menu
small logo

Back

Yoma

Daf 17b

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי – הַיְינוּ דִּמְתָרֵץ לֶחֶם הַפָּנִים אַלֶּחֶם הַפָּנִים. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית הֲוַאי, סוֹף סוֹף מַאי תֵּירוּצָא דְּלֶחֶם הַפָּנִים? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּהּ: בְּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי, שְׁמַע מִינָּהּ.

Granted, if you say that the Chamber of the Lambs was actually closer to the southwest corner, that is how Rav Huna resolves the contradiction between one mishna discussing the shewbread and the other mishna discussing the shewbread. However, if you say that the Chamber of the Lambs was in the northwest corner, ultimately, what is the resolution with regard to the shewbread? Even if you envision the path from the other direction, the Chamber of the Seals interposes between the Chamber of the Lambs and the chamber where the shewbread is prepared. Rather, must one not conclude from it that the Chamber of the Lambs was indeed in the southwest? The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.

RASHI

אי אמרת בשלמא תנא דתמיד גופיה דתני לשכת הטלאים בצפונית מערבית מודי הוא דלצד מערבית דרומית הואי טפי אלא לפי מראית עינו שנה משנתו ודאתי מדרום מיתחזיא ליה מצפון ולעולם מקרן [דרומית] מערבית בא להתחיל למנות היינו דמתרץ לחם הפנים אלחם הפנים להיות בדרומית מזרחית כדקתני במדות דלא ליקשי אהדדי כיצד לשכת הטלאים בדרומית מערבית לשכת החותמות כי אזלת דרך שמאל במערבית צפונית לשכת בית המוקד צפונית מזרחית לשכת לחם הפנים במזרחית דרומית:

אלא אי אמרת דוקא תנא לשכת הטלאים במקצוע צפונית מערבית סוף סוף מאי תרצתא לחם הפנים כי מני דרך שמאל הוה לשכת לחם הפנים בדרומית מערבית לפי מניינו:

וְהָאָמַר מָר: כָּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח! הָנֵי מִילֵּי – בָּעֲבוֹדָה, אֲבָל הָכָא – חוּשְׁבְּנָא בְּעָלְמָא הוּא.

The Gemara questions the assertion that one tanna envisions the chambers as one coming via the left. But didn’t the Master say: All turns that you turn should be only to the right, which in certain cases is to the east? Here the turns are to the left. The Gemara answers: This restriction applies only in the course of performing the Temple service; however, here, it is a mere reckoning, and no priest actually proceeded that way from one chamber to the other.

RASHI

והאמר מר לקמן (יומא דף נח:):

TOSAFOT

והא אמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין פי' משום דגמרינן מים שעשה שלמה הקשה רבינו אפרים זצ"ל אדגמרינן מהתם נגמור ממגרש דכתיב (במדבר ל״ה:ה׳) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב וכו' דהיינו דרך שמאל כשהופך פניו לעיר ומקיף מבחוץ ונראה לי לתרץ דמים גמרינן משום דכתיב פונים פונים והכי איתא בהדיא בזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף סב:) דפריך ההוא מיבעי ליה לגופיה פירוש בעלמא מנא לן ומשני א"כ פונים פונים למה לי ומצאתי כתוב שהק' ריב"א אמאי לא משני אקושיא דלשכת טלאים דהא דקאמר דהוה במקצוע צפונית מערבית היינו בקרן צפונית מערבית של עזרה דהיינו מערבית דרומית של בית המוקד שהרי משמע במסכת מדות (פ"א משנה ה) דבית המוקד גדול היה לצפון העזרה כזה וקאי התם אעזרה והכא אבית המוקד ועוד דאלחם הפנים נמי הוה מצי לשנויי דחשיב נמי התם דרך ימין ונימא דלשכת החותמות ולשכת המוקד דקא חשיב בתמיד ולא חשיב במסכת מדות (שם) לשכות אחרות היו ובתוך העזרה היו אחת במקצוע צפונית מזרחית של עזרה ואחת במקצוע מערבית צפונית של עזרה שהוא דרומי של בית המוקד גדול דכשתמנה מלשכת טלאים דרך ימין ארבע לשכות הויא לחם הפנים רביעית לה דרומית מזרחית של בית המוקד גדול כזה וי"ל דלא מסתבר לומר שהיה אומר על זה ד' לשכות היו שם כיון דלא היו שם בעזרה אלא שתים מהם ועוד איך יתכן קרנות העזרה וקרנות בית המוקד גדול שוות ומסתמא העזרה גדולה יותר מבית המוקד אבל תימה לי מאי דוחקיה דרב הונא בריה דרב יהושע לאוקמה סתמא דתמיד דלא פליגי אהדדי ולאוקמה בחד תנא והא על כרחיך פליגי אהדדי דסתמא דמדות קא סברא או כוליה מזבח בדרום או רוביה כדאשכחן הכא וסתמא דתמיד מוכח בריש פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח:) דההיא סברה מזבח ממוצע וי"ל אי פליגי במילתא דאשכחן פלוגתא דתנאי בהא לא חיישינן אבל במקום הלשכות לא אשכחן תנאי דפליגי בהדיא:

״שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בְּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ״. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מַקְרִיב חֵלֶק בְּרֹאשׁ? אוֹמֵר: ״עוֹלָה זוֹ אֲנִי מַקְרִיב״ ״מִנְחָה זוֹ אֲנִי מַקְרִיב״.

§ It was taught in the mishna: As the High Priest sacrifices any portion that he chooses first and takes any portion that he chooses first. The Sages taught in a baraita : How does the High Priest sacrifice any portion that he chooses first? If the High Priest so desires, he says: This burnt-offering, I am sacrificing, or: This meal-offering, I am sacrificing. That is sufficient, and the High Priest does not participate in a lottery.

כֵּיצַד נוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ? אוֹמֵר: ״חַטָּאת זוֹ אֲנִי אוֹכֵל״ ״אָשָׁם זֶה אֲנִי אוֹכֵל״. וְנוֹטֵל חַלָּה מִשְּׁתֵּי חַלּוֹת, אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״ – מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו.

How does the High Priest take any portion that he chooses first? The High Priest says: This sin-offering, I am eating, or: This guilt-offering, I am eating. And he may even take one loaf of the two loaves offered on the festival of Shavuot . He may take four or five of the twelve shewbread loaves that are distributed to the priests every Shabbat. Rabbi Yehuda HaNasi says: The High Priest always takes five of the twelve shewbread loaves, as it is stated: “It shall be for Aaron and his sons and they shall eat it in a sacred place” (Leviticus 24:9). From the fact that Aaron and his sons are listed separately, it is derived that half of the loaves were given to Aaron, or the High Priests who succeeded him, and half were given to his sons. Since, as explained below, only ten of the loaves were actually distributed, the High Priest received five.

RASHI

משתי חלות של עצרת:

ארבע או חמש בכל שבת ושבת ולקמיה מפרש מתי ארבע ומתי חמש:

והיתה לאהרן ולבניו בלחם הפנים כתיב:

מחצה לאהרן כו' ואף על פי שהן שנים עשר יש בהן שתי חלות שאינן מתחלקות כדמפרש ואזיל:

הָא גּוּפָהּ קַשְׁיָא; אָמְרַתְּ: נוֹטֵל חַלָּה אַחַת מִשְּׁתֵּי חַלּוֹת. מַנִּי – רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: פַּלְגָּא שָׁקֵיל. אֵימָא מְצִיעֲתָא: אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים – אֲתָאן לְרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: לָא שָׁקֵיל פַּלְגָּא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ. רֵישָׁא וְסֵיפָא – רַבִּי, וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן?!

This baraita is itself difficult, as it is self-contradictory. First you said: He takes one loaf of the two loaves offered on the festival of Shavuot . Whose opinion is this? It is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that the High Priest takes half. Say the middle clause of the baraita as follows: The High Priest takes four or five of the twelve shewbread loaves; we have come to the opinion of the Rabbis, who say that the High Priest does not take half but takes less than half. Say the last clause of the baraita as follows: Rabbi Yehuda HaNasi says that the High Priest always takes five. The Gemara asks: Is that to say that the first clause and the last clause of the baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the middle clause is in accordance with the opinion of the Rabbis? That conclusion is difficult.

RASHI

אתאן לרבנן דאמרי לא שקיל פלגא דאי שקיל פלגא בציר מחמש לא שקיל:

אָמַר אַבַּיֵי: רֵישָׁא וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן. וּמוֹדוּ רַבָּנַן בִּפְרוּסָה, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיתְבָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל.

Abaye said: The first clause and the middle clause of the baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis, and in the case of the two loaves, the Rabbis concede with regard to a piece of a loaf that it is inappropriate to give it to the High Priest. According to the Rabbis, the High Priest should actually receive less than one loaf, as in their opinion he is entitled to less than half; however, since it is inappropriate to give him a piece of the loaf, he takes an entire loaf as his portion.

RASHI

רישא ומציעתא רבנן דאמרי לא שקיל פלגא אלא בציר מפלגא ודקשיא לך חלה דשתי לחם דשקיל לה כולה מודו רבנן דלאו אורח ארעא למיפרסיה ולמיתב פרוסה לכ"ג:

TOSAFOT

ומודו רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא תימה מעיקרא דלא אסיק אדעתא להאי שינויא ארבע או חמש היכי הוה ניחא לרבנן כיון דלרבנן דר"י יהיב לכהן חמש ובציר ליה שתות מפלגא אם כן לרבי יהודה אמאי לא יהיב ליה אלא ארבע דהיינו חומש בציר מפלגא ליתיב ליה ארבע שלימות ופרוסה קטנה דלא ניבציר ליה אלא שתות מפלגא או כיון דלר"י בציר ליה חומשא לרבנן נמי ניבציר ליה חומשא ויש לומר דלעולם אסיק אדעתיה דלאו אורח ארעא למיתב ליה פרוסה ובלבד דנימטייה בציר מפלגא ולהכי גבי לחם הפנים כיון דכי בצרת ליה חדא מפלגא לא מטא ליה כמו לכל אחיו הכהנים יהבינן ליה שלימות ולא מצמצמינן כולי האי להשוות הדבר לר"י ורבנן דלמטייה אליבא דתרוייהו בציר חומשא או בציר שתות מפלגא דלאו אורח ארעא למיתב ליה פרוסה אבל גבי שתי הלחם הוה ס"ד דטפי הוי אורח ארעא למיתב ליה פרוסה מלמיתב ליה פלגא ממש דלאו אורח ארעא כלל ליתב ליה כמו לכל אחיו הכהנים שיהא הוא לבדו שקול כנגד כולם ומשני אפי' הכי הא עדיפא להשוותו כנגד כולם מלמיתב ליה פרוסה: