Back
Yoma
Daf 45bשֶׁסּוֹדְרָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְאִם אֵין מַחֲזִיקָן – שֶׁסּוֹדְרָן עַל הַכֶּבֶשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי סוֹבֵב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה וְסוֹדְרָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
that they are arranged upon the altar, and if the space on the altar cannot hold them, that they are arranged upon the ramp or upon the ledge that protrudes from the altar, until the large arrangement is made the following day and then they are arranged upon it? The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering, on the altar” (Leviticus 6:3). This is taken to mean that those items that the fire already consumed are once again placed upon the altar.
RASHI
אשר תאכל את העולה אם אינו ענין לתחילתה דהא כתיב העולה על מוקדה תנהו לענין סופה:
TOSAFOT
סודרן על גבי כבש או על גבי סובב אבל על גבי יסוד לא דא"כ היה נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ריב"א ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא מיקרי ירידה:
וְרַבִּי מֵאִיר: עִיכּוּלֵי עוֹלָה – אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת. דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בַּר מִנְיוֹמִי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת.
And how does Rabbi Meir expound this verse? He derives from it that if parts of a burnt-offering that were already partially consumed on the altar fell off the altar, you should return them to continue burning; but you do not return incense that was consumed and fell off of the inner incense altar. As Rabbi Ḥananya bar Minyomi from the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught in a baraita : The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering on the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that if parts of a burnt-offering that were partially consumed fell off the altar, you should return them; but you do not return incense that was partially consumed and fell off the altar.
RASHI
עיכולי עולה פוקעין שפקעו מעל האש וקרי ביה אשר תאכל את העולה על המזבח:
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם אִית לְהוּ, מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מִ״וְהָאֵשׁ״, וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ ‘וא״ו׳ – ׳וא״ו ה״א׳ דָּרֵישׁ.
At any rate, everyone assumes there is an additional arrangement of wood that they add on that day, i.e., Yom Kippur, for the incense that is burned in the Holy of Holies. From where do they derive this? They derive it from the verse “And the fire upon the altar” (Leviticus 6:5). The apparently superfluous words “and the” allude to an additional fire. And even one who does not generally expound the word “and” does expound the phrase “and the.”
״אֵשׁ תָּמִיד״ לְמַאי אֲתָא? מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ לִימֵּד עַל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
The Gemara notes that there is an additional mention of the altar fire, which has not yet been explained: The phrase “a perpetual fire” (Leviticus 6:6), for what halakha does it come to teach? It is required for the halakha that was taught in the following baraita : The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning
RASHI
אש תמיד תוקד למאי אתא כיון דדרשת כל מוקדות דענינא:
שלא תהא אלא על מזבח החיצון דהאי קרא במזבח העולה כתיב:
אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה, מַה לְּהַלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן – אַף כָּאן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
From where is it derived that coals of fire that are taken with a coal pan
RASHI
אש מחתה ומנורה אש דיוה"כ דלפני ולפנים ואש דמנורה דהדלקת נרות דכל יומא מניין שתהא ניטלת מעל המזבח החיצון:
הכי גרסינן נאמר כאן אש בקטורת דכתיב יקטירנה ואין הקטרה בלא אש:
TOSAFOT
נאמרה אש בקטורת נ"ל דכתיב גבי קרח אתה ואהרן איש מחתתו ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת:
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה, מַה לְּהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ – אַף מַחְתָּה וּמְנוֹרָה בְּסָמוּךְ לוֹ,
If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.
RASHI
מה להלן בסמוך לו במזבח החיצון הסמוך לפנימי שעליו הקטורת נקטר אף מחתה ומנורה נוטל מן הסמוך לו והוא מזבח הפנימי הסמוך למנורה ולפני לפנים:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ – אֵשׁ תָּמִיד שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha . The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The “perpetual fire” that I told you, i.e., the fire of the candelabrum, about which the Torah states “a lamp to burn continually” (Exodus 27:20), should be lit only from a fire that is upon the top of the outer altar.
RASHI
אש תמיד אש שאמרתי לך בה תמיד והוא של מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד:
TOSAFOT
תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא על מזבח החיצון תימה לי א"כ ניבעי לה מערכה בפני עצמה כי היכי דמצרכינן מערכה לקטורת בפני עצמה וא"כ נפישי להו מערכות וי"ל כיון דלא היה צריך ליקח שום גחלים למנורה אלא להדליק הפתילות בעלמא לא מסתבר שיעשו בשביל זה מערכה ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים ועוד י"ל מדכתיב תמיד ש"מ שמדליקין אותה מאש הדולקת תמיד והיינו ממערכה גדולה דאי עבדינן לה מערכה בפני עצמה מאי איצטריך שתהא דולקת תמיד:
לָמַדְנוּ אֵשׁ לִמְנוֹרָה, אֵשׁ לְמַחְתָּה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּמְנוֹרָה, מַה לְּהַלָּן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן – אַף כָּאן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
We have therefore learned the source for the fire for the candelabrum. From where do we derive the same halakha for the fire for the incense coal pan on Yom Kippur? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur, and “fire” is stated with regard to the candelabrum. Just as there, in the case of the candelabrum, the fire is taken from upon the outer altar, so too, here, in the case of the incense coal pan, the fire should be taken from upon the outer altar.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה, מַה לְּהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ אַף כָּאן בְּסָמוּךְ לוֹ –
If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way: “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, here, in the case of fire for the incense coal pan, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.
RASHI
נאמר אש בקטורת של כל יום:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״, אֵיזֶהוּ מִזְבֵּחַ שֶׁמִּקְּצָתוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאֵין כּוּלּוֹ לִפְנֵי ה׳ – הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha : The verse states: “And he shall take a pan full of coals of fire from upon the altar from before the Lord” (Leviticus 16:12). The description of the altar being “from before the Lord” suggests it is not entirely before the Lord. Which altar is only partially before the Lord,
RASHI
ולקח מלא המחתה מעל המזבח (ויקרא טז) ומהיכן מלפני ה' מצד מערב:
הכי גרסינן איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון איזהו מזבח שיש לחלק בו מה ממנו לפני ה' שהוזקק הכתוב לומר מלפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון דאילו פנימי כולו לפני ה':
TOSAFOT
הוי אומר זה מזבח החיצון ואין להקשות א"כ מאי איצטריך קרא לקטורת דהיכל שלוקחין לה גחלים ממזבח החיצון נגמר מקטורת דלפני ולפנים די"ל דאיצטריך לאשמועינן דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוה גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי בחדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים אי נמי מהכא לא מצינו למילף דשאני קטורת דכל יומא כיון דמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל:
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״ וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״מִלִּפְנֵי ה׳״; דְּאִי כָּתַב רַחֲמָנָא ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״ – הֲוָה אָמִינָא: מַאי מִזְבֵּחַ – מִזְבֵּחַ פְּנִימִי, כָּתַב רַחֲמָנָא ״מִלִּפְנֵי ה׳״ – וְאִי כָּתַב רַחֲמָנָא ״מִלִּפְנֵי ה׳״ – הֲוָה אָמִינָא: דַּוְקָא מִלִּפְנֵי ה׳,
And it is necessary to write “from upon the altar” and it is necessary to write “from before God” because if the Merciful One had written only “from upon the altar” I would have said: What altar is the verse referring to? The inner altar. Therefore, the Merciful One writes “from before God.” And if the Merciful One had written only “from before God,” I would have said it means specifically from the part of the altar that lies before God, i.e., from the northwestern corner, which lies directly parallel to the entrance of the Sanctuary;
RASHI
דוקא מלפני ה' כנגד הפתח ממש:
TOSAFOT
הוה אמינא דוקא מלפני ה' הקשה ר"י מאי שנא דהכא אמרינן לפני ה' כנגד הפתח במערבה וכן בנר מערבי פרק שתי הלחם (מנחות דף צח.) וגבי תנופה פרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא.) אמרינן לפני ה' במזרח וגבי שחיטה נמי כתיב לפני ה' ושרינן בכל מקום בעזרה ותירץ ר"י דגבי שחיטת קדשים קלים כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ אע"ג דנאכלין בכל העיר שחיטתן לפני ה' בפנים במזרח וכן גבי תנופה אבל בהני מזבח ומנורה אי לא אתי לאשמועינן במערב לפני ה' למה לי והקשה רבינו יצחק הבחור מ"מ מאי שנא דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום בעזרה ותירץ דודאי לפני ה' במזרח כדדרשינן בסיפרי בפרשת נשא גבי תנופת איל נזיר לפני ה' במזרח בכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרט לך הכתוב וגבי שחיטת קדשים קלים לא כתיב לפני ה' אלא בסמיכה ושמא סמיכה היא במזרח ואת"ל שאינה במזרח דילמא היינו טעמא דגמרינן מקל וחומר משחיטה או בהיקישא דוסמך ושחט ושחיטה הויא בכל מקום כדגמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) מקראי להכשיר כל הרוחות ואפשר דאפילו סמיכת עולה היא בכל מקום בעזרה כיון דשירי מצוה היא גמרינן קל וחומר משחיטת שלמים וקרא דלפני ה' דסמיכה לאפוקי חוץ לעזרה וכ"מ בת"כ דדריש לפני ה' וסמך דגבי עולה אע"פ שסמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים והא דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' גבי עולה לא מצי למימר במזרח דהא פרט לך הכתוב צפון ודרשינן מיניה בן בקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' בפרק כל הפסולין (זבחים דף לב:) ולפני ה' דכתיב בפר כהן משיח ובפר העלם דריש בת"כ לקבוע להם צפון והיינו עד שיפרט לך הכתוב והאי דדרשינן ליה לצפון ולא למזרח משום דאשכחן שאר קדשי קדשים שטעונין צפון ואע"ג דאמר בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח:) זה בנה אב שכל חטאות טעונות צפון נראה לי דשמא איצטריך משום דכתיב בפר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים ולהקטרת אימורים לא איצטריך למילף משלמים שהרי הכל מפורש בגופיה וסד"א דאיצטריך לאקושיה לשלמים להכשיר כל הרוחות לשחיטתו ופר העלם איתקש לפר כהן משיח ואע"ג דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אין זה אלא גילוי מילתא להכי איצטריך לאהדרינהו לכלל שאר חטאות להטעינן צפון [אי נמי] סד"א כיון דמצות שריפתן חוץ לשלש מחנות לא ליבעו צפון קמ"ל לפני ה' וגבי נר מערבי לא קשה מידי שכשאתה אומר לפני ה' במזרח לא אתא לאפוקי אלא צפון ודרום שלא כנגד היכל וכתליו או שלא יעמוד במזרח ויהפוך פניו לצד צפון ודרום וגבי גחלים לא שייך למימר הכי שהרי צפונו ודרומו של מזבח היה כל כך כנגד היכל וכתליו כמו מזרחו ואם כן לפני ה' לאפוקי מאי אי לאפוקי שלא יעמוד החותה במזרח ויהפוך פניו לצפון ולדרום א"כ דאגברא קאי הוה ליה למיכתב לפני ה' מדכתיב מלפני ה' שמע מינה דאגחלים קאי ואי גחלים דמזרחו דמזבח קאמר אמאי קרי לה לפני ה' טפי מדצפונו ודרומו אלא שמע מינה במערב קאמר והיינו כמו פרט הכתוב כדאיתא בסיפרי וכן בנרות כולם לפני ה' בין אדם בין נרות אלא שמע מינה נר מערבי קאמר: