Back
Zevahim
Daf 20bבִּשְׁלָמָא לְאַבַּיֵי דְּמוֹקֵים לָהּ כְּרַבִּי, וּמוֹדֵי רַבִּי דְּמִקְּרוֹת הַגֶּבֶר עַד צַפְרָא לָא פָּסְלָה לִינָה, הָא מַנִּי? רַבִּי הִיא.
Assuming that these priests had all been serving in the Temple through the night, one can ask: Granted, according to Abaye, who interprets the statement of Rabbi Yoḥanan in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi concedes that during the period from the rooster’s crow before dawn until morning, being left overnight does not disqualify sanctification, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that although they served through the night, the previous day’s sanctification was disqualified and they must sanctify their hands and feet again in the morning, but they may do so before dawn.
RASHI
בשלמא לאביי דמוקי לה להא דר' יוחנן כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה בקידוש הא מני נמי דקתני דקידוש זה לא יפסל בעמוד השחר אבל קידוש הלילה יפסל רבי היא:
אֶלָּא לְרָבָא, דְּמוֹקֵים לָהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָל לְרַבִּי – מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר עַד צַפְרָא פָּסְלָה לִינָה, הָא מַנִּי? אִי רַבִּי – פָּסְלָה לִינָה, אִי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – הָא אָמַר: אֲפִילּוּ מִיכָּן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ!
But according to Rava, who interprets the statement in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, but who holds that according to Rabbi Yehuda HaNasi, during the period from the rooster’s crow until morning being left overnight disqualifies sanctification, in accordance with whose opinion is this mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, then the priests’ sanctification described therein is useless, since being left overnight disqualifies it at dawn. And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, doesn’t he say that even if the priest continues to perform rites for the next ten days, he does not need to sanctify his hands and feet again? If so, since the priests were serving throughout the night, they should not require sanctification.
RASHI
אלא לרבא כו' הא מני שמצריכין קידוש על קידוש ומתיר קידוש השני בקרות הגבר:
אי רבי הא אמר פסלה לינה אף בזה שבקרות הגבר:
ואי ר' אלעזר אף הראשון לא יפסל ושני זה למה:
לְעוֹלָם כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּכָהֲנֵי חֲדַתֵי.
The Gemara responds: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and here we are dealing with new priests, who did not serve in the Temple that night. Since they are beginning their service now, they must sanctify their hands and feet.
RASHI
בכהני חדתי שלא שימשו בלילה ולא היו רחוצי ידים ורגלים:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: יְצִיאָה מַהוּ שֶׁתּוֹעִיל בְּקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר לִינָה לָא פָּסְלָה – דְּלָא פָּרֵישׁ, אֲבָל יְצִיאָה דְּפָרֵישׁ – אַסּוּחֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ, אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן דִּבְיָדוֹ לַחֲזוֹר – לָא מַסַּח?
§ A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to leaving the Temple? Is it effective to disqualify sanctification of the hands and feet such that the priest must sanctify them again when he reenters the Temple? The Gemara elaborates: If you say that being left overnight does not disqualify it, perhaps that is only because he does not separate
RASHI
יציאה חוץ לעזרה מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקדשו בכלי שרת שאם יצאו נפסלין ביוצא:
דלא פריש לא נבדל מעבודה:
תָּא שְׁמַע: קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִטְמְאוּ – מַטְבִּילָן, וְאֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ. יָצְאוּ – הֲרֵי הֵן בִּקְדוּשָּׁתָן.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : If a priest sanctified his hands and feet and his hands then became impure,
RASHI
ונטמאו הידים בדבר שאין טומאתו מן התורה שיטמא גופו אלא בפיגול או בנותר ששנינו בפסחי' (דף קכ:) שמטמאים את הידים:
מטבילין את הידים לבדן:
יָצְאוּ יָדָיו לָא קָמִיבָּעֲיָא לָן, כִּי קָמִיבָּעֲיָא לָן יָצָא כָּל גּוּפוֹ, מַאי?
The Gemara responds: We do not raise the dilemma with regard to a case where only his hands left the Temple. In such a case, he certainly does not need to sanctify them again. When we raise the dilemma, it is with regard to a case where his entire body left the Temple; what is the halakha in such a case?
RASHI
יצאו ידיו שהושיטן לחוץ:
תָּא שְׁמַע: שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים. קִידֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּחוּץ, אוֹ בִּכְלִי חוֹל בִּפְנִים, אוֹ שֶׁטָּבַל בְּמֵי מְעָרָה וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. טַעְמָא, דְּקִידֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּחוּץ, הָא קִידֵּשׁ בִּפְנִים וְיָצָא – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה.
The Gemara suggests: Come and hear another proof from a baraita : One whose hands and feet are not washed must sanctify them with a service vessel inside
RASHI
מקדש בכלי שרת או כיור או כלי שרת אחר דמרבינן לקמן בשמעתין כל כלי שרת לקידוש:
בפנים שהרי הוקבעו לו מקום בעזרה דכתיב ונתת את הכיור וגו' והתם כתיב ורחצו ממנו:
או שטבל במי מערה שהן כשרין לטבילה וה"ה למים חיים אלא שרוב טבילות במים מכונסין:
עבודתו פסולה ולא אמרי' טבילה דבר חשוב הוא ומהני' ליה במקום קידוש:
הא קידש בפנים ויצא כשרין דאי ס"ד פסולה השתא קידש בפנים ויצא פסולה קידש בחוץ מיבעיא וכי יש יציאה גדולה מזו:
דִּלְמָא קִידֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּחוּץ הֵיכִי דָּמֵי – כְּגוֹן דְּאַפֵּיק יָדָיו לְבָר וְקִידֵּשׁ; הָא קִידֵּשׁ בִּפְנִים וְיָצָא, דְּאַפֵּיק יְדֵיהּ לְבָר – כְּשֵׁירָה. אֲבָל יָצָא כָּל גּוּפוֹ תִּיבָּעֵי לָךְ!
The Gemara responds: Perhaps one can say: What are the circumstances of the case where one sanctified them with a service vessel outside? It is a case where he removed only his hands and placed them outside the Temple and sanctified them there. Consequently, one can infer only that if he sanctified them inside and then left, i.e., specifically where he removed only his hand and placed it outside, his service is valid. But with regard to a case where his entire body left the Temple, you should raise the dilemma.
RASHI
ומשני דילמא קידש בחוץ דאיצטריך ליה לתנא למיתני דפסולה:
כגון דאפיק ידיה לבר וגופיה בפנים וקידש דאילו קידש בפנים והוציא ידיו תניא לעיל הרי הן בקדושתן אבל יצא גופו לא תידוק מינה:
אֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד לְרַב פַּפָּא: תָּא שְׁמַע, יָצָא חוּץ לִמְחִיצַּת חוֹמַת הָעֲזָרָה, אִם לִשְׁהוֹת – טָעוּן טְבִילָה, אִם לְפִי שָׁעָה – טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם!
Rav Zevid said to Rav Pappa: Come and hear a proof from another baraita : In a case where a priest left the boundary of the wall of the Temple courtyard,
RASHI
אם להשהות טעון טבילה קס"ד משום היסח הדעת:
אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁיָּצָא לְהָסֵךְ רַגְלָיו וּלְהַטִּיל מַיִם.
Rav Pappa said to him: Here we are dealing with a case where the priest left the Temple to cover his legs, a euphemism for defecating, or to urinate. It is only for this reason that he must sanctify his hands and feet when reentering the Temple.
RASHI
הכא במאי עסקינן דקתני אם לשהות טעון טבילה:
שיצא להסך רגליו לגדולים ודכוותיה סיפא דקתני אם לפי שעה טעון קידוש שיצא להטיל מים דאמרינן בסדר יומא (דף ל.) מצוה לשפשף בידו ניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה לפיכך צריך לקדש ידיו ורגליו:
TOSAFOT
יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים פירש בקונטרס כדרך שפוסלת בכל הקדשים שקדשו בכלי שאם יצאו נפסלין ביוצא ואי אפשר לומר כן אלא כדמפרש טעמא משום דכיון דפריש אסוחי מסח דעתיה מיניה דמשום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא במידי שלא נעשה בו עבודה עדיין כדמוכח בפ"ק דמנחות (דף ט.) ובפ' התודה (מנחות דף עח) דאמר בללה חוץ לחומת העזרה רבי יוחנן אמר פסולה וריש לקיש אמר כשרה אלמא לרבי יוחנן לא פסיל אלא משום (דס"ד דמאן דלא פסיל בלינה לא פסיל בה הסח הדעת ומאן דפסיל פסיל בהאי והני כהני הוו להו הסח הדעת שהיו ישנים בבית המוקד. הג"ה) עבודה בחוץ אבל משום יציאה לא [וכן משמע] בפרק התכלת (מנחות מז.) גבי שתי הלחם דלא קדוש ליפסל ביוצא אלא בשחיטת הזבח אע"ג דכבר נתקדש בכלי דרבי סבירא ליה דתנור מקדש בפרק רבי ישמעאל (מנחות עב:) ומיהו יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאין עם הזבח לא מיפסלי בלינה כי אם בשחיטת הזבח כדאמר זעירי בפרק התודה (מנחות עט.) ואילו באין בפני עצמן תנן קדשו בכלי נפסלין בלינה ויש עוד ראיה מהא דתנן במעילה פרק ב' (דף ט.) גבי מנחות ושתי הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל במחוסר כיפורים ובלינה אבל יוצא לא קתני ואע"ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני יוצא אגב אחרים לא תני אגב שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות והא דאמר בפרק כל שעה (פסחים לו.) גבי לישה דמנחות נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא נקט שדרך לעשותם במקום זריזין והא דאמר פרק המזבח מקדש (לקמן זבחים פח.) כלי שרת אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל היינו בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה אבל לא ביוצא וצ"ע מה שפירש בקונטרס פ' שתי מדות (מנחות פז:) גבי שלחן אבל מקדשין ליפסל בלינה וביוצא ולקמן בסוף המזבח מקדש (זבחים דף פח.) פירש בקונט' אבל מקדשין ליפסל ביוצא אם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום והא דאמר פרק שתי הלחם (מנחות צה:) [א' שתי הלחם וא'] לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות סג.) דריש ר"ש תנור תנור שתי פעמים שתהא אפייתן בתנור ושיהא הקדשן בתנור ופריך והתנן ר"ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשירות בבית פאגי לאו משום דאי נתקדשה הוה מיפסלא ביוצא אלא משום דדבר מכוער להוציא לחוץ לאחר שנתקדשה ואם תאמר וכיון דבקדושת כלי לא מיפסלא ביוצא מנחת כהנים וחביתי כ"ג דלית בהו קמיצה אימתי מיפסלי ביוצא ושמא באותן מועיל קידוש כלי ומהאי טעמא יתכן פי' הקונט' דהכא:
הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לָהּ: כָּל הַמֵּיסֵךְ רַגְלָיו – טָעוּן טְבִילָה, וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם – טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם! תָּנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ.
The Gemara challenges: But the mishna ( Yoma 28a) already teaches it explicitly: Anyone who covers his legs
RASHI
בהדיא קתני לה בסיפא דההיא:
תָּא שְׁמַע: פָּרָה, רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר: מְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים וְיוֹצֵא, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בַּחוּץ, וַאֲפִילּוּ בִּכְלִי חוֹל, וַאֲפִילּוּ בִּמְקֵידָה שֶׁל חֶרֶס.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following dispute: With regard to the priest who performs the service of the red heifer, which takes place outside the Temple, Rabbi Ḥiyya bar Yosef says: In preparation, he must sanctify his hands and feet with a service vessel inside the Temple, as he must before any other service, and afterward he leaves the Temple to perform the service. And Rabbi Yoḥanan says: He may sanctify his hands even outside of the Temple, and even with a non-sacred vessel, and even with an earthenware bowl [ bimkeida ].
RASHI
פרה בעבודת פרה אדומה שהיה חוץ לירושלים בהר המשחה:
ויוצא אלמא לא פסל יציאה בקידוש ידים ורגלים:
אֲמַר רַב פַּפָּא: שָׁאנֵי פָּרָה, הוֹאִיל וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּחוּץ לָא פָּסְלָה בָּהּ יְצִיאָה. אִי הָכִי, לָמָּה לִי דִּמְקַדֵּשׁ? כְּעֵין עֲבוֹדָה פְּנִים.
Rav Pappa said: The rite of the red heifer is different, since all of its acts are performed outside the Temple, unlike other rites. Therefore, leaving the Temple does not disqualify sanctification of the hands and feet with regard to it. The Gemara asks: If so, why do I require that the priest sanctify his hands and feet at all for the service of the red heifer? The Gemara responds: The service of the red heifer must be similar to the service of offerings performed inside
RASHI
כעין עבודה שינוי' הוא:
TOSAFOT
קידש בכלי שרת בחוץ כו' תימה דמשמע הא הכניס בכלי שרת בפנים וקידש עבודתו כשרה אלמא לא מיפסלא ביציאת המים וי"ל דלא שייך הסח הדעת במים כמו בידים ועוד דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא אלא בפנים כדמשמע בההיא דסוכה (דף נ.) דפריך ונייתי במקודשת ועוד כדפירשנו דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא עד שנעשית מצוותו והיינו הקידוש כמו מנחה עד שעת קמיצה ולכן מיבעיא ליה בקידוש ידים ורגלים טפי מבמים:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: טוּמְאָה מַהוּ שֶׁתּוֹעִיל לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם? אִם תִּימְצֵי לוֹמַר יְצִיאָה לָא פָּסְלָה – דְּגַבְרָא חֲזִי, אֲבָל הָכָא דְּגַבְרָא לָא חֲזִי אַסּוּחֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ. אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן דַּהֲדַר חֲזִי – [דַּק לֵיהּ] וְלָא מַסַּח דַּעְתֵּיהּ?
§ A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a priest who contracts ritual impurity
RASHI
טומאה קס"ד נטמאו ידיו ולא גופו קמיבעיא ליה:
את"ל יציאה לא פסלה התם הוא משום דגברא חזי לחזור וליכנס לא מסח דעתיה ולא מיפסל קידוש בהיסח הדעת:
או דלמא כיון דהדר חזי על ידי הטבילה דק ליה מדקדק בקדושין ונזהר מליגע ידיו בדבר טינוף ולא מסח דעתיה:
תָּא שְׁמַע: קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִטְמְאוּ – מַטְבִּילָן, וְאֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : If a priest sanctified his hands and feet and they became impure,
נִטְמְאוּ יָדָיו – לָא מִיבָּעֲיָא לָן, [כִּי מִיבָּעֲיָא לָן] נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ. כָּל גּוּפוֹ, תֵּיפּוֹק לִי כֵּיוָן דְּבָעֵי לְמֶעֱבַד הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ – אַסּוּחֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ! כְּגוֹן דְּאִיטְמֵי סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.
The Gemara responds: We do not raise the dilemma with regard to a case where only his hands became impure. When we raise the dilemma it is with regard to a case where his entire body became impure.
תָּא שְׁמַע: פָּרָה, רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי יוֹסֵף אָמַר: מְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים וְיוֹצֵא, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בַּחוּץ, וַאֲפִילּוּ בִּכְלִי חוֹל, וַאֲפִילּוּ בִּמְקֵידָה שֶׁל חֶרֶס.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following dispute: With regard to the priest who performs the rite of the red heifer, Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Yosef, says: He must sanctify his hands and feet with a service vessel inside the Temple, and afterward he leaves the Temple to perform the service. And Rabbi Yoḥanan says: He may sanctify his hands even outside of the Temple, and even with a non-sacred vessel, and even with an earthenware bowl.
TOSAFOT
כל המטיל מים בעי קידוש ידים ורגלים תימה דתיפשוט מהכא דאין יציאה מועלת דמשמע הא בחנם לא פסלה יציאה וי"ל דודאי אי נפיק בשעת עבודה לא מיפסל בהכי כיון דאין שוהא אלא מעט: