Back
Yoma
Daf 11aבֵּית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מַה בַּיִת מְיוּחָד לְדִירָה – יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לְדִירָה.
a gatehouse,
RASHI
בית שער בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותו קפנדריא:
מרפסת אלרו"ד והוא ארוך לפני פתחי עליות הרבה וכולן עולין דרך שם:
אכסדרה פרוזדור שלפני בתים:
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אַף בֵּית הַכִּסֵּא, וּבֵית הַבּוּרְסְקִי, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַטְּבִילָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מַה בַּיִת הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד – אַף כָּל הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְכָבוֹד.
I might have thought that I include in the obligation of mezuza even a bathroom, and a tannery, and a bathhouse, and a ritual bath for immersion. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is designed to honor people who enter it, so too, all places that are designed to honor those who enter are obligated in the mitzva of mezuza , excluding those structures that are not designed to honor.
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אַף הַר הַבַּיִת וְהַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מַה בַּיִת שֶׁהוּא חוֹל – אַף כֹּל שֶׁהוּא חוֹל, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ! תְּיוּבְתָּא.
I might have thought that I include in the obligation of mezuza even the Temple Mount
RASHI
תיובתא ועל כרחך סתמא תנאי היא:
תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא; שִׁשָּׁה שְׁעָרִים פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה: בֵּית הַתֶּבֶן, וּבֵית הַבָּקָר, וּבֵית הָעֵצִים, וּבֵית הָאוֹצָרוֹת, וְשַׁעַר הַמָּדִי, וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה, וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה. אֲמַר לֵיהּ: פָּתְחַתְּ בְּשִׁשָּׁה וְסָלְקַתְּ בְּשִׁבְעָה?
§ Rav Shmuel bar Yehuda taught a baraita before Rava: Six gates are exempt from the mitzva of mezuza : The gate of a storehouse for hay, and of a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse, and a Median gate, which is a dome, lacking two doorposts and a lintel, and an unroofed gate,
RASHI
ושער המדי שעושין בכיפה שכן עושין במדי:
שאינו מקורה שהוא פרוץ מלמעלה לגמרי מאין כיסוי:
אֲמַר לֵיהּ: שַׁעַר הַמָּדִי תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: כִּיפָּה, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים, וְשָׁוִין שֶׁאִם יֵשׁ בְּרַגְלָהּ עֲשָׂרָה – שֶׁחַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה. אָמַר אַבַּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵין בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה – וְלָאו כְּלוּם הִיא. אִי נַמִי, יֵשׁ בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה – וְלָאו כְּלוּם הִיא.
Rava said to him: The obligation to affix a mezuza to a Median gate is subject to a dispute between tanna’im , as it was taught in a baraita : With regard to the gateway of a dome,
RASHI
וחכמים פוטרין שאין שער בלא רוחב ד' וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מד':
ושוין שאם יש ברגליה י' קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רחבה שחייבת שאפי' שהכל סתום מי' ולמעלה יש שיעור פתח בגובהה י' ברוחב ד':
גבוהה י' בין הכל:
ואין ברגלה ג' גובה שנתמעט רוחבה קודם שיגביה גבהה ג':
ולאו כלום היא דכל פחות מג' גובה ארעא סמיכתא היא ואין כאן צד שם פתח של ד' ואפילו ר"מ מודה שאין כאן התחלה לומר חקוק והשלם:
א"נ יש ברגלה ג' קודם שנתמעט רחבה מד' ואינה גבוהה יו"ד בין הכל ולאו כלום היא:
TOSAFOT
הכל מודים בגבוהה כו' תימה דאמר בפ"ק דשבת (דף ז:) זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן אומר ר"י דהתם מיירי בחור שהוא ד' על ד' מבפנים לצד רה"י ולצד רה"ר כלה עד כל שהוא דאי הוי כל שהוא מכל צד בהא לא הוה אמר ר"מ חוקקים להשלים כדאמר הכא הכל מודים באין ברגליה ג' או אינה גבוהה י' ולא כלום והקשה רבינו שמשון אהא דקאמר התם הזורק ד' אמות בכותל למטה מי' כזורק בארץ למעלה מי' כזורק באויר ופריך למטה מי' כזורק בארץ והא לא נח וא"ר יוחנן בדבלה שמינה והדר פריך ואי ס"ד חורי רה"ר כרה"ר דמו לוקמא בחור ומשני בכותל דלית בה חור ממאי מדקתני למעלה מי' כזורק באויר וכ"ת דאית ביה חור אמאי כזורק באויר וכי תימא דלית ביה ד' על ד' והאמר רב יהודה כו' עד באנו למחלוקת ר"מ ורבנן דר"מ סבר חוקקין להשלים והשתא מאי פריך לוקמא בדאית ביה חור וכגון שאין בו ד' על ד' אפילו מבפנים ותירץ סתם חורים שבכתלים הם רחבים ד' מבפנים כדי להשתמש בהם ומתקצרים לצד רה"ר כדי שלא יקחו משם חפצים שבתוכו ולא נהירא לי האי שינויא דמי לא משכחת לה טובא חורין שצרים מבית ומחוץ ובלא"ה קשיא לן התם לוקמא בכותל דקה שאינה רחבה ואין בו לחוק ד' על ד' ועוד הקשה שם רש"י מאי פריך לוקמא כרבנן דלית להו חוקקין להשלים ותירץ דסתם מתני' היא בפרק הזורק (שבת דף ק.) וסתם מתני' ר"מ היא ולי נראה לתרץ כולהו קשייתא דשפיר פריך הש"ס דעל כרחך אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש בה ד' מבפנים ובכותל עב שיש לו לחוק ולהשלים ואתיא כר"מ דאמר חוקקין להשלים דדומיא דהכי דהזורק למטה מי' כזורק בארץ מיירי נמי שנח בחור ד' וחייב משום דאית ביה ד' מבפנים וכר' מאיר דחוקקין להשלים הרי נח ד' על ד' דאי לא תימא הכי כיון דלית ביה ארבעה על ארבעה אמאי חייב הא לא נח ברשות הרבים אלא במקום פטור:
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּגְבוֹהָה עֲשָׂרָה, וְיֵשׁ בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְאֵין בְּרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בָּהּ לָחוֹק לְהַשְׁלִימָהּ לְאַרְבָּעָה. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים.
They disagree only with regard to a case where the entrance is ten handbreadths high, and at the foot of the entrance there are doorposts three handbreadths high, but at no point is the width of the opening four handbreadths. However, the space in the dome alongside the entrance is wide enough to theoretically carve out space to complete a width of four handbreadths. Rabbi Meir holds that in all cases where a certain minimum area is required for a specific halakha to take effect and the existing area is smaller, if circumstances would theoretically allow one to carve out and create an area of the requisite size, its legal status is as if one carves out the space to complete it.
RASHI
ויש ברגלה ג' ברוחב ד' ואינה רחבה ד' בגובהה י' שקודם שהגביהה י' נתמעט רחבה מד' ויש בה לחוק ולהרחיב החלל למעלה כמדה של מטה שאין החומה הולכת וכלה מבחוץ לפי החלל הפנימי כזה אלא החומה ארוכה למעלה מבחוץ לחלל כמשפט כזה:
ר"מ סבר הואיל והתחיל בה ג' ברוחב ד' שם פתח עליו ורואין כאילו הוא חקוק למעלה להרחיב כמדתו שלמטה:
TOSAFOT
רבי מאיר סבר חוקקין להשלים הא דאמר בפ"ק דשבת (דף ז.) בית שאין תוכו י' אין מטלטלין בתוכו כו' אתיא ככולי עלמא וכיון דאין גבוה י' בשום דוכתא לא אמרינן חוקקין להשלים:
תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הָאִשָּׁה וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין – חַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: ״בֵּיתֶךָ״ – וְלֹא בֵּיתָהּ, ״בֵּיתֶךָ״ – וְלֹא בָּתֵּיהֶם, קָמַשְׁמַע לָן.
§ The Sages taught in a baraita : A synagogue, a woman’s house,
וְאֵימָא הָכִי נַמִי! אָמַר קְרָא: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״, הָנֵי בָּעוּ חַיֵּי וְהָנֵי לָא בָּעוּ חַיֵּי?!
And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are exempt. The Gemara rejects this possibility: Immediately following the mitzva of mezuza is the reward for its fulfillment, as the verse states: “So that your days be numerous, as well as the days of your sons” (Deuteronomy 11:21). If these structures were exempt from the mitzva, the question would arise: Do these men and individuals require long life,
RASHI
למען ירבו ימיכם כל החפץ בחיים חייב משמע:
אֶלָּא ״בֵּיתֶךָ״ לָמָּה לִי? כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: דֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ, וְכִי עָקַר אִינִישׁ – כַּרְעֵיהּ דִּימִינָא עָקַר בְּרֵישָׁא.
The Gemara then asks: Rather, why do I need the emphasis of the verse: Your house, if every house is obligated in the mitzva of mezuza ? The Gemara answers: This could be understood in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: Your house is interpreted to mean that the mezuza is placed in the way that you enter
RASHI
דרך ביאתך לימין בבואו לבית ולא מימין לצאתו:
תַּנְיָא אִידָךְ: בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין וּבֵית הָאִשָּׁה – מִטַּמְּאִין בִּנְגָּעִים. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְתֵימָא: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, ״לוֹ״ – וְלֹא לָהּ, ״לוֹ״ – וְלֹא לָהֶן, קָא מַשְׁמַע לָן.
§ Apropos the baraita just cited, the Gemara cites a related baraita that addresses a different topic. It was taught in another baraita : A synagogue, a house jointly owned by partners, and a woman’s house become impure with the impurity of leprosy of the house, like all other houses.
וְאֵימָא הָכִי נַמִי! אָמַר קְרָא: ״בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם״. אֶלָּא ״לוֹ״ לָמָּה לִי? מִי שֶׁמְּיַיחֵד בֵּיתוֹ לוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו, וְאוֹמֵר שֶׁאֵין לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמוֹ, כְּשֶׁמְּפַנֶּה אֶת בֵּיתוֹ, פְּרָט לְמַשְׁאִיל כֵּלָיו לַאֲחֵרִים.
And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are excluded from the impurity of leprosy. The Gemara responds that the verse states: “In a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34).
RASHI
למי שמייחד ביתו לו שכלי תשמישו מיוחדין לו ואינו משאילן לשכניו כלומר שהנגעים באים על צרות העין:
וּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָּעִים? וְהָתַנְיָא: יָכוֹל יִהְיוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָּעִים – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״ – מִי שֶׁמְּיוּחָד לוֹ, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לוֹ!
The Gemara raises another question: And with regard to a synagogue, does it become impure with the impurity of leprosy? But wasn’t it taught in a baraita : One might have thought that synagogues and study halls become impure with the impurity of leprosy. Therefore, the verse states: And the one whom the house is his will come; this is referring to a house that is designated for him, excluding those houses that are not designated for him but are public property.
לָא קַשְׁיָא; הָא – רַבִּי מֵאִיר, הָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת – חַיָּיב בִּמְזוּזָה, וְשֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּירָה – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
The Gemara responds: This is not difficult, as it is the subject of a tannaitic dispute. This baraita , which states that a synagogue can become impure with the impurity of leprosy, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir; that baraita , which states that a synagogue cannot become impure with the impurity of leprosy, is in accordance with the opinion of the Rabbis, as it was taught in a baraita : A synagogue in which there is a residence for the synagogue attendant is obligated in the mitzva of mezuza , as it is a dwelling. With regard to a synagogue in which there is no residence, Rabbi Meir obligates it in the mitzva of mezuza , and the Rabbis exempt it. Rabbi Meir deems a synagogue like a residence with regard to both a mezuza and its susceptibility to leprosy.
TOSAFOT
שאין בו בית דירה ר"מ מחייב וחכמים פוטרין משמע מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין בו בית דירה דלא בעי מזוזה דמסתמא הילכתא כרבנן והא דאמר פרק הקומץ רבה (מנחות דף לג.) והא ההוא פיתחא דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והוה ליה מזוזה וליכא למימר דהתם מיירי בדאית ביה בית דירה דא"כ מאי פריך מינה התם לפתחא דהוה עייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה ליה מזוזה לישני דההיא דרבי לא הוה ביה בית דירה ודרב הונא באית ביה בית דירה י"ל דהתם מיירי בפתח הבית שהיה נכנס ויוצא בו לבית המדרש ובפ' (הרואה) במסכת ברכות (דף מז.) משמע נמי דהלכתא כמאן. דפטר גבי אביי ורבא דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא א"ל (רבא) לאביי ליעול מר א"ל עד האידנא לאו מר אנא א"ל הכי א"ר יוחנן אין מכבדין בדרכים וכו' עד אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס"ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור מיהו בירושלמי פ"ג דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא ממש הוה ליה מזוזה גבי מזוזה שניתנה בשליש העליון הגע עצמך שהיה השער גבוה א"ל נותנה כנגד כתיפותיו בי מדרשא דר' חנינא עביד כן וי"ל דבי מדרשא דר' ודרב הונא ודר' חנינא שלהם היו ולא של רבים אלא של עצמם:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא רַבָּנַן, וְלָא קַשְׁיָא; הָא – דְּאִית בָּהּ בֵּית דִּירָה, הָא – דְּלֵית בָּהּ בֵּית דִּירָה.
And if you wish, say instead a different resolution to the contradiction between the baraitot with regard to the synagogue. Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis, and it is not difficult. This baraita , which states that it can become impure, is referring to a synagogue in which there is a place of residence; that baraita , which states that it cannot become impure, is referring to a synagogue in which there is not a place of residence.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלֵית בָּהּ בֵּית דִּירָה.
And if you wish, say instead yet a different resolution to the contradiction between the baraitot : Both this baraita and that baraita are referring to synagogues in which there is not a place of residence,