Back
Yoma
Daf 31aוְהָא אִיכָּא אַמָּה תִּקְרָה וְאַמָּה מֵעֲזִיבָה! שְׁעָרִים דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן דְּשִׁישָׁא נִינְהוּ – בְּמַשֶּׁהוּ עָבְדִי לְהוּ. וְהָא אִיכָּא הַאֵיךְ מַשֶּׁהוּ! כֵּיוָן דְּלָא הֲוַאי אַמְתָא – לָא חָשֵׁיב לָהּ.
As the gate is twenty cubits high, and the immersion chamber above it is at least three additional cubits high, the water was twenty-three cubits above the ground of the courtyard. The Gemara asks: How could it be only twenty-three cubits higher? Isn’t there the cubit of the thickness of the ceiling over the gate and the cubit of the thickness of the plaster sealing of the ritual bath floor for a total of at least twenty-five cubits? The Gemara answers: With regard to the Temple gates, since they were constructed of marble, they constructed them with minimal thickness. Neither the thickness of the ceiling nor the thickness of the plaster was a cubit. The Gemara asks: But isn’t there that minimal thickness of the ceiling and the plaster that would nevertheless total more than twenty-three cubits? The Gemara answers: Indeed; however, since the ceiling was not a whole cubit he does not consider it in his calculation.
RASHI
והאיכא אמה עובי תקרה על חלל השער:
ואמה מעזיבה של טיט וחול מגובל יחד להיות המים נוחין שם לבד עומק החלל שלש אמות שחשבת:
במשהו עביד ליה תקרה שלהן:
TOSAFOT
כיון דשישא הוא במשהו עבדי ליה למעזיבה וכיון דמעזיבה דשישא דקה היא מאד לא בעי נמי אמה תקרה אלא משהו:
״פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ״ וכו׳. מַאי שְׁנָא שֶׁל בּוּץ? כִּדְאָמַר רַב כַּהֲנָא: כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בּוּץ. הָכָא נַמִי: שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בּוּץ.
§ We learned in the mishna: They spread a sheet of fine linen
RASHI
שעבודת היום בבגדי בוץ שיש היום עליו עבודה שהיא בבגדי בוץ לפי שאינו רגיל לשרת בלא שמנה בגדים ויש מהן של זהב כגון ציץ וחשן ואפוד ופעמוני המעיל:
TOSAFOT
כדאמר רב כהנא כדי שיכיר כ"ג שעבודת היום של בוץ לקמן גבי הביאו לו בגדי לבן תימה מאי שנא דאמרה למילתיה אסיפא ולא ארישא ונ"ל דארישא לא חשש לאומרו דפשיטא דצריך היכירא שלא יטעה וילבש כל ח' בגדים כדרך שהוא עושה כל ימות השנה כשהוא פושט בגדי חול שהוא לובש כל ח' בגדים ולכך פרסו בגדי בוץ כדי שיכיר שהיום אין לו ללבוש בגדי בוץ עם בגדי זהב אלא בפני עצמם אבל בסיפא שהוא פושט בגדי זהב ויש לו ללבוש בגדים אחרים סד"א דלא הוה צריך היכירא דודאי לא אתי למיטעי ועוד סד"א כיון דכבר פירסו פעם אחת סדין של בוץ כדי שיכיר וכו' סגי בהכי להכי איצטריך רב כהנא לפרש דתרי היכירא הוו עבדי:
מתני׳ פָּשַׁט, יָרַד, וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד, קְרָצוֹ, וּמֵירֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת הַדָּם וּזְרָקוֹ.
The High Priest removed the white garments that he was wearing, descended to the ritual bath, and immersed.
RASHI
מתני' ונסתפג מתעטף באלונטית של בגד לספוג מים שעל בשרו ונסתפג ונתקנח:
וקידש ידיו ורגליו מן הכיור כדיליף לקמן (יומא דף לב.) שצריך לכל חליפות בגדי היום קידוש לפשיטה קידוש ללבישה וטבילה ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול היא לא הוצרך לקדש על הפשיטה:
קרצו מפרש בגמרא:
ומירק אחר וגמר כהן אחר שחיטה לפי שאין קבלת הדם כשירה אלא בכהן גדול וצריך למהר ולקבל:
על ידו בשבילו כמו קוצץ אדם ע"י עצמו (ב"מ דף צג.) אי נמי על ידו לשון אחריו וסמוך לו והרבה יש בספר עזרא על ידו החזיק פלוני את החומה (נחמיה ג׳:ח׳):
נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר, וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּלְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵבָרִים וְהַחֲבִיתִּין, וְאֶת הַיַּיִן. קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לְאֵבָרִים, שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בֵּין אֵיבָרִים לִנְסָכִים.
He entered the Sanctuary to burn the morning incense and to remove the ashes from the lamps of the candelabrum; and he left the Sanctuary and returned to the courtyard to sacrifice the head and the limbs of the sheep sacrificed for the daily offering and the High Priest’s daily griddle-cake offering,
RASHI
קטורת של שחר היא היתה קריבה וכו' בגמ' מפרש:
אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִיסְטְנִיס – מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמַטִּילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן, כְּדֵי שֶׁתָּפִיג צִינָּתָן.
With regard to the immersion, if the High Priest was old
RASHI
מחמין לו חמין מבערב יום הכפורים ומטילין ביום הכפורים לתוך חקק בנין בית טבילתו:
שתפיג להמיר מיד צינתו במקצת כמו ויפג לבו (בראשית מה) מפיגין טעמן (ביצה דף יד.) וריחו לא נמר (ירמיהו מח) מתרגמינן וריחו לא פג:
גמ׳ אֲמַרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא: הָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר. דְּאִי רַבִּי מֵאִיר, כֵּיוָן דְּאָמַר: תְּרֵי קִידּוּשֵׁי אַלְּבִישָׁה עָבֵיד לְהוּ, הָכָא נַמִי לִיעֲבִיד תְּרֵי קִידּוּשֵׁי אַלְּבִישָׁה.
The Sages said this matter before Rav Pappa: This mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Meir, since he said: The High Priest performs two sanctifications of his hands and his feet upon each change of garments, once before donning the garments and once after donning them, here too, in the mishna, let him perform two sanctifications upon the change of garments. However, the description in the mishna indicates that he removes his garments and does not sanctify his hands and feet.
RASHI
גמ' רבנן תלמידי דרב פפא אמרו כך לפניו:
הא מתני' דלא תנן בה שני קידושים בטבילה ראשונה:
דלא כר"מ דפליג במתני' בטבילה שניה אדרבנן שהיו מקדימין קידוש לפשיטה והוא הקדים פשיטה לקידוש דתנן ר' מאיר אומר פשט וקידש ושמעינן מיניה דס"ל דשני קידושין שהוצרך הכתוב בין בגד לבגד כדיליף לקמן תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא וקאמרי מתני' לאו דכוותיה תנן דאי ר"מ בטבילה ראשונה נמי ניבעי תרי קידושי דהא בגדי קדש הוא בא ללבוש:
אֲמַר לְהוּ רַב פַּפָּא: בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לְרַבִּי מֵאִיר חַד אַפְּשִׁיטָה דְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁ, וְחַד אַלְּבִישָׁה. וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: ״וּפָשַׁט וְרָחַץ (וְרָחַץ) וְלָבַשׁ״ רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישָׁה, מַה לְּבִישָׁה – לוֹבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ, אַף פְּשִׁיטָה – פּוֹשֵׁט וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ.
Rav Pappa said to them:
RASHI
חד אפשיטה והלכך הכא דפשיטה דבגדי חול היא לא בעיא קידוש והכא גבי טבילה שניה שנחלק ר' מאיר להקדים פשיטה לקידוש לאו משום דס"ל קידוש ראשון שכל טבילה מחמת לבישה בא אלא בגזירת הכתוב פליגי:
ופשט ורחץ ורחץ ולבש ופשט את בגדי הבד אשר לבש וגו' וסמיך ליה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו והטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה והאי ורחץ דרשינן ליה לקמן לענין קידוש וילפינן מיניה תרי קידושי דשדינן ורחץ אופשט ואולבש כאילו כתיב ורחץ תרי זימני:
ר"מ סבר מקיש קידוש פשיטה לקידוש של לבישה מה לבישה לובש ואח"כ מקדש קידוש השני כדאמרינן לקמן הכל מודים בקידוש שני כשהוא לבוש מקדש ויליף לה מקראי אף קידוש של פשיטה פושט ואח"כ מקדש ורבנן סברי מה לבישה כשהוא לבוש מקדש ולדברי הכל קידוש בתרא אחר לבישה אף פשיטה כשהוא לבוש בגדים שהוא בא לפשוט מקדש ואח"כ פושט:
TOSAFOT
ופשט ורחץ ורחץ ולבש וה"נ אמרי' בפ' איזהו נשך (ב"מ ד' סא.) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ותימה דבפ"ק דקידושין (ד' לב:) אמרינן ות"ק אי ס"ד כדאמר ר"י הגלילי לכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן וכו' ואמאי לא נימא אע"ג דלא כתיב תקום והדרת אלא חד זימנא נימא דקאי לפניו ולאחריו כי הכא וי"ל התם לא שייך תקום על פני אלא על מפני כמו לא אוכל לקום מפניך (בראשית לא) והדרת לא שייך אמפני אלא על פני כדכתיב (איכה ה) פני זקנים לא נהדרו וההיא דחמשה פסוקים שאין להם הכרע לקמן אפרש בפרק הוציאו לו (יומא דף נב:):
וְרַבָּנַן סָבְרִי: מַקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישָׁה: מַה לְּבִישָׁה – כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ מְקַדֵּשׁ, אַף פְּשִׁיטָה – כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ מְקַדֵּשׁ.
And the Rabbis hold that the Torah juxtaposes removal of garments to donning of garments for the following reason: Just as when donning the garments, when he is dressed, he sanctifies his hands and feet; so too, for removal of the garments, he sanctifies his hands and feet when he is dressed. Therefore, when he completes the service he sanctifies his hands and feet and only then removes the garments. However, the first time that the High Priest dons the priestly vestments on Yom Kippur he certainly does not require two sanctifications, since at that point he does not remove any other garments.
אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב פַּפָּא: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָתַנְיָא: פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, פָּשַׁט וְיָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פָּשַׁט וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפֵּג, הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ, וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. אֲמַר לְהוּ: אִי תַּנְיָא – תַּנְיָא.
The Sages said to Rav Pappa: And how can you say that according to Rabbi Meir the first time that the High Priest dons the garments he does not require two sanctifications? Wasn’t it taught in a baraita as follows? They spread a sheet of fine linen between him and the people, and he removed his garments and descended and immersed, and he ascended and dried himself. They brought him golden garments, and he donned them, and he sanctified his hands and his feet. Rabbi Meir says: He removed his garments and sanctified his hands and his feet and descended and immersed. He ascended and dried himself. They brought him golden garments and he donned them and sanctified his hands and his feet. Apparently, Rabbi Meir maintains that there is a special sanctification prior to donning the garments. He said to them: If it was taught, it was taught.
RASHI
ומי מצית אמרת דלא מצריך ר"מ אטבילה ראשונה תרי קידושי:
והתניא כו' וגם טבילה ראשונה תניא מדלא מצרכו ליה רבנן אלא חד קידוש אלא טעמא דר"מ משום דקסבר תרוייהו משום בגדים שהוא לובש הוה:
אמר להו אי תניא בהדיא דמצריך ליה תרי קידושי תניא ומההיא איכא למשמע דטעמא דר"מ משום תרוייהו אלבישה אבל אי לא אשכחייתו מתני' בהדיא לא הוה שמעינן ליה מפלוגתא דטבילה שניה דמתני' איכא לפרושי כדאמרינן להו:
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר – הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַת לָהּ
The Gemara asks: Granted, according to the approach of Rabbi Meir, that is how you find that possibility of