Back
Yoma
Daf 81bהוּא גּוּפֵיהּ שַׁבָּת אִיקְּרֵי, דִּכְתִיב ״תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם״. בִּשְׁלָמָא רַב פַּפָּא לֹא אָמַר כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב – דִּקְרָא דִּכְתִיב בְּגוּפֵיהּ עָדִיף. אֶלָּא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַאי טַעְמָא לֹא אָמַר כְּרַב פַּפָּא?
Yom Kippur itself is called “Shabbat,” as it is written: “From evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). The Gemara compares the various opinions. Granted, Rav Pappa did not say as Rav Aḥa bar Ya’akov did because a verse that is written about the matter itself is preferable to a verbal analogy. But what is the reason that Rav Aḥa bar Ya’akov did not state his opinion in accordance with the opinion of Rav Pappa?
RASHI
היא גופה שבת איקרי ובלאו ג"ש נמי נפקא מיניה וביה דכיון דאיקרי שבת לענין עינוי הוה ליה כשבת לעונש ואזהרה:
תשבתו שבתכם ומשבת שבתון לא גמר דאיקרי שבת דאיצטריך ליה לרבויי כל הענין כדאמר בריש פרקין (יומא דף עד.) שבתון שבות אי נמי שבת שבתון היא לאו יומא איקרי שבת אלא הכי קאמר מנוח' מרגוע היא לכם והיכא נמי דכתיב שבת שבתון הוא לשון זכר אף לשון מנוחה הוא לשון זכר אבל יומא לא איקרי שבת להכי נקט תשבתו שבתכם יתירא דהוא גופיה איקרי שבת:
מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ״, יָכוֹל יַתְחִיל וְיִתְעַנֶּה בְּתִשְׁעָה – תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּעֶרֶב״. אִי בָּעֶרֶב – יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ – תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּתִשְׁעָה״. הָא כֵּיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם. מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ.
The Gemara answers: He requires this verse of “keep your Shabbat” for that which was taught in a baraita : The verse states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month at evening, from evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). One might have thought that one should start to afflict oneself on the ninth of Tishrei; therefore, the verse states “at evening.” If the Torah had stated only “at evening,” one might have thought that the fast starts only when darkness falls; therefore, the verse states “on the ninth,” implying that one begins to fast on the ninth of Tishrei. How can these verses be reconciled? One begins to fast while it is still daytime; from here it is derived that one sanctifies and extends from the non-sacred weekday to the sacred day of Yom Kippur.
RASHI
מיבעיא ליה לכדתניא לשאר ימים טובים ולא איום כפורים קאי:
וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב״. וְאֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, (יָמִים טוֹבִים) מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תִּשְׁבְּתוּ״. אֵין לִי אֶלָּא (יָמִים טוֹבִים, שַׁבָּתוֹת) מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שַׁבַּתְּכֶם״. הָא כֵּיצַד? כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שְׁבוּת – (מִכָּאן שֶׁ)מּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ.
I have derived only that one must add time at the beginning of Yom Kippur. From where do I derive that one adds time at the conclusion of Yom Kippur? The verse states: “From evening until evening”
וְתַנָּא דְּ״עֶצֶם״ ״עֶצֶם״, הַאי ״בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּיפְתִּי. דְּתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּיפְתִּי: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה״ וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין? וַהֲלֹא בֶּעָשׂוֹר מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִתְעַנָּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.
The Gemara asks: And the tanna who learns a verbal analogy from the words “that same day,” “that same day,” what does he do with the phrase: “On the ninth day of the month”? The Gemara answers: He requires it, in accordance with that which Ḥiyya bar Rav of Difti taught. As Ḥiyya bar Rav of Difti taught: It states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month” (Leviticus 23:32). But does one afflict oneself on the ninth of Tishrei? Doesn’t one in fact afflict oneself on the tenth of Tishrei? Rather, the verse comes to tell you: Anyone who eats and drinks on the ninth of Tishrei and then fasts on the tenth, the verse ascribes him credit as though he fasted on both the ninth and the tenth.
RASHI
ותנא דעצם עצם מדאיצטריך למעוטי לתוספת החול מעונש ומאזהרה ממילא שמעינן דמוסיפין והאי ועניתם בתשעה מאי עביד ליה:
כל האוכל ושותה וכו' והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה ומדאפקיה קרא בלשון עינוי לומר לך הרי הוא כאלו מתענה בתשעה:
״אָכַל אוֹכָלִין שֶׁאֵין רְאוּיִן לַאֲכִילָה״. אָמַר רָבָא: כַּס פִּלְפְּלֵי בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי – פָּטוּר, כַּס זַנְגְּבִילָא בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי – פָּטוּר.
§ It was taught in the mishna: If one ate food that is not fit for eating, he is exempt. Rava said: If one chews raw pepper
RASHI
כס פלפלין אין זה יישוב הדעת שאין זה דרך אכילתו:
מֵיתִיבִי: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֵץ מַאֲכָל הוּא? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֵץ מַאֲכָל״ – עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה, הֱוֵי אוֹמֵר – זֶה פִּלְפְּלִין. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַפִּלְפְּלִין חַיָּיבִין בְּעָרְלָה. וְאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם, שֶׁנֶאֱמַר: ״לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ״.
The Gemara raises an objection to this. Rabbi Meir would say about the verse: “And when you shall come into the land, and shall have planted all manner of trees for food, then you shall count the fruit of it as forbidden [ orla ]; three years it shall be forbidden to you, it shall not be eaten” (Leviticus 19:23). From the implication of what is stated: “Then you shall count the fruit of it as forbidden,” do I not know that the verse is referring to “trees for food,” since it uses the word “fruit”? Rather, what is the meaning when the verse states “trees for food”? It includes a tree whose wood and fruit taste the same, i.e., a tree that is itself eaten in addition to its fruit. One must say that this is referring to pepper
RASHI
מיתיבי וכו' אלמא מאכל קרי ליה:
שהפלפלין חייבין בערלה מין אילן הוא:
TOSAFOT
שהפלפלין חייבין בערלה אין להקשות כמו שחייבין בערלה חייבין נמי במעשר וכיון שחייבין במעשר מטמא טומאת אוכלין כדתנן בפרק בא סימן (נדה דף נ.) כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין אלמה תניא התם נמנו וגמרו אין מטמאין טומאת אוכלין די"ל הא ברטיבתא הא ביבישתא אבל ה"ר שמעון מיינביל"א הקשה מהא דאמרי' בפ' בכל מערבין (עיריבין דף כח.) זרע גרגיר מתעשר וכו' עד זרע גרגיר למאי חזי שכן ראשונים שלא היה להם פלפלין שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי וא"כ כל שכן פלפלין דעדיפי טפי ואפי' יבישתא חייב במעשר וכיון דחייב במעשר יטמא טומאת אוכלין וי"ל דודאי אותן פלפלין שנשחקין וגובלין אותן במים כעין שעושין לטבל בו דבר הנהו חזו בעינייהו לאכילה וחייבין במעשר ומטמא טומאת אוכלין אבל אותם שלא נגבלו במים שנטחנו ונידוקו כעפרורית בעלמא כעין שעושין לתת לתוך הקדירה הנהו פטורין מן המעשר דלא חזו לאכילה הכי ואין מטמא טומאת אוכלין אי נמי י"ל דזרע גרגיר אינו חייב במעשר משום הא מילתא לחוד שמטבילין בו צלי אלא לאחר שחיקתו חזי למיכל נמי בעיניה ומשום הכי חייב במעשר והא דנקט התם ומטבילין בו צלי ולא נקט דאכלי ליה נמי בעיניה משום דעיקר שחיקתו כדי לטבל בו אבל פלפלין דאפי' בתר שחיקתן לא חזו בעינייהו לא מחייבי ועוד יש להקשות על ההיא מתניתין דנדה והרי תבלין דחייבין במעשר כדאמרינן פ"ק דחולין (דף ו.) ואם אמר לה עשי לי משליכי חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית ואין מטמא טומאת אוכלין כדמוכח בהעור והרוטב (שם דף קכ.) דמפרש בגמרא מאי קיפה פירמא ופריך אביי היא עצמה תטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין ומיהו י"ל דחושש משום מעשר דקתני לא קאי אלא אשאור אבל משום שביעית קאי אתרוייהו דאפי' אוכלי בהמה יש מהן שחייבין בשביעית כדמוכח במס' שביעית (פ"ח משנה א) ולא נהירא דבפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עוכלא תבלין וליטרא ירק ופי' רש"י דקאי אאין פוחתין לעני בגורן אלמא תבלין חייבין במעשר וי"ל שיש מיני תבלין הרבה יש מהן דעיקרן לטעמא עבידי והנהו פטורין מן המעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין ובהנהו מיירי בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) ויש מהן דחזו לאכילה בעינייהו כגון בצל וקפלוט וכיוצא בהם פעמים שמתבלין בהן הקדירה וכמו שבת דבפר' בא סימן (נדה דף נא:) והנהו חייבין במעשר ומטמא טומאת אוכלין ובהנהו איירי בפ"ק דחולין (דף ו.) ובבכל מערבין (עירובין דף כט.) ואע"ג דאמרינן עלה בפרק בכל מערבין משום דקתני בה תבלין ותבלין לאו בני אכילה נינהו היינו בלא תיקון לגמרי שצריך תיקון קצת ולענין עירוב בעינן דחזי בשעת קניית עירוב מידי דהוה אחטין ושעורין דאין מערבין בהן וחייבין במעשר:
לָא קַשְׁיָא: הָא – בִּרְטִיבְתָא, וְהָא – בִּיבֵישְׁתָּא.
In any event, it has been derived that pepper is called food, which contradicts Rava’s statement. The Gemara answers: This is not difficult. This statement about edible pepper is referring to bell pepper, which is moist; and that halakha pertaining to Yom Kippur is referring to black pepper, which is dry and is not considered food.
RASHI
רטיבא חזי למיכל:
TOSAFOT
הא ברטיבתא הא ביבישתא דיבישתא לא הויא מאכל ומהאי טעמא נמי אמרינן בכיצד מברכין (ברכות דף לו:) דזנגבילא יבישתא אינה טעונה ברכה:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרֵימָר, וְהָאָמַר רַב נַחְמָן: הַאי הִימַלְתָּא דְּאָתֵי מִבֵּי הִנְדוּאֵי שַׁרְיָא, וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״! לָא קַשְׁיָא; הָא – בִּרְטִיבְתָא, וְהָא בִּיבֵישְׁתָּא.
Ravina said to Mareimar: But didn’t Rav Naḥman say that it is permitted to eat this cooked ginger [ himalta ]
RASHI
הימלתא ליטוריג"ה שמפטמים בשמים כתושים בדבש:
מבי הנדואי מארץ כוש:
שריא ואין בו משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנותן טעם לפגם ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו כשהוא חי:
תָּנוּ רַבָּנַן: אָכַל עֲלֵי קָנִים – פָּטוּר, לוּלְבֵי גְּפָנִים – חַיָּיב. אֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְּפָנִים? אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה: כָּל שֶׁלִּבְלְבוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְרַב כַּהֲנָא אָמַר: כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק מִגְדָלָאָה: אָכַל עֲלֵי קָנִים – פָּטוּר, וְלוּלְבֵי גְּפָנִים – חַיָּיב. אֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְּפָנִים – כָּל שֶׁלִּבְלְבוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים.
The Sages taught in a baraita : If one ate leaves of reeds on Yom Kippur, he is exempt, but if one ate grapevine shoots
RASHI
מר"ה עד יום הכפורים אבל לבלבו קודם ר"ה כבר נעשו קשים ועץ בעלמא נינהו:
״שָׁתָה צִיר אוֹ מוֹרַיְיס פָּטוּר״. הָא חוֹמֶץ – חַיָּיב. מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי הִיא, דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: חוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
It was taught in the mishna that if on Yom Kippur one drank fish brine or the briny liquid in which fish are pickled, he is exempt. The Gemara comments: From the language of the mishna it may be inferred that if one drank vinegar, he is liable.
RASHI
משיב את הנפש ומבטל את העינוי:
דָּרַשׁ רַב גִּידֵּל בַּר מְנַשֶּׁה מִבִּירֵי דְּנֶרֶשׁ: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי. לַשָּׁנָה נָפְקִי כּוּלֵּי עָלְמָא, מָזְגוּ וְשָׁתוּ חַלָּא, שָׁמַע רַב גִּידֵּל וְאִיקְפַּד, אֲמַר: אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא דִּיעֲבַד, לְכַתְּחִלָּה מִי אַמֲרִי? אֵימַר דְּאָמְרִי אֲנָא פּוּרְתָּא, טוּבָא מִי אַמֲרִי? אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא חַי, מָזוּג מִי אֲמַרִי?!
The Gemara relates: Rav Giddel bar Menashe from the town of Birei DeNeresh taught in a public lecture that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and vinegar is not considered a beverage. The next year everyone went out and mixed vinegar with water and drank vinegar on Yom Kippur. Rav Giddel heard this and became angry with them for their actions. He said: Say that I said one is not liable for drinking vinegar only after the fact; however, did I say it is permitted to drink it ab initio ? Furthermore: Say that I said my statement with regard to one who drinks a little, but did I say it is permitted to drink a lot? Furthermore: Say that I said my statement in reference to pure vinegar, which is very strong, but did I say anything about diluted vinegar? That is certainly prohibited.
RASHI
מזגו נתנו בו מים להתיש כחו: