Back
Yoma
Daf 35aמֵיתִיבִי: ״וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם״
The Gemara raises an objection. It is stated: “And it shall be that when they enter in at the gates of the inner court, they shall be clothed with linen garments; and no wool shall come upon them, while they minister in the gates of the inner court, and within” (Ezekiel 44:17). This verse is referring to the Yom Kippur service, as during the year the High Priest performed the service in eight priestly vestments made partially of wool. Two verses later the prophet says: “And when they go forth into the outer court, into the outer court to the people, they shall remove their garments in which they serve, and lay them in the sacred chambers, and they shall put on other garments, so that they do not sanctify the people with their garments” (Ezekiel 44:19).
RASHI
מיתיבי גרסינן ברישא והדר גרסינן תני רב שמואל
מיתיבי ולבשו בגדים אחרים ולא גרסינן וקרבו אל אשר לעם דההוא קרא לא גבי שירות כתיב אלא גבי בגדים שאכלו בהן ולא אפשר לאוקומי ביוה"כ אלא מהאי קרא מותיב ובצאתם אל חצר החיצונה וגו' דאיכא לאוקומי ביום הכפורים דכתיב לעיל מיניה והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית ולא יעלה עליהם צמר הא ודאי ביום הכיפורים כתיב דאי בשאר ימות השנה הא איכא מעיל דכוליה תכלת וחושן ואפוד דאית ביה תכלת וכתיב בתריה ובצאתם אל החצר החיצונה יפשטו את בגדיהם וגו' ולבשו בגדים אחרים וקא סלקא דעתיך דהכי קאמר וכשיחזור ויכנס שם בין הערבים ולבש בגדי בד אחרים ולא את הראשונים ומשום דלא רמזה משה באורייתא והילכתא הוו גמירי לה אתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ולא יקדשו את העם דכתיב בסיפא מילתא אחריתי היא וכשיתערבו עם העם ילבשו בגדי חול:
מַאי לָאו ״אֲחֵרִים״ – חֲשׁוּבִין מֵהֶן! לֹא, ״אֲחֵרִים״ – פְּחוּתִים מֵהֶן.
The Gemara infers: What, doesn’t “other” mean more important than the first set of linen garments? The Gemara rejects this: No, although “other” means different garments, it means garments inferior to them,
RASHI
מאי לאו אחרים חשובין מהן דאי לאו לעילוינהו למה לי למכתב אחרים דמשמע שלא יהיו דומין לראשונים:
לא פחותין מהן לפי שעבודה הראשונה חשובה ומכפרת וזו אינה אלא לפנות את המקום שאין כבוד שיהיו מונחין שם לפיכך שינה הכתוב בבגדים לפחות:
תָּנֵי רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, וְאָמְרִי לָהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: אַחַר שֶׁכָּלְתָה עֲבוֹדַת צִיבּוּר, כֹּהֵן שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתוֹנֶת לוֹבְשָׁהּ וְעוֹבֵד בָּהּ עֲבוֹדַת יָחִיד, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְסְרֶנָּה לַצִּיבּוּר. פְּשִׁיטָא!
Rav Huna bar Yehuda, and some say Rav Shmuel bar Yehuda, taught: After the public service concluded, a priest whose mother had made him a priestly tunic may wear it and perform an individual service while wearing it,
RASHI
עבודת יחיד הוצאת כף ומחתה שאינה צריכה לציבור אלא לפי שמוטלת עליו לפנות את המקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד:
ובלבד שימסרנה לציבור דסוף סוף מעבודת ציבור היא כך נראה בעיני ואני שמעתי עבודת יחיד מקרא פרשה דתנן [במתני'] (לקמן יומא דף סח:) קורא באיצטלית לבן משלו וקשיא לי בגוה דלא תנן התם ובלבד שימסרנה לציבור:
פשיטא דעובד בה כיון דאמרת מוסרה לציבור דציבור היא:
מַהוּ דְּתֵימָא: נֵיחוּשׁ שֶׁמָּא לֹא יִמְסְרֶנָּה יָפֶה יָפֶה, קָא מַשְׁמַע לָן. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִּי שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתוֹנֶת שֶׁל מֵאָה מָנֶה, וְלוֹבְשָׁהּ, וְעוֹבֵד בָּהּ עֲבוֹדַת יָחִיד, וּמְסָרָהּ לַצִּיבּוּר.
The Gemara answers: Lest you say that the concern is that since he is the one wearing it perhaps he will intend to retain ownership and will not transfer it wholeheartedly; therefore, it teaches us that if he transfers possession to the public, that is not a concern. Apropos this halakha , the Gemara relates: They said about the High Priest Rabbi Yishmael ben Pabi that his mother made him a tunic worth one hundred maneh . He donned it and performed an individual service and transferred possession of it to the public.
TOSAFOT
ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל ואפי' לרבנן דרבי יוסי בפרק הבית והעליה (ב"מ דף קיח.) דסבירא להו שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורבי יוסי אומר אף הרוצה להתנדב בחנם עושה וקאמר דפליגי במיחש דילמא לא מסר לצבור יפה דרבנן סברי חיישינן הכא מודו דאנן סהדי דכ"ג מסר ליה יפה שהוא גדול בתורה ויודע שיש למסור יפה ועוד כיון שכל כבוד כהונה הוא שלו מסר ליה יפה אגב חביבות שעובד בה וכן לבן בוכרי דאמר בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כא:) כל כהן ששוקל אינו חוטא ופריך כיון דלכתחילה לא מיחייב לאיתויי כי קא מייתי מעייל חולין לעזרה ומשני דמסר ליה לצבור איכא למימר אפילו את"ל דסבירא ליה כרבנן דפ' הבית והעליה (ב"מ דף קיח.) בההיא אפי' רבנן מודו כיון שכל ישראל מביאין שקלים אינהו נמי נהי דפטירי מסרי לצבור יפה יפה ועוד כיון שכל ריוח הקרבנות הבאים מן השקלים שלהם הוא גמרי ומסרי יפה:
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתוֹנֶת מִשְּׁתֵּי רִיבּוֹא, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְלוֹבְשָׁהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאָה כְּעָרוֹם. וּמִי מִתְחֲזֵי? וְהָאָמַר מָר: חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה! אָמַר אַבַּיֵי: כְּחַמְרָא בְּמִזְגָּא.
And similarly, they said about the High Priest Rabbi Elazar ben Ḥarsum
RASHI
משתי ריבוא מנה:
האמר מר חוטן של בגדי כהונה כפול ששה לקמן בפרק בא לו (יומא דף עא:):
כחמרא במזגא כיין הנראה מחוץ לכלי זכוכית ואע"פ שהזכוכית עבה כך היה הפשתן מוצהב ונראה בשרו מתוכה:
תָּנוּ רַבָּנַן: עָנִי וְעָשִׁיר וְרָשָׁע בָּאִין לַדִּין, לֶעָנִי אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: עָנִי הָיִיתִי וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָנִי הָיִיתָ יוֹתֵר מֵהִלֵּל?
§ Apropos the great wealth of Rabbi Elazar ben Ḥarsum, the Gemara cites that which the Sages taught: A poor person, and a wealthy person,
RASHI
לעני אומרים וכו' כלומר אם באו ב"ד שלמעלה לחייב עניים ע"י הלל ועשירים ע"י ר' אלעזר וטרודי היצר על ידי יוסף יש פתחון פה לבעל הדין לחייבם:
אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק, חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרוּבָּה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
They said about Hillel the Elder that each and every day he would work and earn a half-dinar,
RASHI
טרפעיק סלע מדינה שהוא חצי דינר כך מפורש בכתובות (סד.):
אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי! בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר, וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם הַמְעוּנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶן וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרוּבָּה, עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת שֶׁלֶג. פְּרָקוּהוּ, וְהִרְחִיצוּהוּ, וְסִיכּוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְדוּרָה. אָמְרוּ: רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.
The Sages continued and said: That day was Shabbat eve and it was the winter season of Tevet, and snow fell upon him from the sky. When it was dawn, Shemaya said to Avtalyon: Avtalyon, my brother, every day at this hour the study hall is already bright from the sunlight streaming through the skylight, and today it is dark; is it perhaps a cloudy day? They focused their eyes and saw the image of a man in the skylight. They ascended and found him covered with snow three cubits high.
RASHI
פירקוהו פירקו משוי השלג מעליו:
עָשִׁיר אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר עָשִׁיר הָיִיתִי וְטָרוּד הָיִיתִי בִּנְכָסַי אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם עָשִׁיר הָיִיתָ יוֹתֵר מֵרַבִּי אֶלְעָזָר? אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו אֶלֶף עֲיָירוֹת בַּיַּבָּשָׁה, וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם נוֹטֵל נֹאד שֶׁל קֶמַח עַל כְּתֵיפוֹ וּמְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמוֹד תּוֹרָה.
And if a wealthy man comes before the heavenly court, the members of the court say to him: Why did you not engage in Torah? If he says: I was wealthy and preoccupied with managing my possessions, they say to him: Were you any wealthier than Rabbi Elazar, who was exceedingly wealthy and nevertheless studied Torah? They said about Rabbi Elazar ben Ḥarsum that his father left him an inheritance of one thousand villages on land, and corresponding to them, one thousand ships at sea. And each and every day he takes a leather jug of flour on his shoulder and walks from city to city and from state to state to study Torah from the Torah scholars in each of those places.
פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ עֲבָדָיו וְעָשׂוּ בּוֹ אַנְגַּרְיָא. אָמַר לָהֶן: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הֲנִיחוּנִי וְאֵלֵךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה! אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתְךָ! וּמִיָּמָיו לֹא הָלַךְ וְרָאָה אוֹתָן, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.
One time as he passed through the villages in his estate and his servants found him, did not recognize him, and, thinking he was a resident of the town, they pressed him into service [ angarya ]
RASHI
אנגריא עבודת שר העיר ועבודת עצמו היתה והם אינם מכירים בו וסבורים שהוא מיושבי העיירות שלו שעבודת אדוני הארץ מוטלת עליהם:
רָשָׁע אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אָמַר: נָאֶה הָיִיתִי וְטָרוּד בְּיִצְרִי (הָיָה) אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם נָאֶה הָיִיתָ מִיּוֹסֵף? אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק: בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיְתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים, בְּגָדִים שֶׁלָּבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה לוֹ עַרְבִית, בְּגָדִים שֶׁלָּבְשָׁה לוֹ עַרְבִית לֹא לָבְשָׁה לוֹ שַׁחֲרִית.
And if a wicked man comes to judgment, the members of the court say to him: Why did you not engage in Torah? If he said: I was handsome and preoccupied with my evil inclination, as I had many temptations, they say to him: Were you any more handsome than Joseph, who did not neglect Torah despite his beauty? They said about Joseph the righteous: Each and every day, the wife of Potiphar seduced him with words. In addition, the clothes that she wore to entice him in the morning, she did not wear to entice him in the evening. The clothes that she wore to entice him in the evening, she did not wear to entice him in the morning of the next day.
RASHI
משדלתו מפתה אותו כי יפתה מתרגמינן ארי ישדל (שמות נב):
שלבשה לו בשבילו:
אָמְרָה לוֹ: הִשָּׁמַע לִי! אָמַר לָהּ: לָאו. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵינִי חוֹבַשְׁתְּךָ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. אָמַר לָהּ: ״ה׳ מַתִּיר אֲסוּרִים״ – הֲרֵינִי כּוֹפֶפֶת קוֹמָתְךָ – ״ה׳ זוֹקֵף כְּפוּפִים״ – הֲרֵינִי מְסַמֵּא אֶת עֵינֶיךָ – ״ה׳ פּוֹקֵחַ עִוְּרִים״. נָתְנָה לוֹ אֶלֶף כִּכְּרֵי כֶּסֶף לִשְׁמוֹעַ אֵלֶיהָ ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״ וְלֹא רָצָה לִשְׁמוֹעַ אֵלֶיהָ.
One day she said to him: Submit to me and have relations with me. He said to her: No. She said to him: I will incarcerate you in the prison. He said to her: I do not fear you, as it is stated: “God releases prisoners” (Psalms 146:7). She said to him: I will cause you to be bent over with suffering. He said: “God straightens those who are bent over” (Psalms 146:8). She said I will blind your eyes. He said to her “God opens the eyes of the blind” (Psalms 146:8). She gave him a thousand talents of silver to submit to her, “to lie with her and be with her” (Genesis 39:10), and he refused.
״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ – לְעוֹלָם הַבָּא. נִמְצָא, הִלֵּל מְחַיֵּיב אֶת הָעֲנִיִּים, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם מְחַיֵּיב אֶת הָעֲשִׁירִים, יוֹסֵף מְחַיֵּיב אֶת הָרְשָׁעִים.
The Gemara elaborates: Had he submitted to her to lie with her in this world, it would have been decreed in Heaven that he would be with her in the World-to-Come. Therefore, he refused. Consequently, Hillel obligates the poor to study Torah, Rabbi Elazar ben Ḥarsum obligates the wealthy, and Joseph obligates the wicked. For each category of people, there is a role model who overcame his preoccupations and temptations to study Torah.
מתני׳ בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ, וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.
The High Priest comes and stands next to his bull,
RASHI
מתני' ראשו לדרום ופניו למערב מפרש בגמרא שעוקם ראשו לצד ההיכל וקא בעי טעמא אמאי לא מוקי ליה להדיא זנבו למזרח וראשו למערב:
והכהן עומד במזרח אחוריו למזרח:
וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם! עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם! כַּפֵּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר״ וגו׳. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
And this is what he would say in his confession: Please, God, I have sinned, I have done wrong, and I have rebelled before You, I and my family. Please, God, grant atonement, please, for the sins, and for the wrongs, and for the rebellions that I have sinned, and done wrong, and rebelled before You, I and my family, as it is written in the Torah of Moses your servant: “For on this day atonement shall be made for you to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord” (Leviticus 16:30). And the priests and the people who were in the courtyard respond after he recites the name of God: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
TOSAFOT
אנא השם בירושלמי יש דבראשונה אמר אנא השם ובשניה אנא בשם כפר נא וכו':