Back
Yoma
Daf 78aשַׁעַם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. עָמַד רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁיָּצָא בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאָמִינָא לֵיהּ: בְּתַעֲנִית צִבּוּר מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁנָא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן נִנְוֵה שֶׁיָּצָא בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם בְּתַעֲנִית צִבּוּר, וְאָמִינָא לֵיהּ: בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁנָא. רַב יְהוּדָה נָפֵיק בִּדְהִיטְנֵי, אַבַּיֵי נָפֵיק בִּדְהוּצֵי, רָבָא נָפֵיק (בִּדְיַבְלֵי), רַבָּה בַּר רַב הוּנָא כָּרֵיךְ סוּדָרָא אַכַּרְעֵיהּ וְנָפֵיק.
cork
RASHI
שעם מין גומא שקורין פוי"י:
בתענית צבור הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית (דף יב:) אסור בנעילת הסנדל:
בדהיטני מין שעם:
בדהוצי סנדל של כפות תמרים:
בדיבלי של עשבים:
מְתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וְתָנֵי עֲלָהּ: וְשָׁוִין שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים! אָמַר אַבַּיֵי: הָתָם דְּאִית בֵּיהּ כְּתִיתִין, וּמִשּׁוּם תַּעֲנוּג.
Rami bar Ḥama raised an objection: We learned that an amputee may go out with his wooden prosthetic leg on Shabbat,
RASHI
יוצא בקב שלו בשבת קב אשקצ"א:
ורבי יוסי אוסר קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפילו הכי שוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא אפי' הכי אסיר והוא הדין לשל שעם:
כתיתין חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם:
TOSAFOT
הקיטע יוצא בקב שלו פרש"י פרק במה אשה מי שנקטעה רגלו עושה לו כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט להשים ראש שוקו בתוכו ולא נהירא להרב פור"ת דקשיא ליה א"כ אמאי רבי יוסי אוסר והא אינו יכול לילך בע"א אע"ג דמסקינן הכא דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק ואתי לאיתויי והא אי נפיל אינו יכול לזוז משם עד שיחזור וינעלנו ועוד הקשה דהאמר אביי בפרק במה אשה (שבת דף סו.) דאין טמא מדרס משום דלא סמיך עילויה ואי כפרש"י והלא אין סמך גדול מזה ומיהו אור"י דלא קשה כולי האי שאין אותו קב צריך לו כל כך שהוא נשען על מקלות שבידיו כדרך החגרין ואינו נשען כלל על הקב והיינו סמוכות שלו דקתני התם יוצאין בהן בשבת לדברי הכל ולא כמו שפרש"י שעושה עור לראשי שוקיו וגורר שוקיו בקרקע כשנקטעו שתי רגליו ומהאי טעמא נמי אתי שפיר דאביי לא חשיב ליה מדרס שאינו נשען עליו אלא פעמים הוא נשען עליו קצת ופעמים אינו נוגע בקרקע כלל אבל הרב פור"ת פי' מי שנקטעה רגלו עושה לו קב כמין סנדל ומניחו במקום הרגל ונראה כאלו יש לו רגל ויכול לצאת בו בשבת כמו במנעליו וכופה שוקו לאחוריו וקושר סמוכות של עץ מכף יריכו שקוריו אשקצ"א וסומך בו שוקו ומהלך בה והיינו סמוכות שלו דקתני התם סמוכות שלו טמא מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה ואותו קב שמניח במקום פרסת רגלו אינו אלא כדי שיהו סבורין הרואים שרגל שלימה יש לו ומפני החולי אינו יכול לדרוך עליו ואם יש באותו קב בית קיבול כתיתין טמא כתיתין היינו גמי או מוכין או כל דבר רך שהוא נותן בקב להנאתו כדי שלא יכאב לו כשיגע רגלו בקב טמא איכא מאן דאמר בגמרא טמא טומאת מת ואיכא מאן דאמר טומאת מדרס לפי שהוא נשען עליו והאי דלא קתני גבי קב אי נכנס בו לעזרה אם לאו כדקתני גבי סמיכות יש לומר מילתא דפשיטא היא שאין נכנסין בו לעזרה כיון דלא צריך ליה כולי האי אי נמי כיון דגבוה מן הקרקע ואינו מלוכלך מילתא דפשיטא היא דנכנסים בו ולפרש"י יש ראיה להתיר למי שנכווצו גידי שוקיו לילך במקלות בשבת דהיינו סמוכות שלו דכולי עלמא יוצאין בהן בשבת ואפי' לפי' הרב פור"ת יש ראיה להתיר דמפרש סמוכות שלו ששתי רגליו על הסמוכות ואי אפשר לו לילך בלא מקלות ואפי' הכי לא אסר להו ועוד יש ראיה מסיפא דקתני כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ופירש"י מי שנכווצו גידי שוקיו או גידי ירכותיו נותן עגבותיו בקב ויושב בו וקושר הקב בגופו ויש לו שני ספסלים קטנים בשתי ידיו ונשען עליהם ונדחף בהן והספסלים לא הוצרך התנא להזכיר שהרי אינו יכול לילך בכסא בלא ספסלים ויוצאין בכל אלו בשבת והא דקתני אין יוצאין בהן בשבת היינו בסמוכות שלו דהיינו סמוכות של עור או של עץ שעושה לרגליו התלויין באויר ואינן נוגעין לארץ ופעמים נסמך עליהם בקרקע גבוה ולכך אין יוצאין בהן בשבת לפי שאין צריך לו אי נמי זימנין דמשתלפי לפי שאין נוגעין בארץ ואתי לאיתויינהו אלמא דספסלים שבידיו מותר לצאת בהן והוא הדין למקלות וגם ר"ת התיר לאחד שכווצו גידי שוקיו לצאת במקלות לרשות הרבים:
הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר בפרק במה אשה (שבת דף סו.) פרש"י משום דלאו תכשיט הוא ומשמע דאסר ליה משום דחשוב כמשוי ולא הוי מנעל אלא של עור אבל של עץ לא וכן משמע בגמרא התם דקאמר דלרבי מאיר חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה דחשיב מנעל ולרבי יוסי חליצה פסולה דלא חשיב מנעל ור"ת הקשה דהא מסקינן הכא דפליגי אי חיישינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות אבל לכולי עלמא מנעל הוי והא דקאמר התם דלרבי מאיר חולצין בו ולר' יוסי לא אור"י דהיינו טעמא דרבי יוסי דכי היכי דחייש דילמא נפיל לפי שהוא רחב מהאי טעמא נמי אין חולצת בו כדאמר בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג:) נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו והקשה רבינו שמשון מדתניא בפרק מצות חליצה חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה באנפליא של בגד חליצה פסולה ופריך קב הקיטע מני רבי מאיר היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר באנפליא של בגד אתאן לרבנן משמע אתאן לרבנן דהיינו רבי יוסי דפליג על רבי מאיר והיכי משמע ליה דאתאן לרבי יוסי טפי מלרבי מאיר והא הא דלא חשיב ר' יוסי קב הקיטע כמנעל היינו משום דדרכו ליפסק וליפול אבל אנפליא של בגד דליכא למימר הכי דילמא אפילו רבי יוסי מודה ותירץ ר"י דודאי המקשה הוה ס"ד דטעמא דרבי יוסי משום הא דלא חשיב מנעל אלא של עור דבע"א לא מיתוקמא ליה הא דקתני באנפליא של בגד חליצה פסולה דאי לרבי יוסי נמי מנעל הוי ההיא מני לא רבי מאיר ולא רבי יוסי ובמסקנא דאמר כולה רבי מאיר היא וטעמא דפסיל באנפליא משום דלא מגינה מצי למיהוי שפיר טעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק וא"ת כיון דמעיקרא ס"ד דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק מאי קא משני מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור אמאי שרי אפילו מחופה עור נמי איכא למיחש דילמא מיפסיק וי"ל במחופה עור דקאמר היינו בפנים שמתוך כך הוא מתקצר ומתיישב למדת רגלו אי נמי ע"י שהוא מחופה הוא יכול לכופלו ולקושרו כדי שיעמוד בחוזק סביב רגלו:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְאִי לָאו מָנָא הוּא – כְּתִיתִין מְשַׁוֵּי לֵיהּ מָנָא?! וְעוֹד: כָּל תַּעֲנוּג דְּלָאו מִנְעָל הוּא, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִי אָסוּר?! וְהָא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲוָה כָּרֵיךְ סוּדָרָא אַכַּרְעֵיהּ וְנָפֵיק. וְעוֹד: מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין טָמֵא, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּדְאִית לֵיהּ כְּתִיתִין עָסְקִינַן!
Rava said to him: And if the prosthetic leg is not a garment, meaning that it is not a shoe, do the rags make it into a garment? Only shoes are forbidden, not other garments. And furthermore, any other kind of pleasure that is not the pleasure of wearing shoes, is it prohibited on Yom Kippur? Only certain afflictions are mandated on Yom Kippur; activities that are not specifically restricted by those afflictions are permitted. And Rabba bar Rav Huna would wrap a scarf on his feet and go out, demonstrating that the comfort provided by rags is permitted on Yom Kippur. Furthermore, the continuation of the baraita contradicts your explanation that the prohibition is due to the comfort provided by the rags. From the fact that it teaches in the latter clause: If the prosthetic leg has a receptacle designed for rags it is susceptible to ritual impurity like all wooden utensils which have receptacles,
RASHI
טמא מקבל טומאה דלאו פשוטי כלי עץ הוא:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: לְעוֹלָם דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִנְעָל הוּא, וּבַשַּׁבָּת בְּהָא פְּלִיגִי; מָר סָבַר: גָּזְרִינַן דִּילְמָא מִשְׁתַּמֵּיט וְאָתֵי לְאַתּוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן.
Rather, Rava said: Actually, according to everyone, a prosthetic leg is considered to be a shoe, and with regard to Shabbat this is what they disagree about: One Sage, Rabbi Yosei holds that we decree a prohibition of wearing a prosthetic leg on Shabbat lest the leg slip off and one come to carry it four cubits in the public domain; and one Sage, Rabbi Meir, holds that we do not decree such a rule.
RASHI
מנעל הוא הלכך ביוה"כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו:
תָּנוּ רַבָּנַן: תִּינוֹקוֹת מוּתָּרִין בְּכוּלָּן, חוּץ מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל. מַאי שְׁנָא נְעִילַת הַסַּנְדָּל – דְּאָמְרִי: אֱינָשֵׁי עֲבַדוּ לֵיהּ. הָנָךְ נַמִי, אָמְרִי: אֱינָשֵׁי עֲבַדוּ לֵיהּ. רְחִיצָה וְסִיכָה – אֵימַר מֵאֶתְמוֹל עָבְדִי לֵיהּ!
§ The Sages taught: Young children
RASHI
מותרין בכולן בכל הני דמתניתין אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה:
אינשי עבדו ליה גדולים עשו לו והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור כדאמרינן במסכת יבמות (דף קיד.) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים:
סַנְדָּל נַמִי, אֵימַר מֵאֶתְמוֹל עָבְדִי לֵיהּ. סַנְדָּל לֹא אֶפְשָׁר דְּמֵאֶתְמוֹל עָבְדִי לֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיטְעַם טַעְמָא דְּמִיתוּתָא – לִיסַיִּים מְסָאנֵי וְלִיגְנִי.
The Gemara asks: If so, we could say this with regard to shoes as well. They could say that they did this for him yesterday. The Gemara answers: In the case of shoes, it is impossible to say an adult did it for him yesterday, since the child would not have worn shoes at night. As Shmuel said: He who desires a taste of death should put on shoes and go to sleep.
RASHI
לא אפשר מאתמול ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו:
וְהָא מוּתָּרִין לְכַתְּחִלָּה קָתָנֵי! אֶלָּא: הָנָךְ דְּלָאו רְבִיתַיְיהוּ – גָּזְרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, הָנָךְ דִּרְבִיתַיְיהוּ הוּא – לֹא גָּזְרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. דְּאָמַר אַבַּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: רְבִיתֵיהּ דִּינוּקָא – מַיָּא חֲמִימִי וּמִשְׁחָא. גָּדַל פּוּרְתָּא – בֵּיעֲתָא בְּכוּתָּחָא, גָּדַל פּוּרְתָּא – תַּבּוּרִי מָאנֵי. כִּי הָא דְּרַבָּה זְבִין לְהוּ מָאנֵי גְּזִיזֵי דְּפַחְרָא לִבְנֵיהּ, וּמְתַבְּרִי לְהוּ.
The Gemara asks: But the mishna is teaching that they are permitted to wear shoes ab initio . If so, it is permitted for an adult to perform these acts for a child even on the day of Yom Kippur, and the observer will not think that the adult has done anything wrong. Rather, we must explain the mishna as follows: The Sages decreed against performing those actions that are not necessary for the child’s growth, but the Sages did not decree against performing those actions that are necessary for the child’s growth. As Abaye said: My mother told me:
RASHI
הא מותרין לכתחלה קתני שאם בא לימלך אומרים לו האכילהו ורחוץ אותו והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו:
מיא חמימי לרחיצה:
ומשחא לסוך:
ביעתא בכותחא ביצים בכותח:
תבורי מאני להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו:
מאני גזיזי דפחרא כלים סדוקים של חרס בדמים קלים:
״הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם״. מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הִיא. דְּתַנְיָא: הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה לֹא יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם. הֶחָיָה לֹא תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֶחָיָה תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל.
§ We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, the king and the bride may wash their faces on Yom Kippur. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna?
מַאי טַעְמָא מֶלֶךְ – מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ״. כַּלָּה מַאי טַעְמָא – כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא: כַּלָּה עַד כַּמָּה? אֲמַר לֵיהּ, כִּדְתַנְיָא: אֵין מוֹנְעִין תַּכְשִׁיטִין מִן הַכַּלָּה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם.
The Gemara asks: According to Rabbi Eliezer’s opinion, what is the reason that the king may wear shoes? Because it is written: “Your eyes shall see the king in his beauty”
RASHI
אין מונעין תכשיטין וכו' ברייתא היא ומייתינן לה בריש בתולה נישאת בכתובות הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קוברין את המת ואין מונעין תכשיטין מן הכלה מחמת האבל כל שלשים יום אלמא כל שלשים בעי' נוי:
הֶחָיָה תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל – מִשּׁוּם צִינָּה.
A new mother may wear shoes. What is the reason for this? Due to the cold there is concern that she will become ill, as she is weak from the birth.
אָמַר שְׁמוּאֵל: אִם מֵחֲמַת סַכָּנַת עַקְרָב – מוּתָּר.
Shmuel said: If a man is worried about walking barefoot on Yom Kippur due to the danger of scorpions,
RASHI
אם מחמת סכנת עקרב מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול:
״הָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה״. בָּעֵי רַב פַּפָּא:
§ We learned in the mishna: On Yom Kippur, one who eats food the volume of a large date is liable. Rav Pappa asked: