Back
Zevahim
Daf 27bוּמִשְׁנָתֵינוּ כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר: לֹא יַאַסְפֶנּוּ.
And our mishna is in accordance with the statement of the one who says: He may not gather it up.
וְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: הַכֹּל מוֹדִין בַּנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה – שֶׁלֹּא יַאַסְפֶנּוּ, וְכָל שֶׁכֵּן בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, הוֹאִיל וְדָמִים הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה הֵן בָּאִין. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בַּנִּיתָּנִין לִפְנִים שֶׁנְּתָנָן בַּחוּץ, בַּחוּץ שֶׁנְּתָנָן לִפְנִים, שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַאַסְפֶנּוּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא יַאַסְפֶנּוּ.
And Rav Ḥisda says that Avimi says: Everyone concedes with regard to the blood that is to be placed below the red line that if one placed it above the red line he may not gather it up again. And all the more so with regard to the blood that is to be placed above the red line that one placed below the red line, since the blood placed above the red line will eventually run down the side of the altar and reach below the red line. They disagree only with regard to the blood that is to be placed inside the Sanctuary that one placed outside on the external altar, or blood that is to be placed outside that one placed inside, as Rabbi Yosei says: He may gather it up, as though it had spilled on the floor, and Rabbi Shimon says: He may not gather it up, because the blood was nevertheless placed on an altar.
RASHI
ורב חסדא אמר אבימי הכל מודים ר' יוסי ור"ש:
בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו דהואיל וניתן במזבח הראוי לו לא הוי כנשפך על הרצפה דקלטיה מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום אחר:
וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן למטה דקרובה היא למתנה גמורה שהרי דמים העליונים למטה הן שותתין ויורדין הלכך האי דם סופו לירד למטה היה ראוי וכי יהביה למטה קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור וליתנו למעלה:
שרבי יוסי אומר יאספנו דכיון דלמזבח זה לא היה ראוי לא קלטיה כלל:
ורבי שמעון אומר לא יאספנו שהרי לשם מזבח היה ראוי והרי בא לשום מזבח:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״זֹאת הִיא הָעוֹלָה״ – הֲרֵי אֵלּוּ מִיעוּטִין, פְּרָט לְנִשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים, אִם עָלְתָה – תֵּרֵד.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: We learn in a baraita as well that if the blood is misapplied on the altar it may not be gathered, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Yehuda says that the verse states: “This is the law of the burnt offering: It is that which goes up [ ha’ola ] on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2), from which it is derived that a disqualified offering that ascended upon the altar shall not descend from it. These terms, i.e., “this,” “it,” and “that,” are three terms of exclusion, which serve to exclude three cases of disqualified offerings from this halakha : An offering that was slaughtered at night,
RASHI
אף אנן נמי תנינא דאיתיה לדר' יוחנן דאמר דאיכא דאית ליה לא יאספנו ואע"ג דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לענין כפרה לענין אסיפה מיהו קלטיה מזבח:
זאת היא העולה הרי אלו ג' מעוטין לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו דלא ירדו דילפינן מעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה משעלה על מוקדה תהא שם כל הלילה לפיכך מיעט לך בו ג' [מעוטין למעט בו ג'] פסולין:
זאת היא מיעוטא זאת ולא אחרת היא הוי מיעוטא ה"א דהעולה הוי מיעוטא כלומר העולה המיוחדת ולא כולן:
פרט לנשפך דמה ולשנשחטה בלילה ושיצא דמה אבל שאר פסולין אם עלו לא ירדו ולקמן בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד:) מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר פסולין ומפיק הנך:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״עוֹלָה״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה כְּשֵׁרָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים, וְהַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ, וְהַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, וְהַנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה, וְהַנִּיתָּנִין בִּפְנִים שֶׁנְּתָנָן בַּחוּץ, וְהַנִּיתָּנִין בַּחוּץ שֶׁנְּתָנָן בִּפְנִים, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – מִנַּיִן?
Rabbi Shimon says: From the term “burnt offering [ ola ]” I have derived only that a fit burnt offering shall not descend. From where is it derived that the halakha includes an offering that was slaughtered at night, or one whose blood was spilled, or one whose blood emerged outside the curtains, or one that was left overnight, or one that left the courtyard, or one that became impure,
RASHI
אין לי אלא עולה כשרה תהא על מוקדה כל הלילה עד הבקר:
והלן שלן בשרה חוץ למזבח:
והיוצא שיצא בשרה:
והטמא ושנשחט ע"מ להקטיר חוץ לזמנו כו':...
מנין שכיון שעלו לא ירדו:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרַת הָעוֹלָה״ – רִיבָּה תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ.
The verse states: “The law of the burnt offering [ ha’ola ],” literally: That which goes up. The verse included under one law all items that ascend upon the altar, teaching that if they ascended the altar, they shall not descend.
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵיפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת״.
One might have thought that I should include even an animal that copulated with a person,
RASHI
רובע ונרבע על פי עד אחד שמותר להדיוט ואסור לגבוה ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפ' כל האסורין (תמורה דף כח.):
וכן מוקצה ונעבד וטריפה מוקצה שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים:
נעבד שהשתחוה לבהמה:
כלאים שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן (חולין דף לח:):
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ – שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקּוֹדֶשׁ, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ – שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקּוֹדֶשׁ.
The Gemara asks: And what did you see as the reason to include the former cases and to exclude the latter ones? The Gemara responds: I include these former cases, whose disqualification occurred in sanctity,
RASHI
מאי ראית אחד שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה מיעט:
אמרת ומעצמך מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש משבאו לעזרה נפסלו:
קָתָנֵי מִיהָא: הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה וּלְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, וְלָא פָּלֵיג רַבִּי יְהוּדָה, מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּקַלְטֵיהּ מִזְבֵּחַ? וּשְׁמַע מִינָּהּ: לֹא יַאַסְפֶנּוּ.
Rav Naḥman bar Yitzḥak continues: In any event, the baraita teaches that if one placed the blood that is to be placed below the red line above it, or if one placed the blood that is to be placed above the red line below it, the offering does not descend from the altar. And Rabbi Yehuda does not disagree, even though he holds that if the blood spilled on the ground the offering descends from the altar. What is the reason for this? Is it not because even if the blood was misapplied, the altar has absorbed
RASHI
קתני מיהת כו' ולא פליג רבי יהודה לשווינהו כנשפך על הרצפה ונימא ירדו כדאמר ר' יהודה פרט לנשפך דמה ואלמא לאו כנשפך דמה קחשיב ליה:
מאי טעמא לאו משום דקלטיה מזבח לקדושי ושמע מינה לענין אסיפה לא יאספנו והא ליכא למימר משום דקסבר שלא במקומו כמקומו דמי ומשום דכיפרה הוא דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני ליה ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה דאיכא למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו:
TOSAFOT
לאו משום דקלטיה מזבח וש"מ לא יאספנו פי' בקונטרס והא ליכא למימר משום דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ומשום דכיפרה הוא דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני לה וקשה דהא בסוף כל הפסולין (לקמן זבחים לו.) מסקינן דר' יהודה אית ליה שלא במקומו כמקומו דמי ונראה לפרש דהאי דקא"ר יהודה כמקומו דמי לא לענין דנתכפר אלא לענין מחשבה דווקא הוי כמקומו דכיון דמהניא הזריקה לענין דאם עלו לא ירדו מהניא נמי שלא לפסול במחשבה ולכך מיד לאלתר כשר ומיהו קשה דא"כ בתר דשני כמקומו דמי מאי קפריך התם מחישב ליתן הניתנין בחוץ בפנים ובפנים בחוץ הא התם נמי קלטי' מזבח דאם עלו לא ירדו וה"ר יוסף מפרש דהכי מייתי סייעתא מ"ט לאו משום דקלטיה מזבח דאפי' בפנים וחוץ קאמר רבי יהודה דקלטיה מזבח אע"ג דפני' ודחוץ לכ"ע לאו כמקומו ואפי' הכי קאמר רבי יהודה דקלטיה מזבח לענין דאם עלו לא ירדו הכי נמי קלטיה מזבח לענין דלא יאספנו ומיהו לא יתכן פי' זה למאי דפרישי' לעיל דמאן דאית ליה כמקומו דמי אפי' בפנים וחוץ קאמר מדפריך לר' יוחנן ואי שלא במקומו לאו כמקומו להוי כנשפך מן הכלי ויאספנו ולשמואל ולריש לקיש לא פריך (תוספות) ורבי חיים בה"ר מרדכי מפ' דמוכח מנתנו בחוץ שנתנו בפנים ולכולי עלמא לאו כמקומו דמי ואין זריקתו כלום לפי שנפסל מקודם שנכנס להיכל ונהי דאין תקנה באסיפה לפי שנפסל קודם הזריקה כ"ש דהוה לן למימר דהוי כנשפך הדם מן הכוס על הרצפה דאמר ר' יהודה תרד דכל זבח שלא נזרק כלל אם עלו אימורין ירדו לר' יהודה ואפי' הכי אמר דקלטיה המזבח לזריקתו ואמרינן לא ירדו ה"ה בניתנין למטה למעלה דאמר ר' יוחנן דלא כמקומו דמי ולא כיפר כלל דנימא דמהניא הזריקה וקלטיה מזבח שלא יאספנו עוד להועיל זריקה אחרת. ברו"ך ע"כ:
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְקַדֵּשׁ פְּסוּלִין.
§ Pursuant to the discussion of disqualified offerings that do not descend from the external altar, Rabbi Eliezer says: The inner altar,
RASHI
מקדש פסולין שאם עלו לא ירדו ואף על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון:
מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? תָּנֵינָא: הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים כו׳!
The Gemara asks: What is this statement teaching us? We already learn this in the above baraita : If one placed the blood that is to be placed inside the Sanctuary outside on the external altar, or if one placed the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside it, on the golden altar, the offering does not descend.
RASHI
תנינא הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו אבריהם ממזבח ולא פליג ר' יהודה מאי לאו דקלטיה פנימי לדם זה שניתנו עליו ואע"פ שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו׳:כ״ג) הוה ליה כנשפך דמה:
אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמִינָא: הָנֵי מִילֵּי – דָּם, דַּחֲזִי לֵיהּ, אֲבָל קוֹמֶץ דְּלָא חֲזִי לֵיהּ – אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara responds: If one were to learn the halakha only from there, I would say: This matter applies only to blood mistakenly placed on the golden altar, as it is fit to be placed on that altar in certain contexts, i.e., the blood of the bull and goat sin offerings on Yom Kippur; but with regard to a handful from a meal offering, which is not fit to be placed on the golden altar in any context, I will say that it is not sanctified when placed on it. Rabbi Eliezer therefore teaches us that even a handful from a meal offering does not descend from it.
RASHI
הני מילי דם שפסול הוא דמקדש הואיל וחזי ליה דם בעלמא כגון דמים הפנימיים:
אבל קומץ דלא חזי כלל דכתיב (שמות ל׳:ט׳) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה אימא אם עלה עליו ירד קמ"ל:
מֵיתִיבֵי: קְטֹרֶת זָרָה שֶׁעָלָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – תֵּרֵד, שֶׁאֵין לְךָ מְקַדֵּשׁ פְּסוּלִין אֶלָּא מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן בָּרָאוּי לוֹ; חִיצוֹן – אִין, פְּנִימִי – לָא!
The Gemara raises an objection from a baraita : If strange incense,
RASHI
קטרת זרה קטרת נדבה שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור שחרית וערבית:
שעלתה לגבי מזבח קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי:
בראוי לו לאפוקי קמצים שלא קידשו בכלי הכי מפרש לקמן בפרק המזבח (זבחים דף פג:):
תְּרֵיץ הָכִי: קְטֹרֶת זָרָה שֶׁעָלְתָה לַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן – תֵּרֵד, שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מְקַדֵּשׁ פְּסוּלִין אֶלָּא הָרָאוּי לוֹ, וְהַפְּנִימִי – בֵּין רָאוּי לוֹ בֵּין שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ. מַאי טַעְמָא? הַאי – רִצְפָּה, וְהַאי – כְּלִי שָׁרֵת.
The Gemara responds: Answer like this: The baraita means that if strange incense ascended onto the external altar, it shall descend, as the external altar sanctifies only disqualified offerings that are suited for it. But the inner altar sanctifies everything, whether it is suited for it or it is not suited for it. What is the reason for this? This, the external altar, is considered part of the floor, since it is fixed to the floor of the Temple, and that, the inner altar, is considered a service vessel with a higher level of sanctity.
RASHI
האי רצפה בבנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו בזה חמורה:
והאי כלי שרת ונמשח עם המשכן:
TOSAFOT
האי רצפה והאי כלי שרת ועדיף מכלי שרת דלא מקדשי פסולין ליקרב ומזבח מקדש:
מתני׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִזְרוֹק דָּמוֹ בַּחוּץ אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ בַּחוּץ, לְהַקְטִיר אֵימוּרָיו בַּחוּץ אוֹ מִקְצָת אֵימוּרָיו בַּחוּץ, לֶאֱכוֹל בְּשָׂרוֹ בַּחוּץ אוֹ כַּזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ בַּחוּץ, אוֹ לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה בַּחוּץ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
With regard to one who slaughters the offering with intent to sprinkle its blood outside
RASHI
מתני' את הזבח שלמים או שאר הנאכלין:
פסול ואין בו כרת והאוכלו ואפילו בחוץ אין ענוש כרת:
לאכול את בשרו למחר ליכא לאוקומה בשלמים אלא בתודה וחטאת ואשם דאילו בשלמים מחר זמנו הוא אבל לזרוק דמו או להקטיר אימוריו אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו:
לִזְרוֹק דָּמוֹ לְמָחָר, מִקְצָת דָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר אֵימוּרָיו לְמָחָר אוֹ מִקְצָת אֵימוּרָיו לְמָחָר, לֶאֱכוֹל בְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ כַּזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר, אוֹ לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה לְמָחָר – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
But if one had intent to sprinkle its blood the next day
RASHI
פיגול וחייבין עליו כרת האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת ובגמרא יליף לה:
גמ׳ סַבְרוּהּ: עוֹר אַלְיָה
The students assumed that the skin of the tail