Back
Yoma
Daf 13aלְמַפְרֵעַ דְּגִיטָּא דְּהָא לָאו גִּיטָּא הוּא, וְעָבֵיד לֵיהּ עֲבוֹדָה בִּשְׁנֵי בָתִּים! אֶלָּא, דְּאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתָּמוּת חֲבֶרְתֵּיךְ״, – וְדִילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתָּהּ, וַהֲוָה לֵיהּ גִּיטָּא דְּהָא גִּיטָּא, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת?
retroactively that the bill of divorce of this second woman is not a valid bill of divorce, since the first wife died. In that case, it turns out retroactively that he performed part of the service with two houses, married to two wives. Rather, it is a case where the High Priest said to the second wife: This is your bill of divorce on condition that your counterpart dies. The Gemara asks: In this case, too, perhaps her counterpart will die
RASHI
אם מתה חבירתה קיימא הך דאין גיטה גט:
אֶלָּא, דִּמְגָרֵשׁ לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ, לַחֲדָא אֲמַר לָהּ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתֵּיךְ״ וְלַחֲדָא אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת״. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא חֲבֶרְתָּהּ וְלָא עָיְילָא הִיא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וַהֲוָה לֵיהּ גִּיטָּא דְּתַרְוַיְיהוּ גִּיטָּא, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת!
Rather, this is a case where he divorces both of them provisionally, with a different stipulation to each woman. To one, he says: This is your bill of divorce on condition that your counterpart will not die. And to the other one, he says: This is your bill of divorce on condition that you will not enter the synagogue on Yom Kippur, cognizant of the fact that she can easily fulfill that condition and thereby effect her divorce. The Gemara asks: And perhaps her counterpart will not die, fulfilling the condition and effecting the divorce of one wife; and she will not enter the synagogue,
RASHI
שלא תכנסי כו' ביום הכפורים:
TOSAFOT
ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לביהכ"נ דהשתא אי מייתא בפלגא דעבודה כיון דלא עיילא לביהכ"נ הוה מגורשת למפרע וליכא שני בתים:
ודילמא לא מייתא חברתה ולא עיילא לבית הכנסת נ"ל דל"ג דלא עיילא היא דהא מדלא קאמר על מנת שלא תיכנס חברתיך לבית הכנסת אלמא דמיירי דאמר ללאה ע"מ שלא תמות רחל ולרחל אמר על מנת שלא תיכנס היא עצמה לבית הכנסת וא"כ הכי פריך ודילמא לא מתה רחל ולא עיילא רחל לבית הכנסת ואי הוה גרס היא משמע ודילמא לא מתה רחל שהיא חבירתה של לאה ולא עיילא היא לאה הא דנקט גבי דידה על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ובסמוך גבי דידיה על מנת שאכנס י"ל דלא הוה מצי למימר גבי דידה על מנת שתכנס בשעה שהיא בריאה דאינה רשאה ליכנס לבית הכנסת דילמא מייתא חברתה וקם ליה בלא בית וכשתהיה חולה ונטויה למות אינה יכולה ליכנס אע"פ שהיה יכול. להתנות תנאי אחר שיוליכוה לבית הכנסת מ"מ השתא מיהת לפי תנאו לא הוה מצי למימר איפכא וגבי דידיה ניחא דמצי למימר על מנת שאכנס ניחא ליה טפי למימר מלומר שלא אכנס משום דפריך וקם ליה בלא בית ואהא ניחא ליה טפי לשנויי על מנת שאכנס דליכא למיחש כולי האי דילמא עביד מעשה ועייל וקם ליה בלא בית וקל להבין:
אֶלָּא, לַחֲדָא אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתֵּיךְ״ וְלַחֲדָא אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁאֶכָּנֵס אֲנִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת״. דְּאִי מָיְיתָא הָא – קָיְימָא הָא. וְאִי מָיְיתָא הָא – קָיְימָא הָא. מַאי אִיכָּא לְמֵימַר – דִּילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתָּהּ בְּפַלְגָּא דַּעֲבוֹדָה, וְעָבַד לֵיהּ עֲבוֹדָה לְמַפְרֵעַ בִּשְׁנֵי בָתִּים. אִי חָזֵי לָהּ דְּקָא בָּעֲיָא לְמֵימַת – קָדִים אִיהוּ וְעָיֵיל לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְשַׁוֵּי לְגִיטָּא דְּהָא גִּיטָּא לְמַפְרֵעַ.
Rather, it is a case where to one of the women, the High Priest says: This is your bill of divorce on condition that your counterpart does not die. And to the other one of the women he says: This is your bill of divorce on condition that I will enter the synagogue. If this wife dies, that other one is alive; and if that other one dies, this one is alive. What is there to say in refuting this possibility? Perhaps her counterpart will die in the middle of the service, and it will turn out retroactively that he performed part of the service with two houses, married to two wives. If he sees that she seeks, i.e., she is about to die, he will then preemptively enter the synagogue, rendering the bill of divorce of the dying wife a valid bill of divorce retroactively. He will then be married to only one woman. In that way, a second wife can be designated for the High Priest without him being married to two women on Yom Kippur.
TOSAFOT
לחדא אמר לה על מנת שאכנס כו' פי' ולשניה אמר על מנת שלא תמות חברתיך דתו ליכא למיחש למידי דאי מתה השניה בפלגא דעבודה עייל לבית הכנסת והוה ליה גיטא למפרע וליכא שני בתים ואי לא מייתא לא הא ולא הא הויא ליה דקמייתא גט ולא ליעול לבית הכנסת ואי מייתא קמייתא בפלגא דעבודה כיון דשניה לא מייתא דלמיתה דתרתי לא חייש הויא לה מגורשת למפרע ולא ליעול לבית הכנסת אבל אי לא מגרש אלא לאה ואמר לה על מנת שאכנס לבית הכנסת ולא אמר לרחל מידי דילמא מייתא רחל בפלגא דעבודה והיכי ליעביד אי עייל לבית הכנסת קם ליה מכאן ולהבא בלא בית ואי לא עייל לבית הכנסת הרי עבד מקצת עבודה בשני בתים הלכך לא אפשר בע"א וגם הלשון משמע כן מדקאמר לחדא אמר לה מכלל דאף לשניה אמר והתנה עמה בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינין לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביום הכפורים שיקדש זאת ביוה"כ ופליג אגמרא דידן דפריך התם ויקדש מאתמול דמשמע ליה מתקינין בהזמנה בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא ט״ז:י״ז) ולא בעד שני בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש א"ר חנינא הדא אמרת הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת נ"ל לפרש בתולה שיש לה חופה מבעוד יום משעה שנכנסה לחופה קנאה לכל דבר להכי מותר לבא עליה בשבת אבל אלמנה שאין לה חופה ואינה נקנית לבעלה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה אלא ע"י ביאה צריך לבא עליה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ואפילו את"ל שיש לאלמנה חופה קודם ביאה נ"ל דיחוד שמתייחדת עמו היינו חופתה וזה יש לעשות קודם השבת אבל בתולה משיצתה בהינומא הויא חופה שלה וזה היו רגילין לעשות ביום אבל לא היו מייחדין אלא בלילה סמוך לביאה והשתא קאמר בירושלמי הלין דכנסין ארמלן צריך לייחדן מבעוד יום דיחוד שלה היינו חופה וכן נראה לי יותר לומר דאלמנה נמי אית לה חופה קודם ביאה ויש ליזהר במאי דפריש' שהכונס אלמנה צריך לייחדן מערב שבת אחר ברכת הנשואין:
מַתְקִיף לָהּ רַב אַסִי וְאִיתֵימָא רַב עֲוִירָא: אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד לֹא יִתְיַיבְּמוּ! ״יְבִמְתּוֹ״, ״יְבִמְתּוֹ״ – רִיבָּה.
Rav Asi, and some say it was Rav Avira, strongly objects to that conclusion: However, if that is so, that from the term: His house, in the singular, one derives one wife and not two, then two widows of a brother who died without a child [ yevamot ]
RASHI
אלא מעתה כיון דאמרן לעיל ביתו אין כאן שתים במשמע:
שתי יבמות הבאות מאדם אחד שהיה לו שתי נשים לא תתייבם אפילו אחת מהן דהא בית אחד כתיב:
מַתְקִיף לָהּ רָבִינָא, וְאִיתֵימָא רַב שֵׁרֵבְיָה: אֶלָּא מֵעַתָּה אֲרוּסָה לֹא תִּתְיַיבֵּם! ״הַחוּצָה״ – לְרַבּוֹת אֶת הָאֲרוּסָה.
Ravina, and some say it was Rav Sherevya, strongly objects to this: It was stated above that a woman betrothed to the High Priest is not considered his house, i.e., his wife. However, if that is so, a betrothed woman whose betrothed passed away should not be obligated to marry his brother in levirate marriage, since the term: House, appears in that context as well. In practice, that is not the halakha . The Gemara answers that the Torah says: “The wife of the dead shall not be married outside to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). The superfluous term: Outside, comes to include the betrothed woman.
RASHI
ארוסה לא תתייבם דהא בית כתיב ואת אמרת לעיל כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא:
תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַיּוֹם. מַאי ״כָּל הַיּוֹם״? אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ.
§ Apropos the death of the wife of the High Priest, the Gemara cites an additional baraita . The Sages taught: A High Priest sacrifices offerings when he is an acute mourner,
RASHI
מקריב אונן דרחמנא שרייה דכתיב (ויקרא כא) לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו' ודרשינן לה בשחיטת קדשים (זבחים טז.) במת אביו ואמו ואינו צריך לצאת מקדושתו כלל להיות עומד ומקריב כי לא חילל עבודתו בכך ומינה ילפינן הא כהן הדיוט שלא יצא חילל:
ואינו אוכל שלא הותרה כאן אלא עבודה וקדשים אסורין לאונן קל וחומר ממעשר הקל שאמרה תורה (דברים כ״ו:י״ד) לא אכלתי באוני ממנו:
להביאו מתוך ביתו מצוה הוא שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום כדי לפכח צערו וה"ק ר' יהודה כל היום יהא עסוק בהקרבה:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: הָשְׁתָּא לְרַבִּי יְהוּדָה אַפּוֹקֵי מַפְּקִינַן לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת – מַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ וְיוֹצֵא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִגְמוֹר. וְאַתְּ אָמְרַתְּ מַיְיתִינַן לֵיהּ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ?!
Abaye said to him: Now, according to the opinion of Rabbi Yehuda, we remove the High Priest from the Temple when he is an acute mourner, as it was taught in a baraita : If a common priest was standing and sacrificing
RASHI
השתא לרבי יהודה אפוקי מפקינן ליה להדיוט אונן אפילו התחיל בעבודה אלמא ר' יהודה בהקרבת אנינות לחומרא ורבנן לקולא וגבי כהן גדול החליפו שיטתן:
היה עומד ומקריב בכהן הדיוט קאי:
TOSAFOT
היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת וכו' רש"י פירש בכהן הדיוט איירי ודחק עצמו לפרש לפי זה ול"נ דבכהן גדול איירי אף על גב דכ"ג מקריב אונן ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן ס"ל לרבי יהודה מניח עבודה ויוצא ואל תתמה דהא מסקינן גזירה שמא יאכל אלמא אע"ג דכ"ג מקריב מדאורייתא כל היום (מודו) ביה רבנן א"כ ברייתא נמי איכא למימר מעיקרא דבכ"ג איירי ומדרבנן ועוד לכאורה משמע היה עומד ומקריב אע"ג דאכתי לא התחיל בעבודה אלא עבודה בידו והיכי קאמר ר' יוסי יגמור והלא כהן הדיוט אונן מחלל עבודה וכן משמע בתוספתא דזבחים (פי"א) דתנא אבל כהן הדיוט שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודה ויוצא וליכא מאן דפליג והא דפליגי בשמעתא רבי יהודה ורבי יוסי איכא למימר בכ"ג פליגי:
אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי ״כָּל הַיּוֹם״?
Rather, Rava said: The initial interpretation must be rejected. What is the meaning of the phrase: The entire day?