Back
Zevahim
Daf 25bוְרִידִין לְתוֹךְ הַכְּלִי. אִיתְּמַר נַמִי, אָמַר רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְרִידִין צָרִיךְ שֶׁיִּרְאוּ אֲוִיר כְּלִי.
the veins of the offering into the vessel,
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הָיָה מְקַבֵּל, וְנִפְחֲתוּ שׁוּלֵי מִזְרָק עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ דָּם לַאֲוִיר, מַהוּ? אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ כְּמוּנָּח דָּמֵי, אוֹ לֹא כְּמוּנָּח דָּמֵי?
§ Rabbi Asi raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: If the priest was collecting the blood, and the bottom of the bowl
RASHI
שולי מזרק קרקעיתו פיני"ו בלע"ז:
עד שלא הגיע דם לאויר מזרק לבין דופני מזרק בעוד הדם למעלה מהן ומיהו על כנגד אוירו הן דהא ורידין רואים אויר כלי [בעינן]:
אויר שאין סופו לנוח כגון האי שעתידים שוליו ליפול עד שלא ינוח דם לתוכו כמונח דמי והוה ליה כמי שנתקבל ונשפך דכשר לאוספו או לא כמונח דמי והוה ליה כנשפך מן הצואר לרצפה דפסול וכשהגיע דם לאויר דופנותיו עד שלא נפחתו שוליו לא מיבעיא ליה דמשנכנס לתוכן הויא קבלה:
אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: חָבִית שֶׁמּוּנַּחַת תַּחַת הַזִּינּוּק – מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּסוּלִין; צֵירֵף פִּיהָ לַזִּינּוּק, מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ – פְּסוּלִין, וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ – כְּשֵׁירִין.
Rabbi Yoḥanan said to him: You learned the answer in a baraita : With regard to a barrel that is placed
RASHI
חבית שמונח תחת הזינוק צנור המקלח מים מהר זקוף והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת:
מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין כלומר שלא יתן כלי לתוך אוירה ויאחזנו בידו לקבל בו הקילוח לקידוש ואף לא חוצה לה למעלה מאוגניה כנגד אוירה דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחים בתוכה ופסק לה חיותייהו ואנן מים חיים אל כלי בעינן לקדוש אלמא אויר כמונח דמי ולקמיה פריך האי אויר שסופו לנוח הוא:
צירף פיה לזינוק שאין אויר מפסיק בין פיה לזינוק:
שבתוכה כלומר שבאו לתוך אויר דופנותיה פסולים:
שבחוצה לה אע"פ שכנגד אוירה כשירין שעדיין לא פירשו מן הצינור ואפי' אויר אין כאן:
הַאי מַאי? בָּעֵי מִינֵּיהּ אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ, וְקָא פָּשַׁט לֵיהּ אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ!
The Gemara rejects this: What is this comparison? Rabbi Asi raises a dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a case where an item enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside, and Rabbi Yoḥanan resolves the dilemma by citing a case where the item enters the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside.
RASHI
וקא פשיט ליה אויר שסופו לנוח הוא כגון הא דקתני רישא שבחוצה לה פסולין דילמא האי דחשיב ליה כמונח משום דראוי היה לנוח שהרי חבית זו שלימה וראוי היה לנוח אי לא שבא זה וקלט אבל נפחתו שולי מזרק לא היה עתיד ראוי לנוח:
תַּרְתֵּי קָא בָּעֵי מִינֵּיהּ, אִם תִּימְצֵי לוֹמַר: אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי, אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ מַאי?
The Gemara responds: Rabbi Asi raises two dilemmas before Rabbi Yoḥanan: First, what is the halakha with regard to an item that will not come to rest in the vessel? Second, if you say that an item that enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside is not considered as though it settled inside the vessel, what is the halakha with regard to an item that entered the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside?
רַב יוֹסֵף מַתְנֵי הָכִי. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ, וּפְשַׁט לֵיהּ חָבִית.
The Gemara notes: Rav Yosef teaches the exchange in this manner, i.e., as recounted. Rav Kahana teaches it as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, asking whether the water in its airspace is fit to be used for the water of purification, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the baraita mentioning a barrel, with which he was unfamiliar.
RASHI
תרתי בעא מיניה ופשט ליה חדא מינייהו:
חבית בעא מיניה לא הוה שמיעא ליה הא מתניתין ובעא מיניה חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבחוצה כנגד אוירה מהו לקלוט אותן למי חטאת ופשט ליה מהא מתני' דפסולין:
רַבָּה מַתְנֵי: חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ, וּפְשַׁט לֵיהּ מִזְרָק, אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּמִזְרָק שֶׁאִי אֶיפְשָׁר לוֹ בְּלֹא זִינּוּק?
Rabba teaches the exchange as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the halakha concerning a bowl used to collect the blood in the Temple, saying: Do you not concede with regard to the bowl that it is impossible to collect the blood in it without a stream of blood flowing through the air from animal’s neck? If the air above the bowl is not considered part of the bowl, the blood would be considered to have entered the bowl from the air above rather than directly from the animal’s neck, and all collected blood would be unfit. Therefore, the airspace must be considered part of the bowl, and the same holds for the barrel with regard to the water of purification.
RASHI
ופשט ליה מזרק צא ולמד מקבלת דם:
אי אתה מודה במזרק שאי איפשר לו בלא זינוק כששוחט על אויר הכלי אין הדם שותת במקומו אלא מקלח לרוחב הכלי עד להלן ואי אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר הוא בא ולא מן הפר והתורה אמרה דם מהפר יקבלנו וגבי חבית נמי אויר שסופו לנוח הוא וכמונח דמי ופסולין:
תְּנַן הָתָם: נָתַן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לְחָבִית – פְּסוּלִין, עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹזִים – כְּשֵׁירָה. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה – פְּסוּלִין, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה – כְּשֵׁירִין.
The Gemara adds: We learned in a mishna elsewhere ( Para 6:4) with regard to sanctifying the water of purification: If one placed his hand
RASHI
נתן ידו או רגלו קילוח היורד מהר מעוקם שמשפע ועולה ואין הקילוח יורד לחבית ונתן ידו למעלה מראש הצנור [לעשות כעין מרזב] כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש:
וכן עלי ירקות הראויין לאכילה ומקבלין טומאה:
פסולין [המים] כדיליף לקמיה:
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבָּא: אָמַר קְרָא ״אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר״, הֲוָיָיתָן עַל יְדֵי טָהֳרָה תְּהֵא.
The Gemara asks: From where are these matters derived? As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei bar Abba: The verse states: “Nevertheless a fountain or a cistern wherein is a gathering of water shall be pure” (Leviticus 11:36). The verse indicates that their being must be by way of purity, i.e., the gathering of the water must not be accomplished by way of items susceptible to impurity.
RASHI
הוייתן של מים המטהרים ע"י טהרה תהא כשאתה מהווה אותם להיות מקוה או קדוש הוי מהווה אותם על ידי דבר שאין מקבל טומאה:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֹאת אוֹמֶרֶת אֲוִיר כְּלִי כִּכְלִי דָּמֵי.
Rabbi Ḥiyya says that Rabbi Yoḥanan says: Since this mishna states that water that flows over one’s hand through the air into the barrel is disqualified, that is to say that the airspace above a vessel is considered as though it were part of the vessel itself. If it were not, the water would not be considered to have flowed directly from the hand to the vessel, but rather from the air above the vessel. Since air is not susceptible to impurity, the water would not be disqualified.
RASHI
זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי מדקתני נתן ידו כו' פסל דהא אין המים שותתין מידו לכלי בשתיתה אלא בהעברה כשיוצאין מידו מקלחין להם על פני רחב פי החבית ואפי' הכי פסול אלמא משיצאו מידו לקלח על פני אויר הוה ליה כאילו שתתו מידו לכלי שהרי ידו על כנגד שפת הכלי מונחת ומשיצאו מידו מקלחים באו כנגד אוירו דאי לאו ככלי דמי אמאי פסול הלא מן האויר באין לו והוה ליה כנותן ידו בצינור משוך מן הקילוח עשר אמות:
TOSAFOT
זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי מהכא הוה מצי למיפשט לעיל וצ"ע פרק המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פז:) גבי אויר כבש ככבש דמי:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: וְדִילְמָא בְּשׁוֹתֵת? אֲמַר לֵיהּ: תְּרָדָא, ״כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לְחָבִית״ תְּנַן!
Rabbi Zeira said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: But perhaps the mishna is referring to a case where the water flows weakly straight from the hand into the vessel itself, since the hand is situated directly on the edge of the vessel, with no air separating them? Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Imbecile, we learned in the mishna: In order to allow flowing water to pass through them to the barrel. This indicates that the water is traveling in a stream and will pass through the air before reaching the barrel.
RASHI
דילמא בשותת מידו לכלי ולא באו מן האויר:
תרדא שוטה בהול:
שיעברו תנן והעברה בקילוח משמע:
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק נִישְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, דִּתְנַן: הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁקִּילְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹזִין – שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹהָלְיָיא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִכְשִׁירוּ.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This mishna concerning the barrel was taught from the testimony of Rabbi Tzadok, as we learned in a mishna ( Eduyyot 7:4): Rabbi Tzadok testified with regard to rivulets that one diverted by way of a pipe made with leaves of nuts
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי: הַצּוֹרֵם אֹזֶן הַפָּר וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ – פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר״, פָּר שֶׁהָיָה כְּבָר.
§ Rabbi Zeira says that Rabbi Yehuda HaNasi says: In the case of one who slits the ear of the bull
RASHI
הצורם אקרני"ר דהוי מום דתנן (בבכורות דף לז.) נפגמה אזנו גבי מום:
ואחר כך קיבל דמו דהוה ביה מום בין שחיטה לקבלה:
שהיה כבר צריך שיהא שלם בשעת קבלה כבשעת שחיטה:
אַשְׁכַּחַן קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, קֳדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן?
The Gemara asks: We found a source for this halakha with regard to offerings of the most sacred order, since the verse is referring to such an offering; from where do we derive that the same holds for offerings of lesser sanctity?
RASHI
אשכחן קדשי קדשים דהאי בפר (העלם דבר של צבור) כתיב:
TOSAFOT
קדשים קלים מנין ותימה דלעיל גבי מדם הפר [ולא מדם העור] לא קאמר קדשים קלים מנין ויש לומר דכיון דגלי הכא ה"ה התם:
אָמַר רָבָא: תַּנְיָא, ״שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה״ – שֶׁיְּהֵא תָּמִים וּבֶן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה; בְּקַבָּלָה, בְּהוֹלָכָה, בִּזְרִיקָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה״ – כָּל הֲוָייוֹתָיו לֹא יִהְיוּ אֶלָּא תָּם וּבֶן שָׁנָה.
Rava says: It is taught in a baraita with regard to the Paschal offering, an offering of lesser sanctity: The verse states: “A lamb without blemish, a male of the first year it shall be for you” (Exodus 12:5), indicating that it shall be unblemished and in its first year at the time of slaughter.
RASHI
בשעת שחיטה דכתיב (שמות י״ב:ד׳) תכוסו על השה דהיינו שחיטה וסמיך ליה שה תמים וגו':
אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כַּזַּיִת בָּשָׂר אוֹ כַּזַּיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם!
Abaye raised an objection to this from a baraita : Rabbi Yehoshua says: With regard to any of the types of offerings that are mentioned in the Torah from which there remains either an olive-bulk
RASHI
שנשתייר מהן בשעת זריקה אם נטמא כל הבשר והחלב או שאבד לא יזרוק רבי יהושע לטעמיה דדריש ועשית עולותיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם במנחות (דף נו) קתני מיהא זורק ואין לך בעל מום גדול מזה קשיא לרבא דאמר בעינן תם בשעת זריקה אבל לרבי זירא לא קשיא דהא לא בעי תם אלא בשחיטה וקבלה:
תַּרְגּוּמָא אַבֶּן שָׁנָה.
The Gemara responds: Interpret
RASHI
תרגומה אבן שנה אביי אמר ליה לרבא תרגמה אבן שנה למתניתך דבעי כל הוויותיו בשעת שחיטה אבן שנה קאי דסליק מיניה בן שנה יהיה כל הווייתו יהיה בן שנה אבל אם נכנס בשנה שניה בין שחיטה לזריקה פסול דשעות פוסלות בקדשים כדפירש ואזיל אבל תם לא תילף מיניה דהאי יהיה לאו אתמים קאי וקבלה בקדשים קלים בתמימות הואיל וגלי בקדשי קדשים גלי:
וּמִי אִיכָּא מִידֵי דְּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה בֶּן שָׁנָה, בִּשְׁעַת הוֹלָכָה וּזְרִיקָה בֶּן שְׁתַּיִם?
The Gemara challenges this: But is there any case where the animal is in its first year at the time of slaughter, but at the time of conveying the blood to the altar and sprinkling the blood it is in its second year?
אָמַר רָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת שָׁעוֹת פּוֹסְלוֹת בָּקֳדָשִׁים.
Rava says: That is to say that hours disqualify sacrificial animals,
RASHI
שעות פוסלות בקדשים דשנה האמורה בקדשים קיימא לן בפרק יוצא דופן במסכת נדה (דף מז:) דאין מונין לה מתשרי כשאר ראשי שנים אלא מיום שנולד מעת לעת לשנה הבאה וילפינן לה מקרא דכתיב בהו בן שנתו שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם ואשמעינן הכא דלא תימא מיום ליום הוא דבעינן ולא משעה לשעה אלא אף משעה לשעה שאם נולד בניסן בי"ד ובט' שעות ושחטו לשנה הבאה בי"ד בניסן בט' שעות אסור לזרוק דמו בעשירית שכבר עברה שנתו:
אָמַר רַבִּי אַמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ, חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט – כְּשֵׁירָה.
§ Rabbi Ami says that Rabbi Elazar says: In a case where the animal is standing inside the Temple courtyard but its legs are planted outside it, if one severed its legs and thereafter slaughtered it, the offering is fit, since all the blood collected in the bowl is from the portion of the animal standing in the courtyard.
RASHI
הוא בפנים בעזרה:
חתך רגליה ואחר כך שחט כשרה שלא נתערב דם פסול יוצא עם דם שבמזרק שנתקבל בו הדם ולקמיה פריך הא שויה בעלת מום: