Back
Zevahim
Daf 6aלֹא כִּיפֵּר – קַמֵּי שְׁמַיָּא!
but it did not atone for him before Heaven, i.e., it is not accepted by God as a perfect offering.
RASHI
לא כיפר קמי שמיא לנחת רוח לקונו דלא עבד מצוה מן המובחר:
מִי לָא תְּנַן: ״וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף וגו׳ לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה׳״, אִם נָתַן – כִּיפֵּר, וְאִם לֹא נָתַן – לֹא כִּיפֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן [בֶּן נוּרִי] אוֹמֵר: שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵן, בֵּין נִיתַּן בֵּין שֶׁלֹּא נִיתַּן – כִּיפֵּר, וּמַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר;
Didn’t we learn in a mishna with regard to the purification process of a leper ( Nega’im 14:10): The verse states: “And the rest of the oil
RASHI
אם נתן שיריים על ראש מצורע כיפר כו' דכפרה אמתנות הראש כתיבא:
שירי מצוה הן דכתיב והנותר הלכך הוי כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי כדלקמן (זבחים דף נב.):
מַאי ״כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר״? אִילֵימָא דְּמִבָּעֵי לְאִיתּוּיֵי קָרְבָּן אַחֲרִינָא – הָאָמְרַתְּ: בֵּין נִיתַּן בֵּין לֹא נִיתַּן כִּיפֵּר! אֶלָּא: כִּיפֵּר – גַּבְרָא, לֹא כִּיפֵּר – קַמֵּי שְׁמַיָּא. הָכָא נַמִי, כִּיפֵּר – כו׳!
The Gemara comments: What is the meaning of the phrase: As though it did not atone for him? If we say that it is necessary for the leper to bring another offering of oil, didn’t you say that whether the oil was placed on his head or whether it was not placed on his head, it atoned for him? Rather, the meaning of the statement is as follows: It atoned for the person, but did not atone for him before Heaven. Here too, with regard to one who sacrificed an offering without placing hands on its head, the baraita apparently means that the offering atoned for the owner’s transgression, even if it did not atone for him before Heaven.
הָתָם נַמִי: כִּיפֵּר – מַתַּן בְּהוֹנוֹת, לֹא כִּיפֵּר – מַתְּנוֹת הָרֹאשׁ.
The Gemara rejects this suggestion: There too, with regard to the purification process of a leper, one can explain that the oil atoned for one matter and did not atone for another: It atoned; in other words, the placement of oil on the leper’s right thumb and big toe,
RASHI
לא כיפר מתנות הראש ויביא לוג אחר ויתן מתנות הראש ולר' עקיבא צריך שיתחיל בבהונות:
TOSAFOT
לא כיפר מתנות הראש פי' בקונט' ויביא לוג אחר ויתן מתנות הראש ולר' עקיבא צריך להתחיל בבהונות ותימה דבסוף הוציאו לו (יומא דף סא.) משמע דלכולי עלמא אין מתנות הראש מעכבות ואפילו נשפך הלוג דפליגי התם ר"א ור"ש ורבנן בנתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג וקתני סיפא גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות שבראש אינן מעכבות כלל דאין צריך להביא אחר דבענין אחר אי אפשר לפרש וזהו דלא כתנאי דהכא וצ"ל דלר' יוחנן בן נורי נמי אין מעכבות כלל ואין צריך לעשותן ומעיקרא ס"ד לא כיפר קמי שמיא אפילו מה שעשה כבר כגון מתנות בהונות עצמן אע"פ שנתנן אין בהן ריצוי גמור לפי שחיסר מתנות הראש אע"ג דלא מעכבי כמו שאמר לעיל שקרבן שעשה לא כיפר קמי שמיא בשביל סמיכה שלא עשה אע"ג דלא מעכבת והדר מסיק ומתן בהונות שכבר עשה כיפר לגמרי שיש בהן ריצוי גמור אבל מתנות הראש לא כיפר קמי שמיא ואין צריך לעשותן דכתיב והנותר וגו' וכן הקרבן כשר וכיפר על כל עשה שקודם לכן אבל סמיכה לא כיפר דהויא לאחר הפרשה עד שיביא קרבן אחר אבל קשה על זה דלא הוי ליה לתרץ רק התם כתיב והנותר וגבי סמיכה לא כתיב והנותר וצ"ל דהתם ה"פ מתנות הראש לא מעכבי דכיון שקיבל מדם האשם ומן השמן על הבהונות אינו קרוי עוד מחוסר כפורים אלא מותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש דמתן שמן נמי קרוי קרבן כדאמר פרק בית שמאי (לקמן זבחים מד:) לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ולכן לכל הפחות צריך ליתן על הבהונות קודם שיהא מותר בקדשים. ברוך:
תָּא שְׁמַע, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת לָמָּה הֵן בָּאִין?
The Gemara returns to the matter of atonement for transgressions committed after the offering’s designation. Come and hear another proof from a baraita : Rabbi Shimon says: With regard to the communal peace offering of two lambs that accompanies the two loaves on Shavuot ,
כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שְׁלָמִים נִינְהוּ! אֶלָּא: שְׂעִירֵי עֲצֶרֶת לָמָּה הֵן בָּאִין?
The Gemara interrupts the citation of the baraita : The two lambs sacrificed on Shavuot are not brought for a sin; they are peace offerings brought with the annual public offering of two loaves of new wheat. Rather, the baraita should be emended as follows: For what sin are the goats sacrificed on Shavuot
RASHI
כבשי עצרת שלמים נינהו והיכי תנא סיפא דמילתיה על טומאת מקדש וקדשיו והלא חובה ללחם הן באין להתיר את החדש במקדש למנחות ולבכורים:
שעירי עצרת גבי עצרת כתיבי שני שעירים חד בתורת כהנים ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת וחד בחומש הפקודים למוספין וקיימא לן במסכת שבועות (דף ב.) שעירי הרגלים באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף:
עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו;
Rabbi Shimon answers: They are brought for the defiling of the Temple, by entering it while ritually impure, or for defiling its sacrificial foods,
נִזְרַק דָּמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, שֵׁנִי לָמָּה קָרֵב? עַל טוּמְאָה שֶׁאוֹרְעָה בֵּין זֶה לָזֶה. אֱמוֹר מֵעַתָּה: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹתֵיהֶן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, אֶלָּא שֶׁחִיסֵּךְ הַכָּתוּב.
Rabbi Shimon continues: Once the blood of the first goat is sprinkled on the altar, thereby atoning for this defilement, for what sin is the second one sacrificed? It is sacrificed for any incident involving impurity that may have occurred between the sacrifice of that first goat and the sacrifice of this second goat. Based on this, say that the Jewish people should have had to sacrifice their offerings at all times and at every moment, as perhaps they sinned in the interim; but the verse spared them of this obligation.
RASHI
שני למה קרב והלא ראשון כיפר לטומאה שלפניו:
בין זה לזה קס"ד בין הקרבתו של זה להקרבתו של זה:
[ראויים היו ישראל כו' דכל שעה] בספק חוטאין קיימי:
אלא שחיסך הכתוב חסך מעונותיהם ולא דקדק אחריהם לפי שחס על ממונם וחבירו במסכת מנחות (דף עו:) מפני החיסחון ומפרש מאי מפני החיסחון התורה חסה על ממונם של ישראל:
וְהָא הָכָא, דַּעֲשֵׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה, וְקָא מְכַפְּרָא!
The Gemara infers: And here, where an incident involving impurity occurred between the sacrifice of the two goats, is a case where the positive mitzva of distancing ritually impure people from the Temple was violated after the designation of the offering, as both goats were designated in advance. And nevertheless, the second goat atones for the violation. Evidently, an offering can atone for transgressions committed after its designation.
RASHI
והא הכא דטומאה שאירעה בין זה לזה עשה דלאחר הפרשה הוא שהרי מאתמול הופרשו וקתני דשני מכפר טומאת מקדש וקדשיו עשה נמי הוא דכתיב וישלחו מן המחנה וגו' (במדבר ה׳:ב׳):
אִי דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּבַת אַחַת – הָכִי נַמִי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בָּזֶה אַחַר זֶה.
The Gemara rejects this inference: If both goats were designated simultaneously, this would indeed be evidence to that effect. But here we are dealing with a case where they were designated sequentially, and an incident involving impurity may have occurred between their respective designations.
RASHI
אי דאפרשינהו בבת אחת הכי נמי דלא מכפר שני אמידי ואין צריך לבא:
הכא במאי עסקינן דהוצרך שני לבא דאפרשינן בזה אחר זה והאי שאורעה בין זה לזה דקתני שאורעה אתמול בין הפרשתו של זה להפרשתו של זה ולעולם אעשה דלאחר הפרשה לא מכפר:
וְלֵיקוּ וְלֵימָא לֵיהּ לִקְרָא דְּכִי כְּתִיבָא בָּזֶה אַחַר זֶה כְּתִיבָא?!
The Gemara challenges this assertion: But shall we stand and say about the verse
RASHI
וליקום ולימא ליה כו' בתמיה אפשר שלא בא הכתוב אלא לכך והלא בכל שנה הצריכו שנים:
TOSAFOT
וליקו ולימא ליה לקרא דכי כתיבא בזה אחר זה כתיבא הא לא פריך דלימא ליה לקרא שלא חייב להביא שנים אלא כשהפריש בזה אחר זה אבל הפריש שנים בבת אחת [אינו חייב] שזו אינו קושיא דאפי' הפריש שנים בבת אחת נהי כשקרב האחד לא מהני השני שהופרש עמו מכל מקום יכול להפריש אחר כן ולהקריב ומועיל דלעולם חייבה תורה להביא שנים אלא הכי פריך דאטו מי לימא ליה לקרא דכי משתעי [שצריך להקריב ב' דוקא כשמפריש בזה אחר זה וקשה ליפרך נמי דאטו מי לימא ליה לקרא דכי משתעי] ע"י לב ב"ד ונראה דבלאו קרא הוה קשיא ליה משעירי עצרת שעושין כל שנה שדוחק הוא להעמידם ולומר שהיו מפרישין אותן בזה אחר זה:
אֲמַר רַב פַּפָּא: קָרְבְּנוֹת צִבּוּר קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, דְּלֵב בֵּית דִּין קָמַתְנֶה עֲלֵיהֶן, כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קָרְבְּנוֹת צִבּוּר – סַכִּין מוֹשַׁכְתָּן לְמַה שֶּׁהֵן.
Rav Pappa said the inference can be rejected for a different reason: Do you say that evidence can be adduced from communal offerings? Communal offerings are different, as the court makes a non-verbal stipulation
RASHI
לב בית דין (העם) העוסקין בצרכי צבור מתנה עליהן שאפי' יפרישו הכהנים בבת אחת לא תהא הפרשת האחרון הפרשה עד סמוך להקרבתו כדי שיהא ראוי שני זה לבא על טומאה שאורעה בינתיים:
קרבנות צבור סכין השוחטן מושכתן למה שהן ראויים ועומדין ואפילו לא ידע השוחט מה הן (או) כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור שניקחו מתרומה ישנה והגיע אחד בניסן שמצוה להביא מן החדש כדאמרינן בראש השנה (דף ז.) שוחטן וכשרין לקיץ המזבח כדין שאר מותר תרומת כסף הנשאר בקופות התרומה כשמגיע אחד בניסן שמקייצין בו את המזבח ואע"ג דלשם תמידין נלקחו ולא לשם עולת נדבת צבור כגון קיץ המזבח הואיל ולא חזו לתמידין קרבי למאי דחזו משום דלב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו ואם לאו יקייצו בהן את המזבח ונראה בעיני דלא גרסי לה להא דשמואל הכא דהא מוקמינן ליה בפ"ק דשבועות (דף יב:) אליבא דמאן דלית ליה לב בית דין מתנה עליהן:
TOSAFOT
סכין מושכתן למה שהן בסוף פרק קמא דשבועות (דף יב:) אמרינן דשמואל סבר להא דר' יוחנן דהתם ובסמוך מייתי לה אמר רבי יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר"ש אין נפדין תמימים פירוש אלא מקיצין בגופן את המזבח כדקאמר התם לר' שמעון ופי' שם בקונט' דשמואל סבר לה להא דאמר רבי יוחנן לדברי ר"ש אין נפדין תמימים ומקיצין בהן את המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן למה שהן פי' סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחילה כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה והשתא קשה מאי מייתי התם תניא נמי הכי מברייתא הלא ממתני' דהתם הוה ליה לאיתויי ועוד דבהדיא מוכח בשמעתין דמילתיה דשמואל דווקא כרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ויש פירושים ברש"י שמוגה בהן נראה בעיני דלא גרסינן הא דשמואל הכא דהא בפרק קמא דשבועות מוקמינן לה אליבא דמאן דלית ליה לב בית דין מתנה עליהן וזהו דוחק למחוק כל מילתיה דשמואל מן הספרים ועוד נראה שדברי הקונטרס סותרים זה את זה שפירש סכין מושכתן למה שהן ראויין ועומדין כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור שנקחו מתרומה ישנה והגיע אחד בניסן מקיצין בהן את המזבח ואף על גב דלשם תמידין נלקחו ולא לשם עולות נדבת צבור הואיל ולא חזו תו לציבור קרבי למאי דחזו משום דלב בית דין מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יקיצו בהן אלמא לפירושו לא מהני תנאי בית דין למיקרב תו לתמידין ואחר כך פירש לדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב בית דין מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה שאם לא הוצרכו יהיו לדמיהן שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום ויוציאום לחולין ויפלו דמיהן למותר תרומה ואחר כך יקחו אותן מתרומה חדשה ויוכשרו לתמידים ונראה כפירוש הערוך וזה לשונו סכין מושכתן למה שהן פירוש למה שהן אם תמידין אם מוספין סכין מושכתן להיות כן אבל טרם שמושכתן הסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוספין אלא תלויין ועומדין בתנאי לב בית דין שכך מתנה עליהן לב בית דין אף על פי שאמרו שהן תמידין אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך הסכין לשחיטת התמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה הסכין לשל מוסף הרי הוא מוסף וזה סייעתא לר' יוחנן [דאמר] שאם לא הוצרכו להן [אליבא דרבנן] נפדין תמימים שלא משכתן סכין לעולם והשתא להאי פירושא לא גרסינן תניא נמי הכי דמילתא דשמואל כרבנן אלא גרסי' תניא מודה ר' שמעון כו' וטעמא משום דבאין לכפר על [טומאת] מקדש וקדשיו כמתניתין דהתם ובברייתא חידש טפי ממתניתין והא דקתני שתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי דבעינן תרתי טומאת מקדש ומזבח החיצון ואף על גב דמשמע התם דאי לא משום גזירה הוי מקיצין בגופן אפי' במותר חטאות הפנימיות היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאות צבור לעולה ורבינו חננאל מפרש כפירוש הערוך וגריס התם תניא נמי הכי וקאי אמילתא דרבי יוחנן דאמר דלרבי שמעון מקיצין בהן בגופן הואיל ומעיקרא עולה והשתא עולה אבל לא במותר חטאת כו' ותימה אמאי נטר עד לסוף דלעיל הוה ליה לאתויי:
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל לְרַב פַּפָּא: וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶן? הָאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּמִידִין שֶׁלֹּא הוּצְרְכוּ לַצִּבּוּר,
Rav Yosef, son of Rav Shmuel, said to Rav Pappa: But does Rabbi Shimon accept the opinion that the court can make a non-verbal stipulation about communal offerings? Doesn’t Rav Idi bar Avin say that Rav Amram says that Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to animals designated as daily offerings