכובא אבל כתיב לחטאת על דברים אחרים ואין בכך כלום:

חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה אָתְיָא מֵחַטַּאת חֵלֶב, שֶׁכֵּן כָּרֵת כְּמוֹתָהּ. וְהָנָךְ כּוּלְּהִי אָתְיָין בְּמַה הַצַּד.

The Gemara answers: With regard to a sin offering brought for idol worship, these halakhot are derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, as idol worship is also punishable by karet , similar to consumption of forbidden fat. And with regard to all these other sin offerings, which are brought for transgressions not punishable by karet , these halakhot are derived by analogy from the common element of the aforementioned three sources, namely, a standard sin offering, the sin offering of a nazirite, and the sin offering of a leper.

RASHI

אתיין במה הצד מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים חטאת חלב תוכיח הצד השוה שבהן כו' אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב וחדא מהני לא אתיא דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד אי מחטאת חלב וחטאת מצורע איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה תאמר בשבועה שישנה בשאלה:

TOSAFOT

(ה"ג) הנך כולהו אתיין במה הצד הקשה רבינו תם מה להנך שכן אין באין בדלי דלות תאמר בהנך ותירץ כיון דדלי דלות גופיה פסולה שלא לשמה היינו מנחת חוטא דפסולה שלא לשמה כדתנן בריש מנחות (דף ב.) ומפיק לן מדכתיב כי חטאת היא אין סברא שמה שבאין בדלי דלות יגרום להם בעשירות להיות כשירין שלא לשמן כיון שהדלי דלות עצמן פסול וקשה א"כ לעיל דפריך גבי מצורע מה להנך שכן אינן באין בדלות תאמר במצורע מאי קושיא והלא דלות היינו חטאת העוף וחטאת העוף פסולה שלא לשמה כדתנן בפרק קדשי קדשים (לקמן זבחים דף סד:) ומפיק ליה בתורת כהנים מחטאת היא וכיון דפסולה בדלות היאך יש לה לגרום בעשירות הכשר שלא לשמה ואם תאמר והא בחטאת חלב למדה משלמים בהיקש למצוה והיכי ילפי' שאר חטאות במה הצד הא בעיא היא לקמן פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב לאו פירכא היא כלל דכולהו חטאות נמי ילפי' למצוה משלמים ולעכב הוא דילפינן בשאר חטאות מהנך דכתיב עכובא בגופייהו ואם תאמר וחטאות הצבור כגון שעירי ראשי חדשים ומועדות מנלן הא לא אתו במה הצד דמה להנך שכן שנוי בעלים פוסל בהן מה שאין כן בקרבן צבור כדאמר לעיל (זבחים דף ד.) דשנוי בעלים ליתא בצבור כביחיד אע"ג דלא שייך שנוי בעלים בצבור מ"מ פירכא טובה היא כדאשכחן בפ"ק דקדושין (דף ה:) מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני תאמר בחופה וכן פרק החובל (ב"ק דף פח.) מה לאשה שאינה במילה ועוד קשה חטאות פנימיות לרבי שמעון דאמר כל שאינו על מזבח החיצון אין בו משום פיגול איכא למיפרך מה להנך שכן פיגול פוסל בהן תאמר בחטאות הפנימיות ויש לומר דבפר העלם דבר של צבור כתיב חטאת הקהל היא ודריש מינה בת"כ שפסול שלא לשמו אם כן אשכחן צבור וגם פנימי לעכב ולמצוה ילפינן משלמים:

תָּנוּ רַבָּנַן: פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, לִשְׁמוֹ – כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – פָּסוּל; וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לִשְׁמוֹ – פָּסוּל, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – כָּשֵׁר.

§ The Sages taught: When a Paschal offering is sacrificed at its appointed time, on Passover eve after noon, if it is sacrificed for its sake, it is fit; if it is sacrificed not for its sake, it is unfit, as stated in the mishna. And when an offering consecrated as a Paschal offering is sacrificed during the rest of the days of the year, if it is sacrificed for its sake, it is unfit; if it is sacrificed not for its sake, it is fit.

RASHI

שלא לשמו פסול כדאמרי' (לעיל זבחים דף ז:):

בשאר ימות השנה לשמו פסול כדאמרי' במס' פסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול דכתיב בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים:

שלא לשמו כשר כדמפרש ואזיל:

TOSAFOT

הגה"ה בשאר ימות השנה לשמו פסול היינו קודם הפסח דבעי עקירה או כגון דנדחו בעלים לפסח שני אבל אח"כ לא דפסח בשאר ימות השנה שלמים ושלמים לשם פסח קשחיט כדאמר בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סד.) ובפ' שני דחולין (דף ל.) ומיהו איכא למ"ד בסוף אלו דברים (פסחים דף עג:) דבעי עקירה:

לשמו פסול (כתוב) בקונטרס דלא חזו למילתייהו ורבינו ש"י הגיה כדאמר בפסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בארבעה עשר בין הערבים וסוגיא דהש"ס נמי משמע לקמן בגמרא הפסח ששחטו שחרית דמבין הערבים נפיק ואין לומר דנפיק מדדרשינן הכא לזבח שלמים שצריך שיעקרנו לזבח שלמים דדילמא הני מילי למצוה אבל לעכב לא:

(של״ו קבאיצ״ן ממה״ר בצ״א ב״א, סִימָן)

The Gemara presents a mnemonic for the names of the amora’im mentioned in this discussion: Shin , lamed , vav ; kuf , beit , alef , yod , tzadi , nun ; mem , mem , heh , reish ; beit , tzadi , alef ; beit , alef .

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: אָמַר קְרָא ״וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַה׳״, דָּבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן – יְהֵא לְזֶבַח שְׁלָמִים.

The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., that if a Paschal offering is sacrificed during the rest of the year it is fit if sacrificed not for its sake? Shmuel’s father says: The verse states: “And if his offering for a sacrifice of peace offerings unto the Lord is of the flock” (Leviticus 3:6), indicating that an offering that is brought only from the flock will be a sacrifice of peace offerings. The Paschal offering fulfills this criterion.

RASHI

מנהני מילי דבשאר ימות השנה שלא לשמו כשר:

ואם מן הצאן קרבנו כו' לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן ליה לעיל דפסול:

TOSAFOT

ואם מן הצאן קרבנו פי' בקונטרס לאו קרא יתירא דריש אלא ממשמעות דקרא משמע ליה הכי וזהו תימה דאי לא מייתי קרא יתירא מנא ליה לאוקומי בפסח ונראה דמייתורא דריש דלא הוה צריך למכתב לזבח השלמים דאשלמים קאי [ועי"ל] דבסמוך דריש כשב לרבות פסח לאליה ופירש רבינו ש"י דמיותר דמדכתיב בתר הכי בשלמים ואם מן העז קרבנו מכלל דעד השתא איירי בכשב וה"נ י"ל מדכתיב לעיל אם מן הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי אם כן הצאן מיותר הוא למותר פסח. ברוך:

אֵימָא: שְׁלָמִים – אִין, מִידֵי אַחֲרִינָא – לָא! אָמַר רַבִּי אִילָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לְזֶבַח״ – לְרַבּוֹת כָּל זֶבַח.

The Gemara challenges: Say that if it is sacrificed for the sake of a peace offering, yes, it is fit, but if it is sacrificed for the sake of some other offering, it is not fit. Rabbi Ila says that Rabbi Yoḥanan says: The redundant expression “for a sacrifice” in Leviticus 3:6 is stated to include any type of sacrifice.

RASHI

ואימא שלמים אין כו' שחטו לשם שלמים ליתכשר אבל שחטו לשם עולה ליפסיל וברייתא קתני שלא לשמו כשר ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת:

לזבח קרא יתירא הוא דמצי למכתב לשלמים:

אֵימָא: כָּל דְּשָׁחֵיט לֶהֱוֵי כְּמוֹתָהּ!

The Gemara asks: If so, say that a Paschal offering should be rendered as any offering for which one slaughters it; for example, if it is slaughtered for the sake of a burnt offering, it should be rendered a burnt offering.

RASHI

אימא לכל דשחיט להוי כוותיה שחטו לשם עולה יהא עולה דהא אתרבי ליה כל זבח:

אִי הֲוָה כְּתִיב ״לִשְׁלָמִים וְזֶבַח״ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הָשְׁתָּא דִּכְתִיב ״לְזֶבַח שְׁלָמִים״ – לְכָל דְּשָׁחֵיט לֵיהּ שְׁלָמִים לֶהֱוֵי.

The Gemara answers: If the phrase: For peace offerings and a sacrifice, was written in the verse, it would be as you say. Now that it is written: “For a sacrifice of peace offerings,” it indicates that for whatever type of offering one slaughters it, it will be a peace offering.

RASHI

ה"ג אי הוה כתיב לשלמים וזבח כדקא אמרת דאי כתב הכי הוה משמע יהא כשלמים או כשאר זבח:

השתא דכתיב לזבח שלמים הכי משמע לכל זבח שיזבחנו לשמו שלמים יהיה:

TOSAFOT

אי הוה כתב לזבח השלמים כדקאמרת הוה ליה למימר אי הוה כתב לזבח כדקאמרת דשלמים לא צריך כלל:

אֵימָא: ״לְזֶבַח״ – כְּלָל, ״שְׁלָמִים״ – פְּרָט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט: שְׁלָמִים – אִין, מִידֵי אַחֲרִינָא – לָא!

The Gemara challenges: Say that: “For a sacrifice,” is a generalization and: “Of peace offerings,” is a detail, and according to the principles of biblical hermeneutics, wherever there is a generalization and a detail, the generalization includes only that which is specified in the detail. Accordingly, if the offering is sacrificed for the sake of a peace offering, yes, it is fit; but if it is sacrificed for the sake of another offering, it is not fit.

RASHI

ואימא לזבח כלל כו' אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי דרוש הכי דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים כלל שכשר שלא לשמו כי הדר כתב שלמים פרט שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא א"כ שחטו לשלמים אבל שחטו לשם זבח אחר פסול:

״לַה׳״ הֲדַר וְכָלַל.

The Gemara answers: With the term: “Unto the Lord,” the verse then generalized again. Therefore, the verse is formulated as a generalization, a detail, and a generalization, as the Gemara will explain.

מַתְקִיף לָהּ רַב יַעֲקֹב מִנְּהַר פְּקוֹד: הָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא בַּתְרָא לִכְלָלָא קַמָּא, כְּלָלָא קַמָּא מְרַבֵּי זְבָחִים וְתוּ לָא, כְּלָלָא בַּתְרָא ״לַה׳״ – כָּל דְּלַה׳, וַאֲפִילּוּ לְעוֹפוֹת וַאֲפִילּוּ לִמְנָחוֹת!

Rav Ya’akov of Nehar Pekod objects to this suggestion: But the latter generalization is dissimilar to the former generalization. The former generalization: “For a sacrifice,” includes only slaughtered offerings and nothing more, whereas the latter generalization: “Unto the Lord,” includes any offering unto the Lord. And accordingly, even if the Paschal offering was sacrificed for the sake of bird offerings, or even for the sake of meal offerings, it should be fit, as these are brought “unto the Lord.”

RASHI

ואפי' לעופות שחטו לשם חטאת עוף:

הָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ כִּי הַאי גַּוְונָא.

The Gemara responds to this objection: The school of Rabbi Yishmael taught generalizations and details even in examples like this case.

כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁהוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר – אַף כָּל שֶׁהוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר.

The Gemara explains: Since “unto the Lord” is a second generalization, the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, and you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a case where a Paschal offering was sacrificed not for its own sake, and nevertheless it is fit, so too, in any case where it was sacrificed not for its sake but for the sake of another offering, it is fit.

RASHI

אף כל שהוא שלא לשמו יצא לשמו:

אִי מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ, דָּבָר הַבָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה – אַף כָּל הַבָּא בְּנֵדֶר וּבִנְדָבָה; עוֹלָה וּשְׁלָמִים – אִין, חַטָּאת וְאָשָׁם – לָא!

The Gemara asks: If the verse is referring only to actions similar to the detail, then just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a peace offering, which is a matter that is brought as a vow offering or as a gift offering, so too, a Paschal offering should be fit only if it was sacrificed for the sake of any offering that is brought as a vow offering or as a gift offering. Accordingly, if it was sacrificed for the sake of a burnt offering or a peace offering, yes, it is fit, as these are brought as a vow offering or as a gift offering; but if it was sacrificed for the sake of a sin offering or a guilt offering, it is not fit, as these are not brought as a vow offering or as a gift offering.

RASHI

חטאת ואשם לא שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול אפילו לשלמים:

אֶלָּא: ״לְזֶבַח״ רִבּוּיָא הוּא.

The Gemara therefore rejects the exegetical method of generalizations and details in favor of that of amplifications and restrictions: Rather, the term: “For a sacrifice,” is not a generalization, but an amplification, which includes any type of offering. Therefore, if a Paschal offering is sacrificed for the sake of any type of offering during the rest of the year, it is fit.

RASHI

אלא לזבח רבויא הוא אינו לשון כלל ולא דרשי' ליה בכלל ופרט שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון אלא ממשמעות המקראות וכגון (ב"ק דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך כלל וכן מן הבהמה כלל בקר וצאן פרט אבל לזבח שלמים שתי תיבות דבוקות הן כאילו כתיב לזבח השלמים וקרא יתירא בעלמא הוא דהוה מצי למכתב לשלמים וכל מקרא של לשון ייתור אינו לכלל ופרט אלא לרבות וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי דאיתרבו ליה כל הזבחים:

TOSAFOT

אלא לזבח רבויא הוא משמע ליה לגמרא שהוא רבויא כדאמר (ב"ק דף סג.) בכל כללא כל רבויא דמשמע ליה לחלק בין כל לבכל הילכך לא דרשינן ליה בכללא ופרטא אלא בריבה ומיעט ובקונטרס האריך בפירושו:

אֵימָא: לְכָל דְּשָׁחֵיט לֵיהּ לֶהֱוֵי כְּוָותֵיהּ!

The Gemara challenges: If so, say that it adds that a Paschal offering should be rendered as any offering for which one slaughters it. Why does Shmuel’s father interpret that it is rendered a peace offering specifically?

אָמַר רַבִּי אָבִין:

Rabbi Avin says: