Back
Zevahim
Daf 62b״בְּנֵי קְטוּרָה״. בְּנֵי אַחְתֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן הָווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, פְּתַח וַאֲמַר: ״וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ יוֹחֲנִי״. אָמְרִי לֵיהּ: ״קְטוּרָה״ כְּתִיב! קָרֵי עֲלֵיהֶם: ״בְּנֵי קְטוּרָה״.
“The children of Keturah” (Genesis 25:4). Although Keturah’s children were children of Abraham, they were not of the same caliber as Isaac. Similarly, Rav Yosef was saying that his other students were not of the caliber of Abaye. Having mentioned this term, the Gemara relates: The sons of Rabbi Tarfon’s sister were sitting silently before Rabbi Tarfon. In an attempt to encourage them to say something, he began and said: The verse states: And Abraham took another wife, and her name was Yoḥani. They said to Rabbi Tarfon: It is written: “Keturah” (Genesis 25:1), not Yoḥani. Rabbi Tarfon read, i.e., said, about them the phrase “the children of Keturah”
RASHI
בני קטורה בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב:
הכי גרסינן הוו יתבי קמיה דרבי טרפון ולא הוו אמרי מידי:
פתח ואמר כדי שידברו:
יוחני מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם:
בני קטורה אינם יודעין לדבר בהלכה:
אָמַר אַבַּיֵי בַּר הוּנָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: גְּזִירִין שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, אוֹרְכָּן אַמָּה וְרוֹחְבָּן אַמָּה, וְעוֹבְיָין כְּמַחַק גּוֹדֶשׁ סְאָה.
§ Abaye bar Huna says that Rav Ḥama bar Gurya says: With regard to the logs that Moses prepared
RASHI
גזירין שני גזרי עצים צריך לסדר בראש המזבח המערכה לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים בשני כהנים כדקיימא לן בסדר יומא (דף כו:):
אמה ארכו ואמה רחבו כמידת מקום המערכה:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאַמָּה גְּדוּמָה. אֲמַר רַב יוֹסֵף, וְלָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – שֶׁלֹּא יְהוּ עֵצִים יוֹצְאִין מִן הַמִּזְבֵּחַ כְּלוּם.
Rabbi Yirmeya says: The length and width of the logs men- tioned were measured with a shortened cubit.
RASHI
באמה גדומה קצרה שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף:
לאו היינו דתניא כו' ואמה גדומה למה לי אלא אמה מצומצמת:
TOSAFOT
באמה גדומה חסירה ובערוך פירש גרומה ברי"ש כמו נותן לו את גירומיו (ב"ב פח:) ורב יוסף פריך ממתניתא שלא יהו. עינים יוצאים:
תְּנַן הָתָם: כֶּבֶשׁ הָיָה לִדְרוֹמָהּ שֶׁל מִזְבֵּחַ, אוֹרֶךְ שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רוֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״וְשָׁחַט אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה״ – שֶׁיְּהֵא יָרֵךְ בַּצָּפוֹן וּפָנָיו בַּדָּרוֹם.
§ The Gemara discusses the ramp of the altar: We learned in a mishna there ( Middot 36a): There was a ramp that was located on the south side of the altar,
RASHI
מנהני מילי שהכבש בדרום:
ירך רגלים ופניו בדרום כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום:
אֵימָא: יָרֵךְ בַּצָּפוֹן וּפָנָיו בַּצָּפוֹן! אֲמַר רָבָא: רְמִי גַּבְרָא אַאַפֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אַדְּרַבָּה, תָּרֵיץ וְאוֹתֵיב גַּבְרָא!
The Gemara asks: Why not say that its thigh should be in the north and its face should also be in the north? Perhaps the verse is referring to a person sitting with both his face and feet in the north. Rava said in response: Place the man on his face, i.e., the analogy is to a man who is lying down. Abaye said to him: On the contrary, sit the man straight up so that his face and his legs are facing the same direction.
RASHI
אימא ירך בצפון ופניו בצפון כאדם היושב זקוף:
רמי גברא אאפיה שיער באדם השוכב ארצה:
אדרבה תריץ ואותיב גברא זקפוהו והשיבוהו ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת:
אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב. וְהָא מִיבָּעֵי לֵיהּ דִּמְרַבַּע רַבּוּעֵי! מִי כְּתִיב ״מְרוּבָּע״? וְלִיטַעֲמֵיךְ, מִי כְּתִיב ״רָבוּץ״? אֲמַר לֵיהּ: ״רָבוּעַ״ כְּתִיב, דְּמַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי.
Rava said back to him: It is written in a verse that the altar must be “square [ ravua ]” (Exodus 27:1),
RASHI
רבוע כתיב דרבוע באדם רובץ ומושכב שיער הכתוב:
והאי רבוע מיבעי ליה דמרבע ריבועי שיהא מרובע ולא עגול:
ה"ג רבוע כתיב דמשמע הכי ומשמע הכי הלכך תרווייהו יליף מינה:
וְתַנָּא מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים״ כָּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה – לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, לַמִּזְרָח.
The Gemara adds: And another tanna cites the source for the ramp’s positioning from here, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The verse states with regard to the future altar: “And its steps shall look [ penot ] toward the east” (Ezekiel 43:17), which indicates that all the turns [ pinot ] that you turn
RASHI
ותנא דברייתא מייתי לה להא דאייתי רב הונא מירך המזבח מייתי תנא מהכא:
ומעלותיהו פנות קדים כל פינות שאתה פונה יהו דרך ימין למזרח האי קרא במזבח כתיב ביחזקאל וקאמר שתמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותו הפנייה לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום:
וְאֵימָא: שְׂמֹאל לַמִּזְרָח? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנֵי רָמִי בַּר (יְחִזְקִיָּה): יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, ״עֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר (עַמּוּדִים) בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה״, כָּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה – לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, לַמִּזְרָח.
The Gemara challenges: The verse indicates only that after a person turns he is facing eastward. Why not say that the ramp was located in the north and the priest turns left and faces eastward? The Gemara answers: This possibility should not enter your mind, as Rami bar Yeḥizkiya
RASHI
ופרכינן ואימא דרך שמאל למזרח נהי דפנות קדים כתיב בקרא אבל דרך ימין לא כתיב ביה העמידהו בצפון וכשתגיע לראש המזבח פנה אל קרן מזרחית צפונית ודרך שמאל:
לא ס"ד שיהו פונים לשמאל אלא דרך ימין:
לא יהו אלא דרך ימין כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך:
למזרח מהאי קרא לא נפקא לן ומהכא נפקא לן דרך ימין ומקרא דלעיל דכתיב קדים שמעינן למזרח דלא תימא דרך ימין למערב ויהא כבש בצפון:
הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, ״פֹּנִים״ ״פֹּנִים״ לָמָּה לִי?
The Gemara challenges: That verse is necessary to teach its own information describing the Basin. The Gemara explains: If so, why do I need the verse to repeat the term ponim , ponim ? It must be in order to teach how one turns while performing the sacrificial rite upon the altar, which, in turn, teaches the location of the ramp.
RASHI
מיבעיא ליה לגופיה להודיעך מושב הים היאך ומנין לך ללמוד הימנו לפינות המקדש בצורכי עבודה:
שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אֶת רַבִּי יוֹסֵי: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, אֲוִיר יֵשׁ בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״, מַה דָּם בִּזְרִיקָה – אַף בָּשָׂר בִּזְרִיקָה!
§ Rabbi Shimon ben Yosei ben Lakonya asked Rabbi Yosei: Is it so that Rabbi Shimon ben Yoḥai used to say that there is airspace, i.e., a gap, between the ramp and the altar?
RASHI
אויר יש בין כבש למזבח שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתיים:
ה"ג אמר לו ואתה אי אתה אומר כן:
מה דם עולה שעומד בארץ וזורק מן הכלי כדכתיב וזרקו אף בשר בזריקה אלמא אויר יש ומחמת האויר הוא צריך זריקה שעומד בכבש וזורק אל עבר האויר למערכה:
אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, עוֹמֵד בְּצַד מַעֲרָכָה וְזוֹרֵק.
Rabbi Shimon ben Yosei ben Lakonya said to him: If the verse simply teaches that the flesh must be tossed onto the arrangement of wood, it does not prove that there must be a gap between the ramp and the altar, as I say that the priest should stand next to the arrangement of wood and toss the flesh onto it.
RASHI
אמר לו שאני אומר זורק עומד בצד המערכה בראש המזבח וזורק ולהכי אתא קרא:
אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהוּא זוֹרֵק, לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק אוֹ לְמַעֲרָכָה שֶׁאֵינָהּ דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק? הֱוֵי אוֹמֵר: לְמַעֲרָכָה דְּלוּקָה הוּא זוֹרֵק; הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר!
Rabbi Yosei said to him: When he tosses the flesh, does he toss it onto a part of the arrangement of wood that is burning or does he toss it onto a part of the arrangement of wood that is not burning? You must say that he tosses it onto a part of the arrangement of wood that is burning. And there, according to your suggestion that the priest is standing next to the arrangement of wood, he would have to toss the flesh, because it is impossible to place the flesh directly into the fire without the priest getting burned. It would be unnecessary for the verse to teach that the priest tosses the flesh while standing next to the arrangement. Consequently, when the verse juxtaposed the blood with the flesh, it must be teaching that the flesh must be tossed over a gap between the ramp and the altar.
RASHI
אמר לו כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק כו' כלומר משום הא למה לי קרא פשיטא דעל כרחו הוא זורקו שהרי אין יכול לסדר סביב על ראשי העצים שאין המערכה דלוקה שם אלא הימנו והלאה מקום שהמערכה דולקת והתם משום דלא אפשר הוא דע"כ כי אתא קרא לאשמועינן אתא דיש אויר בין כבש למזבח:
רַב פַּפָּא אָמַר: כִּי דָּם, מַה דָּם אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ – אַף בָּשָׂר אֲוִיר קַרְקַע מַפְסִיקוֹ.
Rav Pappa says: The requirement that there be a gap between the ramp and the altar can be derived from this verse, because the juxtaposition teaches that the flesh is like blood in the manner in which it is tossed: Just as with regard to the blood there is space on the ground that interposes between the priest and the altar, so too with regard to the flesh, there is space on the ground that interposes between the priest and the altar, i.e., he stands on the ground next to the altar and tosses the flesh onto the altar.
RASHI
רב פפא אמר לא מצית אמרת דהיקש לאשמועינן אתא דעומד בצד המערכה וזורק דהפסקה אויר רצפה בעינן כי דם:
מה דם אויר קרקע הרצפה מפסיק בינו למזבח אף בשר כו':
TOSAFOT
אויר קרקע מפסיקו קרקע לאו דוקא שהיה פורח אמה על יסוד ואמה על סובב ובלאו קרא היה צריך אויר משום שנאמר סביב כדבסמוך אלא דסגי במשהו אבל הכא בעינן אויר גדול וניכר שהוא לצורך אויר:
אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁבָּהֶן פּוֹנִים לַיְּסוֹד וְלַסּוֹבֵב, וּמוּבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא נִימָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״סָבִיב״. וְרַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: ״רָבוּעַ״.
§ The Gemara continues discussing the ramp: Rav Yehuda says: There were two small ramps
RASHI
שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש כו' אותו שפונין בו לסובב יצא במזרחו של כבש לימין ויוצא ומתחיל בשפולו של כבש ונמשך ועולה באלכסון עד שמגיע לסובב והפונה ליסוד יוצא למערבו להוליך בו שירים של חטאת שיורד מן המזבח פונה לשמאלו ליסוד דרומי ומתחיל לצאת בשיפולו של כבש רחוק מן המזבח כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד:
משום שנאמר סביב שיהא היקף למזבח כל דהו ואי הוו מחוברין שוב אין היקף אפילו בחוט אין אדם יכול לסובבו:
רבי אבהו אמר רבוע ואי מחוברין לא הוי בנינו מרובע:
ואיצטריך למיכתב סביב ואיצטריך למיכתב רבוע ואף על גב דאפקינהו לתרוייהו להך דרשא שלא יהא בנין אחר מחובר לו:
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״סָבִיב״ וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״רָבוּעַ״, דְּאִי כָּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״ הֲוָה אָמִינָא דְּעָגֵיל מִעְגָּל – כָּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״, וְאִי כָּתַב רַחֲמָנָא ״רָבוּעַ״ הֲוָה אָמִינָא דַּאֲרִיךְ וְקָטִין – כָּתַב רַחֲמָנָא ״סָבִיב״.
The Gemara continues: And it was necessary for the verse to write: “Roundabout,” and it was necessary for the verse to write: “Square,” as, had the Merciful One written only: “Roundabout,” I would say that the altar can be circular. Therefore, the Merciful One wrote that the altar must be “square.” And had the Merciful One written only that the altar must be “square [ ravua ],” I would say that the word ravua simply means rectangular and the altar can be long and narrow. Therefore, the Merciful One wrote the term “roundabout,” which teaches that the altar must not have some sides that are longer than others.
RASHI
דעגיל מעגל ולא יהא לו זויות:
דאריך וקטין ארכו יותר על רחבו וזויות יהא לו:
כתב רחמנא סביב שיהו כל סביביו שוין:
TOSAFOT
דאריך וקטין והא דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב למצוה והאי קרא לעכב ומיהו קשה דלעכב מהמזבח נפקא:
תְּנַן הָתָם: הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם. הָנֵי שִׁיתִּין וְאַרְבָּעָה הָווּ! נִמְצָא פּוֹרֵחַ אַמָּה עַל יְסוֹד וְאַמָּה עַל סוֹבֵב.
§ We learned in a mishna elsewhere ( Middot 37b): The ramp and the altar together were sixty-two cubits long. The Gemara challenges: The dimensions of these are sixty-four cubits, as the altar and the ramp were each thirty-two cubits long ( Middot 36a). The Gemara explains: The thirty-two-cubit measurement of the ramp is explained by a baraita that states: It is found that the ramp of the altar overhung the base of the altar by one cubit
RASHI
שיתין וארבע הוו דהא תנן לעיל אורך הכבש ל"ב אמה וכן המזבח:
ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד והסובב ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות:
TOSAFOT
שיתין וד' הוו היינו כלוי דאמר לעיל (זבחים דף נד.) בדמים ונקיט כוותיה משום תרגום דידן דמתרגמינן באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דלא הוה ליה יסוד בבנין הוה ליה מזבח מן הצפון ולדרום ל"א וכבש ל"ב הרי ס"ג ה"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה: