Back
Yoma
Daf 14bרָאשֵׁי גִבְעוֹלִין, וְיַזֶּה. אַבַּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, דְעָבֵיד עֲבוֹדָה כּוּלֵּיהּ יוֹמָא, וּלְפַנְיָא מַדּוּ עֲלֵיהּ, וְטָבֵיל, וְעָבֵיד הַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ.
the tops of the stems of the hyssop branch into the water and sprinkle it. Apparently, even according to the one who said that there is no minimum measure of water in the vessel there is a minimum measure for sprinkling. Abaye said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that the purification water impurifies the pure, the difficulty can be resolved: The High Priest performs the Temple service for the entire day on each of the seven days of sequestering, and toward the evening the priests sprinkle the purification water upon him. Even if he was pure and the sprinkling rendered him impure, he immerses immediately and observes the requirement to wait until sunset, at which point he is purified and prepared to serve the next day.
RASHI
שיטביל ראשי גבעולין ויזה כלומר כדי שיטבילם בהן טבילה שיהא בה להתיז ממנה:
״וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת״. אַלְמָא קְטוֹרֶת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר נֵרוֹת, וּרְמִינְהוּ: מִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי שֶׁזָּכָה בַּמְּנוֹרָה, וּמִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטוֹרֶת!
§ The mishna teaches that on each of the seven days the High Priest burns the incense and removes the ashes from the lamps.
RASHI
כל מי שזכה כו' שלש משניות הן בסדר התמיד סדורות זו אחר זו כסדר עבודתו מי שזכה לפייס בדישון מזבח הפנימי נוטל את וכו' וכשסיים סדר מעשה הדישון נקט בתריה מי שזכה במנורה נוטל את הטני כו' ומפרש מעשה הטבת נרות וחוזר ושונה מי שזכה בקטורת ומפרש הלכותיו אלמא כך סידרן:
TOSAFOT
ורמינהו מי שזכה בדישון מזבח הפנימי ומי שזכה במנורה וכו' לא הוה צריך לאתויי מי שזכה בדישון הפנימי אלא מי שזכה במנורה וקטורת כי היכי דלא מייתי הכא מי שזכה לתרום מזבח החיצון ומי שזכה באברים דקתני התם אלא נקט חדא דלעיל מיניה דהיינו דישון מזבח הפנימי שנשנית בסמוך להם לאשמועינן דמי שזכה במנורה ובקטורת דבבקר איירי דדישון מזבח הפנימי אינו אלא בבקר ומתני' דהכא נמי בבקר איירי והכי נמי הוה מצי לאקשויי דבמתני' קתני זריקת דם תמיד ברישא ובמס' תמיד (דף ל:) קתני ברישא מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והדר מי שזכה במנורה והדר קתני שחיטת התמיד וקבלת דמו וזריקתו והדר העלאת אברים לכבש והדר קטורת והדר הקטרת אברים והעלאתן מכבש למזבח וכי משני רבי שמעון איש המצפה היא אז הכל מתורץ ומנרות דקתני התם ברישא פריך:
אָמַר רַב הוּנָא: מַאן תְּנָא תָּמִיד – רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה הוּא. וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית – נוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית – נוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה,
Rav Huna said: Who is the tanna who taught the mishnayot in tractate Tamid ?
RASHI
מאן תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה הוא דשמעינן ליה בברייתא דאיירי בהלכות סדר התמיד:
והא איפכא שמעינן ליה דבר פלוגתייהו הוא דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דמסכת תמיד ולא מיתוקמי סתמיה דתמיד כוותיה:
דתנן במסכת תמיד בא לו כהן הזורק את הדם לקרן מזרחית צפונית של מזבח נותן מתנה ראשונה מזרחה צפונה מתנה אחת כמין גאם יונית ניכרת למזרח ולצפון ומשם מקיף והולך ובא לו לקרן מערבית דרומית ונותן מערבה דרומה שהעולה טעונה שתי מתנות שהן ארבע בשתי קרנות זו כנגד אלכסונה של זו כדי שיהא מן הדם בארבע רוחות המזבח כארבע מתנות ולקמיה (טו:) מפרש מאי שנא הני תרתי קרנות:
TOSAFOT
מאן תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה היא רב הונא קיבל דר"ש איש המצפה ורבנן פליגי בסדר העבודה אבל לא ידע היכי סבירא ליה:
וְתָנֵי עֲלָהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה מְשַׁנֶּה בְּתָמִיד; מִזְרָחִית צְפוֹנִית – נוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית – נוֹתֵן מַעֲרָבָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן דָּרוֹמָה!
And it was taught in the Tosefta concerning this mishna: Rabbi Shimon Ish HaMitzpa changes the sprinkling of the blood of the daily offering relative to the sprinkling of blood of all other burnt-offerings. He agrees with the first tanna with regard to the first sprinkling of the blood; the priest comes to the northeast corner and sprinkles once on the northeast corner. However, when he proceeds to the southwest corner he does not sprinkle once as he would when offering a burnt-offering; rather, he sprinkles on the west side of the altar and then sprinkles on the south side. Since the disputing opinion is that of Rabbi Shimon Ish HaMitzpa, apparently the unattributed opinions in the mishnayot in tractate Tamid are not the opinions of Rabbi Shimon Ish HaMitzpa.
RASHI
ותני עלה ר' שמעון איש המצפה משנה בתמיד במתן דם התמיד ממתן דמי כל שאר עולות לתת ממנו מתנה ראשונה אחת שהיא שתים כמו שאמרנו כמין גאם יונית ובשניה שתים שהן שתים להפסיקה ולתת מערבה תחילה ואח"כ דרומה כדרך ביאתו שהוא מקיף ובא מן המערב לדרום וכשמגיע לקרן נותן שתי מתנות בפיסוק וטעמא מפרש לקמיה (שם ע"א):
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן תְּנָא סֵדֶר יוֹמָא – רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה הוּא.
Rather, there must be a different resolution to the contradiction between the mishna here and the one in tractate Tamid . Rabbi Yoḥanan said: Who is the tanna who taught the Yom Kippur service in tractate Yoma ? It is Rabbi Shimon Ish HaMitzpa, and tractate Tamid is in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with him.
RASHI
מאן תנא סדר יומא מאן תנא לסדר תמיד דהך מס' דמיירי בסדר יום הכפורים דפליג אמשניות דסדר התמיד רבי שמעון איש המצפה הוא דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דתמיד:
וְרָמֵי סֵדֶר יוֹמָא אַסֵּדֶר יוֹמָא, דִּתְנַן: פַּיִיס הַשֵּׁנִי – מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. פַּיִיס הַשְּׁלִישִׁי: חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ!
The Gemara raises a contradiction from one mishna in tractate Yoma against another mishna in tractate Yoma , as we learned in a mishna: The second lottery
RASHI
הפייס השני בפירקין דלקמן (יומא כה.) איירי בסדר ארבע פייסות שהיו שם בכל יום וקתני באסיפת קיבוץ פייס שני היו מפייסין שלש עשרה עבודות:
מי שוחט ומי זורק את דמו ומי מדשן מזבח הפנימי ומי מעלה אברי תמיד לכבש וסודרן אותן עליו ואחר כך מעלן משם למזבח משום ברוב עם הדרת מלך ומונה והולך שלש עשרה ומתפרדין וחוזרין ונאספין לאחר שעה ומכריזין לפייס שלישי כלומר באסיפה שלישית ולקמן (יומא דף כד:) מפרש למה מתפרדין וחוזרין ונאספין כדי שתהא הרגש קול בעזרה שנאמר (תהילים נ״ה:ט״ו) בבית אלהים נהלך ברגש:
חדשים כהנים שלא הקטירו קטרת מימיהם יתקבצו כולן לכאן לגורל הקטרת אבל לא ישנים דאמר לקמן (יומא דף כו.) מעולם לא שנה בה אדם לפי שהיתה מעשרת שנאמר ישימו קטורה באפך (דברים ל״ג:י׳) וכתיב בתריה ברך ה' חילו מ"מ שמעינן מינה הטבת הנרות קודמת לקטורת:
אָמַר אַבַּיֵי: לָא קַשְׁיָא: כָּאן – בַּהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, כָּאן – בַּהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת.
Abaye said: This is not difficult.
RASHI
כאן בהטבת שתי נרות וכו' לקמן בפרק שלישי (יומא דף לג.) אמרינן שמפסיק בהטבת הנרות משהטיב חמש פוסק וממתין עד שנעשה עבודה אחרת בנתים וחוזר ומטיב שתים ופליגא אבא שאול ורבנן איכא למאן דאמר בקטורת מפסיק להו ואיכא למ"ד בשחיטת התמיד וזריקת דמו מפסיק להו ולקמן (שם:) מפרש טעמא דהפסקה ותנא דידן סבירא ליה בקטרת מפסיק להו הלכך הא דקתני קטרת ברישא בהטבת שתי נרות קאמר והא דתנן הטבה ברישא בהטבת חמש ראשונות קאמר:
לְמֵימְרָא דְּבִקְטוֹרֶת מַפְסִיק לְהוּ? וְהָא אַבַּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא, בְּדַם הַתָּמִיד מַפְסִיק לְהוּ! אָמְרִי: לָא קַשְׁיָא; הַהִיא – לְאַבָּא שָׁאוּל, הָא – לְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: לֹא יֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְאַחַר כָּךְ יַקְטִיר, אֶלָּא יַקְטִיר וְאַחַר כָּךְ יֵיטִיב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מֵטִיב וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר.
The Gemara asks: Is that to say that the burning of the incense interposes between attending to the first five lamps and attending the last two? But when Abaye related the order of the daily priestly functions in the name of tradition, didn’t he state that it was the sprinkling of the blood of the daily offering that interposed between the five lamps and the two, not the burning of the incense? The Sages say in response: This is not difficult. That sequence cited by Abaye is in accordance with the opinion of Abba Shaul, whereas this sequence cited in the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, as it was taught in a baraita : One should not remove the ashes from the lamps and then burn the incense; rather one should burn the incense and then remove the ashes from the lamps. Abba Shaul says: One removes the ashes from the lamps and then burns the incense.
RASHI
והא אביי לקמן בפ' שלישי (שם.) מסדר בגירסי דסדר מערכה עבודת כל יום ויום:
משמיה דגמרא דבר מקובל מכל בני הישיבה שקיבלו מרבותיהם:
לא ייטיב שבעתן ואחר כך יקטיר אלא יקטיר באמצע ואח"כ יגמור הטבת שתים והא ליכא למימר יקטיר תחלה ואח"כ יתחיל להיטיב קאמרי רבנן דהא קיי"ל דבעי הפסקה וכל עבודות סדורות זו אחר זו על פי הכתובים לקמן במילתא דאביי ואי אפשר להקטיר עד לאחר זריקת דם התמיד ואי אמרת קטרת קודמת להטבת הנרות אין לך עוד עבודה להפסיקן בה:
אבא שאול אומר מטיב את כולם קודם להקטרת והפסקה בדם התמיד:
TOSAFOT
אמר אביי לא קשיא כאן בהטבת שתי נרות כו' מדלא קאמר אלא אמר אביי מכלל דלא הדר ביה משינויא דשנינן ארומיא דמתניתין אההיא דתמיד וקשיא לן אמאי לא משני נמי הכי דמתניתין דהכא בשתי נרות ומתניתין דתמיד בחמש נרות ונראה לי דאפילו אי הוי משני הכי אכתי פליגא אמתניתין דהתם זריקת דם התמיד בתר דישון מזבח הפנימי והמנורה והכא קתני זריקה ברישא להכי צריך לאוקמי כתנאי והא דלא קתני במתניתין נמי הטבה דמקמי הקטורת י"ל דלא קא חשיב אלא הטובת שתי נרות שהן גמר העבודה והטבת חמש נרות לא היה עושה כה"ג כדאמר בסמוך אורויי בעלמא קא מורי:
ההיא לאבא שאול וכו' לעיל כי קאמר מאן תנא יומא רבי שמעון איש המצפה היא הוה מצי למימר מאן תנא תמיד אבא שאול היא דפליג אמתניתין דיומא ומתניתין דיומא כרבנן דפליגי עליה וי"ל דניחא ליה לומר להזכיר שם התנא דמתניתין דהיינו רבי שמעון איש המצפה ועוד משום דאשכחן ליה בהדיא דאתא לאיפלוגי אמתניתין דתמיד דקאמר רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד:
מַאי טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל – דִּכְתִיב: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת״ וַהֲדַר ״יַקְטִירֶנָּה״. וְרַבָּנַן: מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא –
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Abba Shaul? It is as it is written: “Every morning when he removes the ashes from the lamps, he shall burn it” (Exodus 30:7), and then it is written: “He shall burn it” (Exodus 30:8). First the lamps are cleaned, and only then is the incense burned. And how do the Rabbis, who hold that the incense was burned first, interpret this verse? They say: What is the Merciful One saying?