Back
Yoma
Daf 79bהָא כַּבֵּיצָה – בָּעֵי סוּכָּה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכַּבֵּיצָה, הָשְׁתָּא שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת בְּלֹא גַּרְעִינָן – לֹא הָווּ כַּבֵּיצָה, כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה וְגַרְעִינָתָהּ מִי הָוֵי יְתֵירָה מִכַּבֵּיצָה?! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: אִין, שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת בְּלֹא גַּרְעִינָתָן – לֹא הָווּ כַּבֵּיצָה, כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה וְגַרְעִינָתָהּ – הָוֵי יְתֵירָה מִכַּבֵּיצָה. אָמַר רַב פַּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: תְּרֵי קַבֵּי דְּתָמְרֵי, חַד קַבָּא דְּקַשְׁיָיתָא וּסְרִיחַ.
The Gemara clarifies: Food that has the volume of an egg-bulk is required to be eaten in a sukka .
RASHI
הא כביצה בעי סוכה אלמא שתי כותבות דאמרן לעיל לא שהלכה כן פחותות הן מכביצה:
שתי כותבות בלא גרעינן שאכלן רבן גמליאל בסוכה ואמרו עלייהו לא שהלכה כן:
תרי קבי דתמרי בגרעינהון הוו קבא דקשייתא:
וסריח יש בהן קב גרעינין ויותר אלמא הגרעין יותר מן הכותבת וסריח לשון עודף כמו תסרח על אחורי המשכן (שמות כ״ו:י״ב):
TOSAFOT
הא כביצה בעי סוכה בפרק הישן (סוכה דף כז.) פריך מינה לרב יוסף ואביי דאמרי אוכלין עראי חוץ לסוכה ומפרש רב יוסף תרתי תלת ביעי ואביי מפרש כדקא טעים בר בי רב ואזיל לכלה ומשני לא הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה ולא משתרי במפה דחישינן דילמא נגע כדאמר בפר' כל הבשר (חולין דף קז:) ותימה והא רבי צדוק כהן הוה ואמר בפרק כל הבשר (שם) התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות יש לומר דלא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה בשעת אכילת תרומה דזהירי ביה טפי אבל לא התירו לאוכלי טהרות אפילו כהנים האוכלין על טהרת תרומה והכא לאו תרומה הוה):
רָבָא אָמַר: הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּהָווּ לֵיהּ פֵּירֵי, וּפֵירֵי לָא בָּעוּ סוּכָּה. מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, וַאֲכַלְנוּם אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה. אֲכִילַת עֲרַאי – אִין, אֲכִילַת קֶבַע – לָא! אֵימָא: אֲכַלְנוּם כַּאֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה.
Rava said: This entire line of questioning has no basis: There, in the incident of the sukka , this is the reasoning that the halakha permits eating the dates outside of the sukka , due to the fact that dates are fruit, and fruit need not be eaten in a sukka
אִי בָּעֵית אֵימָא: אֲכַלְנוּם אֲכִילַת קֶבַע, וְאָכַלְנוּ פַּת אֲכִילַת עֲרַאי בַּהֲדַיְיהוּ חוּץ לַסּוּכָּה.
If you wish, say instead that it can be understood in this way: We ate that fruit as a fixed meal, and we ate bread as a casual meal with the fruit, to temper their sweetness, outside of the sukka .
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: לְפִיכָךְ אִם הִשְׁלִים בְּמִינֵי תַּרְגִּימָא – יָצָא. וְאִי סָלְקָא דַּעֲתָךְ פֵּירֵי בָּעוּ סוּכָּה – לִיתְנֵי פֵּירוֹת! מַאי מִינֵי תַּרְגִּימָא – פֵּירוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחִי פֵּירֵי.
The Gemara suggests: Let us say that this baraita supports Rava. It teaches: Therefore, if one completed consuming the amount that one is required to eat in the sukka with types of sweets,
RASHI
אם השלים י"ד סעודות שאדם חייב לאכול בסוכה לדברי רבי אליעזר במסכת סוכה:
תרגימא ליפתן:
TOSAFOT
מיני תרגימא בפ' הישן (סוכה דף כז.) גבי אם השלים י"ד סעודות שחייב אדם לאכול בסוכה במיני תרגימא יצא פרש"י כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין והכא משמע דמיני תרגימא לאו פירות נינהו ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת מדאמר הכא אם השלים במיני תרגימא יצא דשאני התם דילפינן להו מדכתב תלתא זימנין היום גבי מן שהוא במקום פת ואפילו אי הוה אמרינן דנפיק בג' סעודות במיני תרגימא כמו גבי סוכה מכל מקום בפירי לא נפיק דלא מהני נמי בסוכה:
רַב זְבִיד אָמַר: כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ חֲסֵרָה מִכַּבֵּיצָה. דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת, חָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת.
Until now, the Gemara has assumed that the volume of a large date is more than that of an egg. Rav Zevid disagreed with what was mentioned earlier and said: This is not so. Rather, the volume of a large date that they spoke of is less than an egg-bulk, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: With regard to leaven, the sourdough used to make dough rise, ownership of the volume of an olive-bulk violates the prohibitions in the following verses stated regarding Passover: “And no leavened bread shall be seen with you” (Exodus 13:7) and “Seven days shall there be no leaven found in your houses” (Exodus 12:19). However, the amount of leavened bread
וְהָוֵינַן בָּהּ: מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי? נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא חָמֵץ, וְלָא בָּעֵי שְׂאוֹר, וַאֲנָא אָמִינָא: וּמֶה חָמֵץ שֶׁאֵין חִמּוּצוֹ קָשֶׁה – אָסוּר בְּכַזַּיִת, שְׂאוֹר שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה – לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מִדְּפַלְגִינְהוּ רַחֲמָנָא – לִימְּדָה לְךָ: שִׁיעוּרוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּשִׁיעוּרוֹ שֶׁל זֶה שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת.
The Gemara continues. And we discussed it: What is the reason for the opinion of Beit Shammai? If both leaven and leavened bread had the same measure that determines liability, let the Merciful One write only: “Leavened bread,” and He would not need to write: “Leaven.” I would say, based on logic: If leavened bread, whose leavening ability is not as strong, is prohibited at an olive-bulk, all the more so should not leaven, whose leavening ability is strong because it causes dough to rise, be also prohibited at an olive-bulk? Since the Merciful One distinguishes between them and states both “leaven” and “leavened bread,” this taught you that the measure for one is not the same as the measure for the other. The measure that determines liability for leaven is an olive-bulk, like in the case of most prohibitions from the Torah, and the measure that determines liability for leavened bread, whose leavening ability is weaker, is the volume of a large date.
RASHI
שאור בכזית לענין בל יראה ובל ימצא:
שיעורו של זה לא כשיעורו של זה על כרחך דחמץ נפיש מכזית ולהכי כתב שאור דאי לא כתביה וגמר מחמץ הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא מיחייב עליה אלא בשיעורא רבה להכי כתביה רחמנא לחיוביה אכזית דאילו בפחות מכזית ליכא למימר דלא תהא ראיה חמורה מאכילה דסתם אכילה בכזית על כרחך החמור בכזית והקל ביותר מכזית:
TOSAFOT
לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה תימה ונימא שאור בכזית וחמץ כגרוגרת דנפישא כדמשמע ריש פרק המצניע (שבת דף צא.) גבי זרק כזית תרומה לבית טמא דפריך אי לענין שבת כגרוגרת בעינן ולא סגי בכזית וכותבת סתמא הוא כביצה או מעט פחות מכביצה כדמשמע בשמעתא ואילו גרוגרת הויא בציר טובא מכביצה כדמשמע בעירובין בפרק חלון (עירובין דף פ:) כמו שאפרש בסמוך ושמא יש לומר כיון דאפיקתיה מכזית אוקמינן אשיעורא דיום הכפורים מכאן קשה דקאמר בסמוך דחמץ ככותבת לאו היינו ככותבת הגסה דיום הכפורים ואפילו הכי מספקא ליה אי חמץ ככותבת הוי כביצה או לא אמאי מספקא ליה פשיטא דהוי כביצה דמכדי בית שמאי אשיעורא דנפיש מכזית מהדרי נוקמה אכגרוגרת ויש לומר דלא מיסתבר להו לאוקמה אכגרוגרת משום דאית להו דרשה דר' חנן דאמר בפרק קמא דסוכה (דף ה:) ודעירובין (דף ד.) ארץ חטה ושעורה וגו' כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ודריש תאנה דקרא להוצאת שבת כדתנן כגרוגרת להוצאת שבת ולא מסתבר להו לאוקמא קרא דתאנה להוצאה ולאכילה אלא הכל להוצאה כיון דאכילה והוצאה לאו חד עניינא להכי מוקמי להו בכותבת דנפקא לן מדבש דההוא קרא דהיינו דבש תמרים בכותבת הגסה ביום הכפורים דהיינו מידי דאכילה ומיניה נמי גמרינן חמץ בכותבת ואפילו מאן דבעי למימר בסמוך דחמץ לאו ככותבת הגסה מכל מקום שפיר גמרינן מינה תרוייהו דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים גבי יום הכפורים בגסה משערינן דבהכי מיתבא דעתיה וגבי חמץ בכותבת בינונית ולא בגסה שלא יהא מופלג יותר מדאי משאור ואף על גב דפריך נוקמה אכביצה אף על גב דלא כתב בההוא קרא בזה אין לחוש דהא בכעדשה נמי לא כתב בההוא קרא אבל בכגרוגרת לא מוקמינן דלא מוקמינן תאנה דקרא באכילה והוצאה כדפרישית ועוד בכביצה מוקמינן שפיר כיון דהיינו שיעור אוכל הנאכל בבת אחת אבל בכגרוגרת ליכא טעמא כולי האי תימה לי אמאי לא קאמר דבהלכה למשה מסיני פליגי דקיימא לן שיעורין הלכה למשה מסיני מר סבר הכי גמירי שאור בכזית וחמץ בככותבת ומר סבר דהכי גמירי זה וזה בכזית והשתא לא תיקשי ליה ליתני כביצה ויש לומר דבפרק קמא דביצה (דף ז:) מוכחי דבקראי פליגי דטעמא דבית שמאי לאו מכח הלכתא דמייתי התם ברייתא דתניא ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור זה הוא חילוק שבין ב"ש וב"ה שבית שמאי אומרים שאור בכזית וכו' ומדמייתי קרא ש"מ דמכח קראי קא דרשי ליכתוב רחמנא שאור ולא בעי חמץ:
וְאִי סָלְקָא דַּעֲתָךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכַּבֵּיצָה, מִכְּדִי בֵּית שַׁמַּאי אַשִּׁיעוּרָא דְּנָפֵישׁ מִכַּזַּיִת קָא מְהַדְּרִי – לִיתְנֵי כַּבֵּיצָה! וְאִי נַמִי כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ – נִיתְנֵי כַּבֵּיצָה! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּהּ: כּוֹתֶבֶת פְּחוּתָה מִכַּבֵּיצָה.
The Gemara clarifies: And if it should enter your mind to say: The volume of the large date that they spoke of is greater than an egg-bulk, since Beit Shammai are searching for the measure one size larger than an olive-bulk,
RASHI
מכדי בית שמאי לא אמרו ככותבת אלא משום דבעו שיעור חמץ טפי משל שאור שהוא בכזית מדאיצטריך קרא למכתבינהו ואם מצאו שיעור פחות מככותבת והוא יתר על כזית היו משערין בו ואם כביצה פחותה מככותבת ליתני כביצה ואי נמי כי הדדי נינהו לימא כביצה שהוא שגור במשנה יותר מככותבת לענין טומאת אוכלין:
מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ – יְתֵירָה מִכַּבֵּיצָה, הָא סְתָמָא – כַּבֵּיצָה. וְאִי נַמִי: כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ וַחֲדָא מִינַּיְיהוּ נָקַט.
The Gemara rejects this: From where is your proof? Perhaps I could actually say to you that the measure of the volume of a large date that they said is larger than an egg-bulk; however, the volume of a date of normal size is the same as an egg-bulk, and Beit Shammai were referring to a normal-sized date. Alternatively, say that the volume of a large date and an egg-bulk are equal, and the mishna chose to use one of them.
RASHI
כותבת סתמא כביצה ובית שמאי כותבת סתמא אמור:
אֶלָּא מֵהָכָא: עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין? עַד כַּזַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״וְאָכַלְתָּ״ זוֹ אֲכִילָה, ״וְשָׂבָעְתָּ״ – זוֹ שְׁתִיָּה. וַאֲכִילָה בְּכַזַּיִת. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״ – אֲכִילָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂבִיעָה, וְאֵי זֶה – זֶה כַּבֵּיצָה.
Rather, it cannot be proven from here. Proof can be found from here: How much must one eat to obligate those with whom he ate in an invitation [ zimmun ]
RASHI
מזמנין מברכין על המזון אחריו:
וְאִי סָלְקָא דַּעֲתָךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכַּבֵּיצָה – הָשְׁתָּא כַּבֵּיצָה שַׂבּוּעֵי מַשְׂבְּעָא, דַּעֲתָא לָא מִיַּתְּבָא?! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּהּ: כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, כַּבֵּיצָה – מַשְׂבְּעָא, כַּכּוֹתֶבֶת – מִיַּתְבָא דַּעֲתֵיהּ.
And if it should enter your mind to say that the volume of the large date that they spoke of is larger than an egg-bulk, the following question can be asked: Now that we have said that the volume of an egg-bulk satisfies, can we say that it does not settle the mind, and thereby remove the affliction of Yom Kippur? Rather, must one not conclude from this that the volume of a large date that they said is less than the size of an egg-bulk? Eating the larger amount of an egg-bulk satisfies a person, but eating the volume of a large date only settles his mind.
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר:
It was taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: