Back
Zevahim
Daf 14aשִׁיכּוֹר וּבַעַל מוּם, בְּקַבָּלָה בְּהוֹלָכָה בִּזְרִיקָה – פָּסוּל, וְכֵן יוֹשֵׁב, וְכֵן שְׂמֹאל! תְּיוּבְתָּא.
a drunk priest,
RASHI
שיכור היינו שתוי יין:
TOSAFOT
שיכור פירש בקונטרס שתוי יין ולא משמע כן בפרק מומין אלו פסולין באדם (בכורות דף מה:) אלא שיכור בשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה דאמר מחלי עבודה מיהו שיכור דתנן התם ודאי לא הוי שתוי יין כדפרי' התם בהדי מומין דמחלי עבודה בעי למיחשבה אבל שיכור דהכא פשטיה משמע שתוי יין והא כדאיתא והא כדאיתא ולכולי עלמא מחלל לעבודה כדפריך התם בפשיטות אחולי מיחל עבודה הוא:
וְהָא רַב חִסְדָּא קְרָא קָאָמַר.
The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda state a verse as proof that the offering is not disqualified? The verse states that the priests sprinkled the blood after receiving it from non-priests.
דְּעָבֵיד מַעֲשֵׂה אִצְטַבָּא.
The Gemara answers: The verse described a case where the non-priests served as a bench [ itztaba ].
RASHI
מעשה איצטבא עומדין במקומן הזר אצל הכהן המקבל והכהן נותנו לו ואוחזו עד שבא הזורק ונוטלו מידו ואין הזר מקרבן לצד המזבח לא בהולכת רגל ולא בהושטת יד אלא כאיצטבא זו שמניחין כלי עליה:
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הוֹלָכָה בְּזָר – מַחֲלוֹקֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן; רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: עֲבוֹדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ לָאו עֲבוֹדָה הִיא – כְּשֵׁרָה בְּזָר, לְרַבָּנַן – פְּסוּלָה.
Rabba and Rav Yosef both say that the case of a non-priest conveying the blood is subject to a dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis. According to Rabbi Shimon, who says that a dispensable rite is not classified as a true rite and therefore does not disqualify the offering if performed with prohibited intent, the offering is fit even if the conveying of the blood is performed by a non-priest. According to the Rabbis, who hold that a dispensable rite is classified as a true rite, the conveying of the blood is not valid
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְהָא שְׁחִיטָה, דַּעֲבוֹדָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ, וּכְשֵׁרָה בְּזָר! אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא.
Abaye said to him: But what about slaughter, which is an indispensable rite, and yet the offering is fit even if it is performed by a non-priest? He said to Abaye: Slaughter, though indispensable, is not classified as a sacrificial rite at all. Therefore it need not be performed by a priest.
RASHI
והא שחיטה כו' אלמא טעם לא בהא תלי וליכא למיפשט לרבנן דמשום דסבירא להו דהולכה אי אפשר לבטל א"כ בשחיטה דאי אפשר לבטל תיפסל בזר והא שחיטה בזר כשרה:
ומשני שחיטה לאו עבודה היא מדאתכשרו בה כל הפסולים אבל מידי דהוי עבודה ואי אפשר לבטלה פסול בזר:
TOSAFOT
והא שחיטה שאי אפשר לבטלה וכשרה פרש"י אלמא לאו באפשר לבטלה תלי ואת אמרת לרבנן פסול ותימה דמאי פירכא לרבנן ודאי לא בהא תלי והא דפסלי בהולכה משום דמקבלה ואילך מצות כהונה אלא פריך דמכשיר לר' שמעון משום דאפשר לבטל הא לא תלי בהא מדמכשר זר בשחיטה אע"ג דאי אפשר לבטלה ובסמוך דפריך מהולכת אברים לרבי שמעון פריך וכן דמייתי אמר ר' אלעזר הולכה בזר פסולה לרבי שמעון:
הג"ה שחיטה לאו עבודה היא פירש בקונטרס מדאתכשרו בה כל הפסולים ואי אפשר לומר כן דאהכשר זר גופה מייתי לה [הכא] ובפ"ק דמנחות (דף ו:) ומיהו יש ליישב פירושו דכיון דבשום מקום לא בעי כהן בשחיטה לאו עבודה היא ולהכי פריך עלה מפרה וה"ר יעקב דאורלינ"ש מפרש לאו עבודה היא לפי ששוה בחולין ובקדשים א"כ לאו מטעם עבודה צוה המקום שחיטה ולי נראה לאו עבודה היא מדמכשרינן לקמן בפ' שני (זבחים דף כו.) עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט בקדשי קדשים ובמקבל פסול דדרשינן אותו בצפון ולא שוחט בצפון אבל מקבל בצפון ובשלמים מכשירין עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט ואם קבל קבלתו פסולה דדרשינן בפ' כל הפסולין (לקמן זבחים דף לב:) בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' אבל קבל קבלתו פסולה משום דכתיב לעמוד לפני ה' לשרתו אלמא כל שירות לפני ה' ש"מ מדמכשיר רחמנא עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט מכלל דשחיטה לאו עבודה היא ועוד מדאמר בההיא שמעתא בפ"ב (דף כו.) נתלה ושחט שחיטתו כשרה דשחיטה על ירך אמר רחמנא ולא שוחט על ירך (אמר רחמנא) אלמא דשחיטה לאו עבודה היא דאי עבודה היא לא הוה מכשר רחמנא בכי האי גוונא דהא נתלה וקבל אמרינן דקבלתו פסולה משום דאין דרך שירות בכך ומדפריך הכא ובפ' חטאת העוף (לקמן זבחים דף סח:) ובפ"ק דמנחות (דף ו:) מפרה דאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה משמע קצת כפי' הקונטרס מיהו גם לפי מה שפירשתי יש ליישבו אבל קשה לי לפירושו דא"כ לשמעון התימני דבעי פרק כל הפסולין (לקמן זבחים דף לב:) שיהא ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט הויא שחיטה עבודה:
וְלָא? וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: שְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר – פְּסוּלָה; וְאָמַר רַב עֲלָהּ: אֶלְעָזָר וְחוּקָּה כְּתִיב בָּהּ!
The Gemara asks: And is it not? But doesn’t Rabbi Zeira say that Rav says: If the slaughter of a red heifer
RASHI
ואמר רב עלה לפרושי למילתיה מאי טעם פסולה דכתיב בשחיטתה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ושחט וכתיב בה בפרה חוקה וכל היכא דכתיב חוקה עכובא:
שָׁאנֵי פָּרָה, דְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת הִיא.
The Gemara answers: The red heifer is different, as it is not an offering; it has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance.
RASHI
שאני פרה וחילוק טעם זה אינו מטעם עבודה דהא אינה קדושת מזבח אלא קדושת דמים בעלמא כקדשי בדק הבית ועל כרחך טעם הפוסל בה לאו משום תורת עבודה אלא גזירת הכתוב בעלמא היא אבל בקדשי מזבח דשייכי בהן עבודות לא חשיבא להיות עבודה:
TOSAFOT
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא בפ"ק דחולין (דף יא.) פירשתי:
וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא: קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת – הָוְיָא עֲבוֹדָה, קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לָאו עֲבוֹדָה הִיא?
The Gemara asks: But does this not prove the point all the more? If slaughtering an animal consecrated for Temple maintenance is tantamount to a sacrificial rite, can slaughtering offerings, which are sacrificed on the altar, not be considered a sacrificial rite?
אֲמַר רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִידֵי דַּהֲוָה אַמַּרְאוֹת נְגָעִים, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא, וּבָעֲיָא כְּהוּנָּה.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: The slaughter of a red heifer is considered just as it is in the case of shades of leprous marks, which are deemed ritually pure or impure by a priest. Although this is not a sacrificial rite, it still requires a member of the priesthood to perform it. Therefore, the requirement that the red heifer be slaughtered by a priest does not prove that it is classified as a sacrificial rite.
וַהֲרֵי הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דַּעֲבוֹדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ הִיא, וּפְסוּלָה בְּזָר, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ!
The Gemara further challenges the premise of Rabba and Rav Yosef that a dispensable rite can be performed by a non-priest: But what about conveying the limbs of the offering to the ramp,
RASHI
הולכת אברים אפשר לבטלה שאם רצה מפשיט ומנתח אצל המזבח:
TOSAFOT
והרי הולכת אברים לכבש דאפשר לבטלה ופסולה בזר דכתיב והקריב הכהן את הכל המזבחה ואמר מר כו' שאני הכא דגלי קרא הקשה ה"ר אליהו מאברוויקא הקדוש דבפ"ב דיומא (דף כז.) אמרינן מדאצטריך למכתב כהן בהולכת אברים לכבש פי' לגופיה לא אצטריך אלא לגלות דהולכת עצים למזבח לא בעי כהן ומדאצטריך מעוט להולכת עצים א"כ סידור ב' גזרי עצים בעי כהונה (בלאו קרא מטעם) וא"כ רבי שמעון דבעי ב' כהנים התם (דף כו:) לשני גזרי עצים מנא ליה דהא כהן דכתב גבי הולכת אברים אצטריך לגופיה משום דאפשר לבטלה וי"ל דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם (דף מה.) הצתת אליתא לא צריך למכתב ביה כהן דוכי תעלה על דעתך שזר קרב למזבח ורבנן אפשר דעביד במפוחא וא"כ רבי שמעון ע"כ שני גזרי עצים בעו כהונה בלא קרא מטעמא דוכי תעלה על דעתך כו' דכמו דלית ליה במפוחא לית ליה אפשר להו בזריקה אבל לרבנן אית להו בזריקה כמו דאית להו במפוחא וכהן דגבי הולכת אברים לגופיה לא אצטריך דהא לית טעמא דאפשר לבטלה אלא לגלות על שני גזרי עצים דבעי כהונה ובפ' הקומץ רבה (מנחות דף כ.) אמר לא מלח כהן אלא זר פריך וכי תעלה על דעתך שזר קרב יש לומר דאפילו לרבנן דאית להו במפוחא וזריקה פריך שאין יכולין למלוח בטוב על ידי זריקה:
הֵיכָא דְּגַלֵּי – גַּלֵּי, וְהֵיכָא דְּלָא גַּלֵּי – לָא גַּלֵּי.
The Gemara answers: In a case where the verse explicitly revealed that a rite must be performed by a priest, it revealed it; but in a case where the Torah did not reveal it, it did not reveal it. With regard to conveying the blood, the Torah does not state explicitly that a priest is required.
RASHI
היכא דגלי גלי הולכת אברים דגלי בהן כהן בעינן כהן אבל הולכת הדם דלא גלי בהו כהן לרבי שמעון דאפשר לבטלה לא בעי כהן:
וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא: וּמַה הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דְּלָא מְעַכְּבָא כַּפָּרָה – בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, הוֹלָכַת דָּם דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה – [לֹא כָּל שֶׁכֵּן]? (מִיבָּעֲיָא).
The Gemara challenges: But is it not all the more so obvious? Just as conveying the limbs to the ramp requires that the conveyor be a member of the priesthood, even though it does not prevent atonement if not performed at all, since atonement was already effected by sprinkling the blood, all the more so is it not clear that concerning conveying the blood and sprinkling it on the altar, where the failure to convey it and sprinkle it on the altar prevents atonement, it must be that the conveyor be a member of the priesthood? This difficulty remains unresolved.
אִיתְּמַר נַמִי, אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הוֹלָכָה בְּזָר פְּסוּלָה, אֲפִילּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן.
It was also stated that Ulla says that Rabbi Elazar says: In a case where conveying the blood is performed by a non-priest, the offering is disqualified, even according to Rabbi Shimon.
RASHI
אפילו לר' שמעון דאע"ג דאמר ר' שמעון לא פסל בה מחשבה משום דאין היתר הקרבן תלוי בה ולא קרינא בה דברים המביאים לידי אכילה אבל עבודה הוי ליפסל בזר:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: הוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל, שְׁמָהּ הוֹלָכָה, אוֹ לֹא שְׁמָהּ הוֹלָכָה?
§ A dilemma was raised before the Sages: Is conveying the blood not by foot
RASHI
שמה הולכה ופסלה בה מחשבה לרבנן או אם עשאה זר פסולה:
או לא שמה הולכה ולא פסלה מחשבה:
TOSAFOT
(כל זה בהג"ה דאיבעיא להו) איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה או לא פרש"י לפסול בה מחשבה וגם בזר דאי שמה הולכה מחשבה שלא לשמו או פיגול פוסלת בה ואי לא שמה הולכה אינה קרויה עבודה וצריך להחזיר המזרק אחריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר או יושב אין בכך כלום ויכול לתקנה בכהן [בהולכת רגל] דכהן או אם זר מוליך [בהולכת רגל] פסולה [ואינו] יכול לתקנה בכהן להחזירה ולהוליכה כהן וקאמר ת"ש וכן יושב פסול הא עומד דומיא דיושב שאינו זז ממקומו כשר אלמא הויא הולכה ועשה עבודה כתקנה ולכך נמי כי עשאה מיושב פסול דכתיב לעמוד לשרת אבל מיושב פסול לא מצי מוכח דהויא הולכה עבודה בלאו דיוקא [משום] דדלמא לאו עבודה היא ויושב פסול היינו כי לא תקנה ולא החזיר הדם לאחוריו לעשות הולכה אחרת:
תָּא שְׁמַע: וְכֵן יוֹשֵׁב, וְכֵן שְׂמֹאל – פָּסוּל; הָא עוֹמֵד דּוּמְיָא דְּיוֹשֵׁב – כָּשֵׁר.
The Gemara suggests: Come and hear evidence from the baraita : And likewise, if the priest collected, conveyed, or sprinkled the blood while sitting, and likewise, if he performed any of these rites with his left hand, the offering is disqualified. Since only sitting is listed, one consequently infers that if the priest conveyed the blood while standing but in a manner similar to sitting, i.e., by outstretching his hand without walking, the offering is fit. Evidently, conveying the blood does not require walking.
RASHI
וכן כהן יושב קתני דפסול בהולכה [הא עומד] דאינו מוליך אלא בהושטת יד דומיא דיושב כשר אלמא שמה הולכה:
דִּלְמָא יוֹשֵׁב – דְּקָשָׁיֵיף מֵישָׁף, עוֹמֵד – דּוּמְיָא דְּיוֹשֵׁב, דְּנָיֵיד פּוּרְתָּא.
The Gemara rejects this inference: Perhaps when the baraita states: Sitting, it is referring to one who conveys the blood by moving toward the altar while sitting on the ground in such a manner that he rubs himself against the floor of the courtyard as he pulls himself forward. If so, the parallel case of standing in a manner similar to sitting is a case where the priest moves forward a bit. Perhaps if he does not move at all and merely outstretches his hand, the rite is not valid.
RASHI
דשייף מישף שמגרר עצמו לצד המזבח שייף משפשף בקרקע שייף מגרר כמו שייף ליה מישחא (שבת דף י:) שף אחת ובועט שתים (מנחות דף עו.) פדיי"ר ודכוותה דוק מיניה בעומד דכשרה דנייד פורתא בשפשוף רגלים:
תָּא שְׁמַע: שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נְתָנוֹ לַחֲבֵירוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵירוֹ.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna ( Pesaḥim 64a): An Israelite would slaughter the Paschal offering, and a priest would collect
RASHI
ת"ש דתנן בסדר הפסח שחט ישראל כו' כן היה דרכן לעשות:
נתנו לחבירו דקתני התם הכהנים עומדים שורות שורות:
הָתָם נַמִי, דְּנָיְידִי פּוּרְתָּא. וּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן? ״בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״.
The Gemara answers: There, too, the priests would move a bit with their feet while passing the blood forward. The Gemara asks: But what is the mishna teaching us in this description, if not that the blood need not be conveyed by foot? The Gemara answers: It teaches that: “In the multitude of people is the king’s glory” (Proverbs 14:28). It honors God when the Temple service is performed by a multitude of priests.
תָּא שְׁמַע: קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל – יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר.
The Gemara suggests: Come and hear another resolution from a mishna (32a): If a priest who is fit for Temple service collected
RASHI
יחזיר לכשר שנתנו לו ואשמעינן תרתי בה חדא דלא מיפסל במאי דאפסקיה פסול ואשמעינן בה דהולכה זו שעשה הכשר שלא ברגל שהושיט לפסול שהיה עומד בצד המזבח לא נעשית בהכשר ולא שמה הולכה דקתני יחזירנה למי שנתנה לו ואי הולכה שלא ברגל שמה הולכה אמאי יחזירנה לאחור יבא כשר ויטלנה מידו לצד המזבח וזה לא יושיטנה לו אלא דמעשה אצטבא בעלמא עביד:
אֵימָא: יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבְּלָהּ.
The Gemara rejects this inference: Say that the wording of the mishna should be emended; instead of stating that the unfit person should return the vessel to the fit priest, it should state that the fit priest, even another priest, should then receive it from the unfit person. If so, the mishna proves nothing about conveying by hand.
RASHI
אימא יחזור כשר לצד המזבח ויקבלנו יטלנו מיד הפסול דהולכת כשר קמא כשרה:
אִיתְּמַר, אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל – לֹא שְׁמָהּ הוֹלָכָה.
It was stated: Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Conveying the blood not by foot is not considered conveying.
RASHI
לא שמה הולכה ואינה כשרה להוליכה כן ואין מחשבה מפגלת בה: