Back
Zevahim
Daf 38aמַאי לָאו אַפַּלְגֵּיהּ דְּמִזְבֵּחַ, כִּדְאָמְרִי אֱינָשֵׁי ״טְהַר טִיהֲרָא דְּיוֹמָא״? אֲמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא: לָא, אַגִּילּוּיֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״.
What, is it not referring to the middle
RASHI
מאי לאו אפלגיה דמזבח כנגד חצי גובהו ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה:
טיהרא צהרים:
לא אגילוייה דמזבח על גגו של מזבח שהיה מטהרו תחילה מדשן שעליו ומגלה את גגו ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה טהרו כדכתיב וטהרו:
TOSAFOT
מאי לאו אפלגיה דמזבח ואם כן מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה דמתחלה נתן אקרנות ואחר כך לחצי המזבח. תוספות. ורש"י מפרש בע"א:
וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם! שִׁירַיִם לָא מְעַכְּבִי.
The Gemara asks again: Is there not a case where some of the blood is presented above the red line and some of it is presented below? But there is the remainder of the blood, which is poured on the base of the altar even in the case of a sin offering, the main blood of which is placed on the upper portion of the altar. The Gemara answers: The pouring of the remainder of the blood on the base of the altar is not indispensable for atonement. Blood that is indispensable for atonement is in no instance presented half above the red line and half below it.
RASHI
והא איכא שירים שנשפכים ליסוד ועיקר המתנות למעלה:
שירים לא מעכבי כפרה ואנן בדמים המעכבים קאמרינן דלא מצינו חציין למעלה וחציין למטה:
וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם הַפְּנִימִים, דְּאִיכָּא דְּמַאן דְּאָמַר מְעַכְּבִי! בְּחַד מָקוֹם קָאָמְרִינַן.
The Gemara continues this line of questioning: But there is the remainder of the blood of the inner sin offerings, the main blood of which is sprinkled on the inner altar. The remainder of the blood of these offerings is poured on the base of the external altar, and there is one who says that this pouring of the blood is indispensable for atonement. The Gemara explains: When we said that there is no blood, half of which is presented above and half below, we said this with regard to one place, i.e., the same altar. The blood of inner sin offerings is sprinkled on the inner altar, while the remainder of that blood is poured on the base of the external altar. There is no case of blood, half of which is presented above and half of which is presented below on the same altar.
RASHI
דאיכא למ"ד מעכבי לקמן באיזהו מקומן (זבחים דף נב.) ועיקר המתנות בקרנות הפנימי דהיינו למעלה והשירים ביסוד מזבח החיצון דהיינו למטה:
בחד מקום במזבח אחד:
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁבְּחַטָּאת, וְאַחַת שֶׁבְּכָל הַזְּבָחִים – מַתִּירוֹת.
§ The mishna teaches that according to the opinion of Beit Shammai, in the case of a sin offering two placements facilitate atonement, while with regard to other offerings a single placement is sufficient. Beit Hillel disagree and say that even in the case of a sin offering one placement suffices after the fact. With regard to this issue, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Beit Shammai say that two placements in the case of a sin offering, and one placement in the case of other offerings, they render the offering permitted for eating since these actions facilitate atonement after the fact, despite the fact that blood was not placed on all four corners of the altar.
RASHI
שתי מתנות שבחטאת מתירות כל זמן שלא ניתן שתים לא הותרו אימורין להקטרה ולא הבשר לאכילה:
וּמְפַגְּלוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַחַת שֶׁבְּחַטָּאת, וְאַחַת שֶׁבְּכָל הַזְּבָחִים מַתֶּרֶת וּמְפַגֶּלֶת.
And similarly they render the offering piggul .
RASHI
ומפגלות אם נתן שתיהן במחשבת פיגול אבל אחת בשתיקה ואחת במחשבה לא פיגל שאין מפגלין בחצי מתיר:
מַתְקִיף לָהּ רַב אוֹשַׁעֲיָא: אִם כֵּן, לִיתְנְיֵיהּ גַּבֵּי קוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל!
Rav Oshaya objects to this: If so, let this halakha be taught in the fourth chapter of tractate Eduyyot alongside the other rare cases of Beit Shammai’s leniencies and Beit Hillel’s stringencies. According to Beit Hillel, a sin offering is piggul even if the priest intended to partake of it beyond its designated time even while performing a single placement, whereas Beit Shammai maintain that the offering is piggul only if he had this improper intent during two placements.
RASHI
לתנייה להך פלוגתא בעדיות גבי קולי בית שמאי שכולן נסדרו במשנת עדיות והא נמי קולי ב"ש הוא דלב"ש לא פיגל אלא אם כן חישב בשתיהן ולבית הלל פיגל באחת מהן:
TOSAFOT
וליתנייה גבי קולי בית שמאי פי' רש"י דסבר דשתי מתנות מפגלות ולא אחת דאין מפגלים בחצי מתיר וא"ת אימא מפגלות היינו באחת מהן ולבית הלל בראשונה דווקא ולכולהו מפגלין בחצי מתיר וא"כ אף בפיגול זימנין דהוי חומרא לב"ש אם נתן ראשונה כתיקנה ושניה חוץ לזמנה הוי פיגול ולב"ה אינו פיגול כדאמר במתני' וצ"ל מדקאמרי בית הלל ראשונה מפגלת מכלל דלב"ש לא מפגלא דהוה ליה למימר בראשונה ולא בשניה ותו י"ל דומיא דמתירות דהיינו דשתיהן דווקא הוי מפגלות וה"ר יצחק כתב דכן מוכח בתוספתא בהדיא א"ר אלעזר בן יעקב דבר זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל שתי מתנות שבחטאת מכשירות ומפגלות כיצד אחת שלא בזמנה ונשפך הדם פסול ואין בו כרת דברי ב"ש ובית הלל אומרים פיגול ויש בו כרת אלמא באחת אין בו פיגול לב"ש ומשמע משום דנשפך הדם ולא קרבו כל מתיריו אבל אם לא נשפך הדם ונתן השניה כתיקנה הוי פיגול דמפגלי' בחצי מתיר ולא כפי' רש"י ולבית הלל פיגל דקרבו כל מתיריו או שמא אפי' לא נשפך ונתן השני' כתיקנה נמי אילו פיגול לב"ש דאין מפגלין בחצי מתיר ונשפך דקתני משום בית הלל אשמועינן דהיינו קרבו כל מתיריו השתא ממה נפשך בין סברי בית שמאי מפגלין בחצי מתיר הוו לקולא אכתי קשיא לי למה תירץ כי איתשיל בהתירא איתשל אפי' כי איתשיל בפיגול הוי בית שמאי לחומרא היכא דלא נשפך ונתן ראשונה כתיקנה והשניה בפיגול דמפגלין בחצי מתיר וליכא למימר דנשפך דווקא הוי מקולי ב"ש דלמה ליה למימר בעדיות קולא דנשפך כיון דבלא נשפך הוי חומרא ויש לומר דהאי גוונא אינו שנוי לא במשנה ולא בברייתא בפירוש אבל לישנא דברייתא בנשפך הוי לקולא לבית שמאי לכך פריך ליתני' בעדיות:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כִּי אִיתְשִׁיל – לְהֶתֵּירָא אִיתְשִׁיל, דְּהָווּ לְהוּ בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא.
Rava said to Rav Oshaya: When this question was initially asked, and the Sages stated their opinions concerning the matter, it was asked with regard to the permission
RASHI
כי איתשיל משנה בבית המדרש תחילה ונחלקו עליה בית שמאי וב"ה:
להיתירא איתשיל לענין היתר הבשר והאימורין נשאלה שעמד השואל ושאל נתן מתנה אחת בחטאת ונשפך הדם הותרו האימורין והבשר או לא הותרו עמדו בית שמאי ופסלו עמדו ב"ה והכשירו דהוו להו ב"ש חומרא ומינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה אינה מפגלת:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאוֹת אֵינָן בָּאוֹת בַּלַּיְלָה, וּבָאוֹת לְאַחַר מִיתָה, וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ חַיָּיב.
§ Rabbi Yoḥanan says: Despite the fact that, according to the opinion of Beit Hillel, the last three placements in the case of a sin offering
RASHI
אמר רבי יוחנן שלש מתנות אחרות שבחטאת אין באות בלילה ואע"פ שאינן מעכבים ולאו זריקה גמורה היא מיהו דם נפסל בשקיעת החמה כדלקמן ואין מעלין לגבי מזבח לכתחילה:
באות לאחר מיתה אם נתן מתנה ראשונה ומתו בעליה כבר כפר בראשונה ואין שם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום חטאת שמתו בעליה:
אָמַר רַב פַּפָּא: יֵשׁ מֵהֶן כִּתְחִלָּתוֹ, וְיֵשׁ מֵהֶן כְּסוֹפוֹ;
Rav Pappa says: There are some respects in which the blood of the last three placements of a sin offering is treated like the blood presented at the outset,
RASHI
יש מהן כתחלתו יש מדברים שבתורת דמים שהשלש מתנות כמתנה ראשונה ויש דברים שהן בתורת שירי הדם:
חוּץ, וְלַיְלָה, זָרוּת, וּכְלִי שָׁרֵת, קֶרֶן, וְאֶצְבַּע, כִּיבּוּס, וְשִׁירַיִם – כִּתְחִלָּתָן.
Rav Pappa elaborates: With regard to liability for presenting blood outside the Temple, and concerning the prohibition against presenting blood at night, and with regard to the disqualification of a non-priest from presenting blood and his liability for death at the hand of Heaven if he presents blood in the Temple, and with regard to the requirement that the blood that is to be presented must first be placed in a service vessel, and that the blood must be placed on the corner of the altar, and that the placement must be performed with the priest’s finger, and concerning the obligation to launder
RASHI
חוץ הזורק אותן בחוץ חייב שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה ואסור ליתנן בלילה דנפסלו מלזרוק והא זריקה היא וזר חייב עליהן מיתה בפנים וטעונות כלי שרת ומתנה אצבע וכיבוס אם ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת טעון כיבוס כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו' כאילו ניתז קודם לכן אבל אם נתן כל מתנותיה ואח"כ ניתז מן השירים אין טעון כיבוס כדאמרינן בשמעתין אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה:
שירים חטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל אחד כולן נעשו שירים לישפך ליסוד אף הג' כוסות שירים שלהן כמו הראשונים:
וּבָאוֹת לְאַחַר מִיתָה, לָא שָׁרְיָא, וְלָא מְפַגְּלָא, וְלָא עַיְילָא לְגַוַּאי – כְּסוֹפָן.
But these last three placements may be performed after the death of the owner; and they do not render the offering permitted for eating, as that was already achieved by means of the first placement; nor do they render the offering piggul if during these placements the priest intended to eat or burn the offering beyond its designated time; and similarly, they are not governed by the halakha that if the blood enters inside the Sanctuary the sin offering is disqualified. With regard to all these matters the blood of the last three placements is treated like the blood presented at the end, i.e., like the remainder of the blood of a sin offering.
RASHI
מיתה באות לאחר מיתה כדאמר לעיל:
לא שריא בשר שכבר הותר:
ולא מפגלא אם נתן הראשונה בשתיקה והשלש במחשבה לא פיגל וכשר כדתנן במתני':
ולא עיילא אין להם תורת פסול כניסת פנים שאם נתן מתנה אחת בחוץ והכניס השאר להיכל לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים דכתיב לכפר בקודש (ויקרא ו׳:כ״ג) בראוי לכפרה הכתוב מדבר:
כסופן כשירים:
אֲמַר רַב פַּפָּא: מְנָא אָמִינָא לָהּ? דִּתְנַן: נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד – אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס, מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְּסוֹד – אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס; הָא מִן הָרָאוּי לַקֶּרֶן – טָעוּן כִּיבּוּס!
With regard to the obligation to launder a garment onto which the blood of a sin offering sprayed, Rav Pappa said: From where do I say that this halakha applies even to the blood of the last three placements? It is as we learned in a mishna (93a): If the blood of a sin offering sprayed directly from the neck
RASHI
מנא אמינא לה דטעונה כיבוס:
ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס כדאמרינן בפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צג.) אשר יזה בראוי להזאה יצא זה שלא נתקבל בכלי:
מן הקרן משנגע בקרן המזבח ניתז על הבגד:
או מן היסוד משנשפכו שירים ליסוד ניתז מן היסוד לבגד:
הא מן הראוי לקרן כל דהו ואפילו שלש מתנות שבחטאות טעון כיבוס:
וְלִיטַעֲמֵיךְ, מִן הַיְּסוֹד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס, הָא מִן הָרָאוּי לַיְּסוֹד טָעוּן כִּיבּוּס? ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ כְּתִיב, פְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר הוּזָּה!
The Gemara rejects this proof: But according to your reasoning, one can claim in the same manner that it is only blood that sprayed from the base of the altar that does not require laundering; but blood that is fit for the base of the altar, i.e., what remains of the blood after it has been placed on the corners, requires laundering. This is difficult, as it is written: “And when there will be sprinkled [ yizze ] of its blood upon any garment” (Leviticus 6:20). The future form of the word yizze serves to exclude this blood sprayed onto the garment from the corner of the altar, as it has already been sprinkled.
RASHI
הא מן הראוי ליסוד כגון שירי הדם הראויין לישפך ליסוד:
טעון כיבוס בתמיה:
הָא מַנִּי? רַבִּי נְחֶמְיָה; דִּתְנַן, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב.
The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya,
RASHI
הא מני ר' נחמיה היא כו' הא מילתא הש"ס קאמר לה ומסקנא דקושיין היא לאפוקי מדרב פפא כלומר מהא לא איריא טעמא דידך דהא רבי נחמיה היא דאפילו בשירים נמי טעון כיבוס:
שירי הדם אף של חטאות החיצונות שהקריבן בחוץ חייב אלמא דם קחשיב להו:
TOSAFOT
הגה"ה הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירים ולפירוש הקונטרס שנדחה סייעתא דרב פפא קשה דהוה ליה למימר אלא ולפום ריהטא שינויא הוא אליבא דרב פפא והיינו טעמא דכיון דאשכחן לרבי נחמיה דטעון כיבוס היכא דחייב בחוץ לרב פפא נמי כיון דחייב בחוץ בג' מתנות שבחטאת הוא הדין דטעון כיבוס דכיבוס וחיוב חוץ חדא מילתא היא דפשיטא שעל זה לא הוצרך ראייה ופריך אימר דשמעת ליה לר' נחמיה לענין העלאה כו' לענין כיבוס מי שמעת ליה ואם כן לא דייקינן הא מן הראוי ליסוד והוא הדין דלא תידוק הא מן הראוי לקרן ומשני אין והתניא כו' וכולה סוגיא לקיומי סייעתא דרב פפא עד לבסוף דמשני אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימים דנדחו דבריו (תוספות) ומיהו כל זה אמר רב פפא לקיים דבריו בחטאות הפנימיות ולהכי מחשבה מועלת בהן ומיירי בשירים כדמשמע לישנא דברייתא דנשפכים ליסוד ולא בשלש מתנות דכיון דאיירי בפנימיות כך שוה כמו מתנה ראשונה כיון דכל ארבע מעכבות לכולי עלמא ולא הוי קרי להו נשפכין ליסוד ובסיפא לא מצי לפלוגי בדמים החיצונים דרבי נחמיה היא דחייב בשיריהם בחוץ ואם כן לא מצי למיתני תלתא פטור:
הגה"ה ויש מפרש הא מני רבי נחמיה היא כו' ואתיא סיפא דהא מן הראוי ליסוד כמו רבי נחמיה ורישא דהא מן הראוי לקרן כרבנן ואשכחן כי האי גוונא בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דתנא ואפייתו בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלי להו בלינה וכן ברייתא דריש טבול יום (לקמן זבחים דף ק:) דיום שמועה כיום קבורה וכו'. ושקיל וטרי עד אלא כי תניא ההיא בשלש מתנות שבחטאת וגרס אלא בספרים מדוייקים והוי סייעתא דרב פפא מהך בתרייתא ולא מקמייתא ולפי שיטה זו יש ליישב כולה סוגיא ובקונטרס פירש כולה שמעתא בע"א:
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי נְחֶמְיָה לְעִנְיַן הַעֲלָאָה, מִידֵי דְּהָוֵי אַאֵיבָרִים וּפְדָרִים, לְעִנְיַן כִּיבּוּס מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אִין,
The Gemara challenges the proof even according to the opinion of Rabbi Neḥemya: Say that you heard that Rabbi Neḥemya ruled in this manner with regard to the offering up of the remainder of the blood outside the Temple, just as is the case with regard to limbs and fats. Even though the offering of the limbs and fats is not indispensable for atonement, one who offers them outside the Temple is liable. But did you also hear him say this with regard to laundering, that one must launder a garment sprayed with the remainder of the blood of a sin offering? The Gemara answers: Yes, we also heard Rabbi Neḥemya rule in this manner with regard to laundering.
RASHI
מידי דהוי אאיברים דלאו דמים נינהו המעלן בחוץ חייב משום דחזו לפנים: