Back
Zevahim
Daf 32bסְמִיכָה נַמִי כְּתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״! אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּיל יְדֵיהּ וְסָמֵיךְ. שְׁחִיטָה נַמִי, אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד סַכִּין אֲרוּכָּה וְשָׁחֵיט!
With regard to placing hands on the head of an offering as well, it is written: “Before the Lord.” The Gemara answers that it is possible, in a case where he inserts his hands into the Temple courtyard and places them
RASHI
מאי שנא סמיכה דבטהורים מדאורייתא:
דכתיב לפני ה' ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה בפנים ואין טמא נכנס לעזרה:
הָא מַנִּי – שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי הִיא. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳״ – וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה׳. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחָט – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳״, שׁוֹחֵט אֶת בֶּן הַבָּקָר יְהֵא לִפְנֵי ה׳.
The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Shimon HaTimni, who holds that the one who slaughters an offering must stand inside the Temple courtyard. This is as it is taught in a baraita , that when the verse states: “And he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:5),
אָמַר עוּלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָמֵא שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ וגו׳, מַקִּישׁ בִּיאָה לִנְגִיעָה, מַה נְּגִיעָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ נְגִיעָה, אַף בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה.
§ Apropos the question of whether partial entry into the Temple courtyard is considered entry, Ulla says that Reish Lakish says: A ritually impure individual who inserted his hand inside
RASHI
ואין השוחט לפני ה' שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה:
לפנים מן הנשחט לפנים מן הבהמה:
ה"ג שוחט את בן הבקר יהיה לפני ה':
אֵיתִיבֵיהּ רַב הוֹשַׁעֲיָא לְעוּלָּא: מְצוֹרָע שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְרָאָה קֶרִי בּוֹ בַּיּוֹם וְטָבַל,
Rav Hoshaya raised an objection to Ulla from that which was taught in a baraita : There is the case of a leper
RASHI
נגיעה סתם במקצת היא:
אָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם אַחֵר נִכְנָס – זֶה נִכְנָס, מוּטָב יָבוֹא עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת וְיִדְחֶה עֲשֵׂה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת.
The Sages said: Although any other individual who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed may not enter the Temple mount until nightfall, this one may enter. The reason is that it is better for a positive mitzva that has a punishment of karet , i.e., the bringing of the Paschal offering, to come and override a positive mitzva for which there is no liability to be punished with karet ,
RASHI
שחל שמיני שלו והיה לו היום ליכנס להר הבית לחלל שער נקנור שלא נתקדש להכניס ידיו לבהונות וראה קרי ובעל קרי אין נכנס להר הבית כדאמרי' באלו דברים (פסחים דף סז) זב וכל זב לרבות בעל קרי שמשתלח חוץ לשתי מחנות כדאמרינן התם:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דְּבַר תּוֹרָה אֲפִילּוּ עֲשֵׂה אֵין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה׳ לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה״. מַאי ״חָצֵר הַחֲדָשָׁה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁחִידְּשׁוּ בָּהּ דְּבָרִים (הַרְבֵּה), וְאָמְרוּ: טְבוּל יוֹם אַל יִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.
And Rabbi Yoḥanan says: By Torah law, there is not even a positive mitzva
RASHI
אע"פ שאין טבול יום אחר של טומאת קרי נכנס להר הבית דקסבר טבול יום דזב כזב דמי זה נכנס ומכניס ידיו לעזרה ליתן מדם האשם ומלוג השמן על בהונותיו כדי שיטהר לאכול פסחו לערב והוא ישלחנו לעזרה היום לשחוט ולזרוק עליו אבל הוא לא יכנס לעזרה (ושוחט בסכין ארוכה) דטבול יום שנכנס לעזרה בכרת כדאמרי' בהקומץ רבה (מנחות כז:):...
מוטב יבוא עשה של פסח:
שיש בו כרת וידחה עשה דשילוח טמאים מהר הבית שאין בו כרת שאין ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים:
TOSAFOT
ורבי יוחנן אמר דבר תורה אפי' עשה אין בו לפרושי ברייתא קאתי ולאו לאיפלוגי דר' יוחנן לאו תנא הוא כדמוכח בפ"ק דכתובות (דף ח.) גבי חתנים מן המנין ומשני רב תנא ופליג ואר' יוחנן לא משני הכי תדע דאי דאורייתא אם כן היה לנו לאסור מפתח הר הבית שכל זה מחנה לויה כדאיתא בסוף מכילתין (דף קטז:) ובהדיא תנן במס' כלים (פ"א מ"ח) עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם אבל בהר הבית ובחיל מותר ותני נמי בתמיד (דף כו.) דבא וישב לו אצל אחיו הכהנים ומיהו מתוך פירכות הללו מיתרצא פירכא קמייתא דאע"ג דר' יוחנן לאו תנא הוא דלמא סבר לה כמתני' דתמיד וכלים ולמאי דפירש בקונט' טעמא דברייתא דאין טבול יום של טומאת קרי נכנס להר הבית משום דקסבר טבול יום דזב כזב דמי ואמרינן פ' אלו דברים (פסחים סז:) זב וכל זב לרבות בעל קרי ור' יוחנן דאמר אפילו עשה אין בו משום דקסבר טבול יום דזב לאו כזב דמי אתי שפיר דפלוגתא דתנאי היא ואיכא למ"ד טבול יום דזב לאו כזב דמי ומיהו קשה דאי קסבר האי תנא טבול יום דזב כזב דמי אם כן איכא לאו דלא יטמאו את מחניהם ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ועוד קשה מדאמרינן פרק ג' מינין (נזיר דף מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ואי טבול יום אסור למחנה לויה למה לי קרא לרבות במחנה שכינה ומיהו מצי למימר משום כרת איצטריך דאיירי ביה קרא שאין ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים ועוד קשה דאי טעמא דרבי יוחנן משום דקסבר דטבול יום דזב לאו כזב דמי והא רבא אית ליה הך דרבי יוחנן בפסחים פרק האשה (דף צב.) ושמעינן ליה לרבא בכריתות פרק שני (דף י.) דמחוסר כיפורים דזב כזב דמי אלא ודאי הא דאמר דטבול יום דזב כזב דמי לאו לענין ביאת מקדש קאמר אלא לענין פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות כדפי' לעיל בריש פרק שני (זבחים דף יז:) בשם ה"ר חיים ומיהו סוגיא דנזיר (דף מה.) קשה למה שפי' דטבול יום שרי במחנה לויה דמשמע התם דאפי' נאמר דטבול יום דזב לאו כזב דמי אסור ליכנס למחנה לויה דקאמר התם מה אהל מועד מחוסר כיפורים לא עייל אף התם נמי במחנה לויה מחוסר כיפורים לא עייל ומקרא דריש התם דקתני התם בברייתא ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד לשער נקנור אימתי הוא בא בזמן שטבל ועשה הערב שמש ונראה דדווקא בטבול יום דזב שלש ראיות שהוא טבול יום ומחוסר כיפורים דאיכא תרתי קאסר במחנה לויה וכי מסיק התם אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפי' הכי כיון דמחוסר כיפורים לא עייל כלומר דאיכא תרתי ולאו מלשון זבח דריש דאם כן גבי נזיר דכתיב יביא שתי תורים וגו' הוה לן למידרש הכי כדאמר התם אבל טבול יום דזב בעל שתי ראיות ודבעל קרי שרי דלאו מחוסר כפרה והא דאמר הכא כשראה קרי בו ביום וטבל דנכנס אע"פ שהוא טבול יום וגם מחוסר כיפורים אין אלו שני הדברים על טומאה אחת אלא טבול יום משום קרי ומחוסר כפרה משום צרעתו ולפי' הקונטרס ניחא דנקט בברייתא וראה קרי ולא טמא שרץ ונבילה דטמא שרץ ואפילו טמא מת נכנסין להר הבית כדדרשינן בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף סז.) ובסוטה פרק היה נוטל (סוטה דף כ:) ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו אבל לפי מה שפירשתי דרבי יוחנן לא פליג אברייתא ולא אסור אלא מדרבנן כולהו טמאים נמי אסירי כדתנן בפ"ק דכלים החיל מקודש הימנו שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסין לשם וכל שכן בעזרת נשים כדתני התם שאין טבול יום נכנס לשם וכולהו טבול יום אפילו דטמאי מת דשרץ ונבילה [איירי] דאיירי ביה לעיל ונראה לפרש דלרבותא נקט וראה קרי דאף על גב דמשתלח חוץ לשתי מחנות התירו לו משום פסח:
שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה וא"ת מנלן שחידשו מטבול יום אימא שחידשו ממת עצמו או מטמא מת ויש לומר דמשמע דלא חידשו אלא על חצר וחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל ואילו מת וטמא מת מצינו דאסורין אפילו בחיל:
וְאִי אָמְרַתְּ בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה – הֵיכִי מְעַיֵּיל יְדֵיהּ בַּבְּהוֹנוֹת? אִידִי וְאִידִי עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת הוּא!
Rav Hoshaya concludes his objection: And if you say that partial entry into the courtyard is considered entry, how does the leper who immersed himself that day insert his hands into the courtyard so that his right thumb and big toe will become purified? In this situation, both this mitzva to eat of the Paschal offering and that mitzva for an impure person to not enter the courtyard are each a positive mitzva for which there is liability to be punished with karet , as someone who immersed himself that day who enters the Temple courtyard is liable to be punished with karet .
RASHI
אפי' עשה אין בו בהר הבית לגבי טבול יום דקסבר טבול יום דזב לאו כזב דמי:
נכח החצר החדשה הר הבית שחידשו בה בהלכותיה:
אֲמַר לֵיהּ: מִטּוּנָךְ, שָׁאנֵי מְצוֹרָע, הוֹאִיל וְהוּתַּר לְצָרַעֲתוֹ הוּתַּר לְקִירְיוֹ.
Ulla said to Rabbi Hoshaya: A proof to my opinion can be brought from your own burden, i.e., from the question you asked. A leper is different, as the Torah permitted him to insert his right thumb and big toe into the courtyard in order to become purified despite the fact that he has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, and since he was permitted to partially enter the courtyard for purification from his leprosy, he was also permitted with regard to his impurity due to his seminal emission. Nevertheless, a partial entry into the courtyard is in fact considered an entry.
RASHI
אידי ואידי עשה של כרת טבול יום לגבי עזרה בכרת הוא והא קא מעייל לעזרה שהרי אי אפשר להוציא דם האשם לחלל השער דמיפסל ביוצא:
TOSAFOT
א"ל מטונך פירוש ממשאך שבאת להכביד עלי אכביד עליך דאדרבה משם סייעתא לדברי דשאני מצורע וכו' מדנקט וראה קרי בו ביום משמע דווקא בו ביום דיצא בשעת היתר דצרעת ואיכא למימר מתוך שהותר לצרעתו הותר לקירויו אבל כד מאתמול לא ואי ביאה במקצת לא שמה ביאה אפי' מאתמול נמי והשתא אתי שפיר הא דאמר בפ"ק דיבמות (דף ח.) מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל (שלישי) [שמיני] שאינו מכניס ידיו שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא קרבן מנא ליה דמודה עולא אלא מדנקט בו ביום דייק דטעמא דעולא משום דהואיל והותר לצרעתו הותר לקיריו ובענין זה יש לפרש מטונך דפ' הזרוע והלחיים (חולין דף קלב.) דקאמר התם עולא יהיב מתנתא לכהנתא אלמא דקסבר עולא כהן ואפילו כהנת והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה ואמר ליה רבי מטונך אהרן ובניו כתובים בפרשה כלומר משם אכביד עליך שהיא ראייה לדברי מדלא שנה התנא חילוק זכרים מנקבות היכא דכתיב כהן סתם כגון גבי מתנות כהונה אלא גבי מנחה דכתיב אהרן ובניו שמע מינה היכא דכתיב כהן סתם לא שנא כהן ולא שנא כהנת ואם תאמר ואי מטעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו למה לי יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת בלאו הכי נמי ויש לומר דעל מחנה לויה שנכנס טבול יום שבבעל קרי הוצרך לומר עשה דפסח דבכרת דחי עשה וכו' דטבול יום אינו נכנס אי מן התורה אי טבול יום דזב כזב דמי אי מדרבנן מגזירת יהושפט והתם לא שייך למימר מתוך שהותר לצרעתו שהרי בשמיני קאי ואינו אלא מחוסר כפורים דלא נאסר מעולם במחנה לויה ומה שייך שם לומר שהותר אבל על מחנה שכינה שמכניס ידיו לבהונות והוא טבול יום של קרי על זה קאמר מתוך שהותר מחוסר כיפורים של מצורע דבעלמא אסור בעזרת שכינה והכא הותר הותר נמי לטבול יום דקרויו:
אֲמַר רַב יוֹסֵף, קָסָבַר עוּלָּא: רוּבָּן זָבִים וְנַעֲשׂוּ טְמֵאֵי מֵתִים, הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן – הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן.
Based on Ulla’s previous comment, Rav Yosef said: Ulla holds that if most of the Jewish people were zavim
RASHI
מטונך ממשאך שבאתה עלי להכביד אכביד עליך ממצורע השיבות שגזירת הכתוב היא אצלו שהותרה לו ביאה במקצת שהרי מחוסר כיפורים הוא והוא מכניס ידיו לבהונות:
הואיל והותרה ביאה מקצת לצרעתו:
הותרה אף לטבול יום של קרי שלו:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מִי דָּמֵי? טוּמְאָה אִישְׁתְּרַאי, זִיבָה לָא אִישְׁתְּרַאי!
Abaye said to him: Are the cases comparable? With regard to a leper who experienced a seminal emission, he was already permitted to partially enter the courtyard despite his initial impurity. There- fore, the subsequent impurity does not prohibit him from entering. By contrast, the zavim were originally prevented from sacrificing the Paschal offering. Therefore, even if he would be permitted to enter the courtyard despite becoming impure due to a corpse, he would not be permitted to enter due to the ziva that was previously present.
RASHI
אמר רב יוסף שמע מינה מדעולא דאמר הואיל ואישתרי להא אישתרי להא:
רובן של ציבור זבין בפסח ולא נדחית טומאת זיבה אצלן ונעשו טמאי מתים בו ביום הואיל והותרו לטומאת המת שנדחה אצלן הותרו לזיבתן:
אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר מָר: רוּבָּן טְמֵאֵי מֵתִים וְנַעֲשׂוּ זָבִים, הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן – הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
Furthermore, Abaye said to him: Perhaps this is what the Master is saying: If most of the Jewish people were initially ritually impure due to a corpse, and they subsequently became zavim , since they are permitted with regard to their impurity due to a corpse, they are permitted with regard to their ziva as well. Rav Yosef said to him: Yes, that was what I meant.
RASHI
טומאה אישתראי שבאה אחרונה זיבה ראשונה עומדת במקומה ולא דמי למצורע דהתם איכא למימר מיגו דקמייתא לא הוי אסירא ליה בתרייתא לא חמירא לך מקמייתא שהרי טמא היה ומותר אבל הכא כי הוה זיבה גרידתא הוו אסירי השתא דאיתוספא טומאה עלייהו אישתרו להו:
וְאַכַּתֵּי לָא דָּמֵי, מְצוֹרָע הֶיתֵּירָא הוּא, הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרֵי – אִישְׁתְּרֵי. טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא, לְהָא אִידְּחַאי, לְהָא לָא אִידְּחַאי!
The Gemara asks: But still, this is not comparable to the case of Ulla, since with regard to a leper, it is with total permission that he is allowed partial entry into the courtyard. And since it was permitted with regard to one impurity, it was permitted with regard to a second impurity. But the ritual impurity with regard to the sacrificing of the Paschal offering is only overridden,
RASHI
הואיל והותרו לטומאתן הקודמת אינן נאסרין מחמת האחרונה שהרי אף הראשונה טומאה של כרת היתה והיו מותרים היום:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא: מְצוֹרָע הֶיתֵּירָא הוּא, לְהָא אִישְׁתְּרַאי וּלְהָא לָא אִישְׁתְּרַאי. טוּמְאָה דְּחוּיָה הוּא, מַה לִּי חַד דִּחוּיָא מַה לִּי שְׁתֵּי דְחִיּוֹת.
Rava said to him: On the contrary, the opposite is more reasonable. With regard to a leper, it is with specific permission that he was allowed by the Torah to insert his right thumb and big toe into the courtyard in order to become purified despite his ritual impurity, which was not granted for other impurities. Therefore, perhaps only with regard to this impurity it is permitted, but with regard to that impurity, i.e., due to a seminal emission, it is not permitted. But with regard to ritual impurity, since it is overridden in the case of ritual impurity due to a corpse, what difference does it make to me if there is one impurity that is overridden,
RASHI
היתירא הואי בהיתר גמור גזרה עליו תורה ביאה במקצת: