Back
Zevahim
Daf 39b״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר״ – זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, ״הַחַטָּאת״ – אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לּוֹ״.
“As he did with the bull” (Leviticus 4:20); this is a reference to the bull for an unwitting sin of the anointed priest,
RASHI
כאשר עשה (לדם) לפר לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר סירסו ודרשו אלא לפר קדריש:
זה פר כהן משיח האמור בפרשה העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה:
אלו שעירי עבודת כוכבים להביאן בדין פר העלם דבר ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך:
יכול שאני מרבה שעירי הרגלים וראשי חדשים להיות פנימים ונשרפין:
ת"ל כן יעשה לו לזה ולא לאחר:
TOSAFOT
ושעירי ראשי חדשים ואם תאמר והיאך יכול לרבותו והלא חטאת דראש חדש נאכל היה כדכתיב דרש דרש משה והנה שורף ויש לומר שעל זה הוא בא לדקדק דנידרוש משה מהכא שיהא בשריפה כפנימים:
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁמְּכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה, וּמוֹצִיא אֲנִי אֵלּוּ שֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה.
The Gemara asks: And what did you see to include these goats for an unwitting communal sin of idol worship and to exclude those goats sacrificed on the Festivals and the New Moons? The Gemara answers: After noting that the verse included some offerings and excluded others, one can say: I include these goats for an unwitting communal sin of idol worship, as they atone for the known transgression of a mitzva, i.e., idol worship, and therefore they are similar to the bull for an unwitting communal sin, which is brought for an erroneous ruling of the Sanhedrin with regard to a specific mitzva. And I exclude those goats sacrificed on the Festivals and the New Moons, as they do not atone for the known transgression of a mitzva, but rather they atone for the unwitting defilement of the Temple or its sacrificial foods.
RASHI
מרבה אני שעירי עבודת כוכבים לתורת פר העלם דבר:
שמכפרין על עבירת מצוה ידועה כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שהרי אין דומין לו בכפרתו שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.):
״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ, ״וְנִסְלַח״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן שִׁירַיִם.
The baraita resumes its interpretation of the verse. “And the priest shall make atonement”; this teaches that atonement is achieved even if the Elders did not place their hands
RASHI
וכפר וכפר מכל מקום:
אע"פ שלא סמכו עליו זקנים:
ונסלח אע"פ שלא נתן שירים ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא:
TOSAFOT
וכפר אע"פ שלא סמך אע"ג דלא מעכבא בעלמא הוה אמינא דמעכבא הכא כדפי' בקונטרס משום דועשה כאשר עשה עלייהו קאי ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל ולא דמי לסמיכה דהויא קודם עבודת הדם ושיריים נמי עבודת הדם נינהו ומעכבי לכמה תנאי:
ונסלח אע"פ שלא נתן שירים וא"ת תיפוק לי מהא דדרשינן בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) בפר כהן משיח ואת כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אין מעכבין וה"נ נדרוש ישפך דפר העלם ויש לומר דהני מילי בפר כהן משיח כדפרישית לקמן בקונטרס דדריש מדשינה בהילוך לשונו שבכל העבודות של כהן משיח כתיב ולקח והזה ונתן וכאן לא כתיב ושפך את דמו (על) [אל] יסוד אלא בסתם ישפך שינה במשמעו לנתקן אבל הכא בפר העלם לא שינה הכתוב דהא כתב נמי יתן להכי איצטריך ונסלח מדאיתקש פר כהן משיח לפר העלם לא מצי למילף התם דלא מעכבי כיון דשינה עליו הכתוב כדקאמרת התם ק"ו לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפילו לא הוה כתב אתי מק"ו וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות הא ילפינן קולות בסמוך אמין דלא חייץ. ברו"ך:
וּמָה רָאִיתָ לִפְסוֹל בְּהַזָּאוֹת וּלְהַכְשִׁיר בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם?
The Gemara again asks: And as the verse does not specify which aspects of the service are included and which are excluded, what did you see to disqualify the offering in the case of the seven sprinklings; how did you derive that the phrase “And he shall do…as he did” teaches that the seven sprinklings are indispensable? And what did you see to render the offering fit in the absence of placing hands on the head of the offering and pouring out the remainder of the blood on the base of the altar, based on the words “And the priest shall make atonement…and they shall be forgiven”?
אָמַרְתָּ, פּוֹסֵל בְּהַזָּאוֹת שֶׁמְּעַכְּבוֹת בְּכָל מָקוֹם, וּמַכְשִׁיר אֲנִי בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹת בְּכָל מָקוֹם.
The Gemara answers: You should say the following logical argument: I disqualify the offering in the absence of the seven sprinklings, as these seven sprinklings are indispensable in all cases, as will be explained (40a), and I render the offering fit in the absence of placing hands on the head of the offering and in the absence of the pouring of the remainder of the blood onto the base of the altar, as these are not indispensable in all cases, and therefore it is reasonable to conclude that they are not indispensable here either.
RASHI
שמעכבות בכל מקום כדמפרש לקמיה בפרה ובנגעים:
סמיכה לא מעכבת בעלמא כדאמרינן בפרק קמא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת וכו':
שפיכת שירים לא מעכבא בחטאת החיצונה לדברי הכל:
TOSAFOT
ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבין בכל מקום דלכל הפחות חטאות החיצונות מודו כולי עלמא דשירים לא מעכבי אבל להזאות לא אשכחן בשום מקום שלא יעכבו ולפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי קשה לההוא תנא מנא לן לפסול בהזאות ולהכשיר בשירים ושמא לא דריש ונסלח תדע דלמאן דאמר נמי שירים הפנימים מעכבי על כרחין בכל פנימים קאמר מדקאמר מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים כו' ולא קאמר מחלוקת בשירים דיוה"כ אבל בשאר פנימים לא מעכבי: